משלחת של בני נוער חולי סרטן מישראל בילתה בדרום קליפורניה וחוותה 24/7 את כל מה אשפר להציע כדי לשכוח מהמחלה הארורה * הכל תודות לאסתר ודודי ורד, לילך וקובי שירזי ורבי נחמן ואלקי הבנד מחב"ד נורת' הוליווד , שכבר 17 שנים מארחים אותם * הפרויקט נערך לזכר אדיר ורד ז"ל, בנם של דודי ואסתר, שהתלווה לטיול הראשון של הילדים ונספה בתאונת דרכים * המראות והקולות
על גג בית חב״ד בנורת' הוליווד, לצלילי נגינת כינור, נערכה ביום חמישי שעבר בערב מסיבה עליזה לילדי ארגון "להושיט יד", עם שולחן סושי, פסטרמי, בשרים ובר משקאות פתוח. המסיבה הזו מתקיימת מדי שנה באותה תקופה, כאשר ילדים חולי סרטן מגיעים לטיול בן עשרה ימים בלוס אנג'לס. אלו תמיד ילדים חדשים אבל שמחת החיים והחיוכים הם תמיד זהים. בעזרת מתנדבי הארגון מצליחים לשכוח — ולו לזמן קצר — מהמציאות המורכבת שלהם, ופשוט להנות מהחיים.
מי שאחראי לטיול החלומות הזה הם אסתר ודודי ורד, לילך וקובי שירזי ורבי נחמן ואלקי הבנד, שכבר 17 שנים מתכננים, מממנים ומארחים ילדים חולי סרטן באל איי. על החולצות הלבנות אותן לובשים הילדים מתנוססת דמותו המחייכת של אדיר ורד, בנם של דודי ואסתר שהתלווה לטיול הראשון של הילדים ונהרג בתאונת דרכים בפברואר 2010, חודשים ספורים לפני שהטיול השני תוכנן להתקיים.
דודי ורד החליט שהוא לא מבטל את הטיול ומאז מקדיש אותו על שם בנו האהוב. ערב הגאלה השנה שנערך בבית חב"ד כלל גם הכנסת ספר תורה של להושיט יד, לזכרו של אדיר וכל הילדים שביקרו באל-איי במסגרת הארגון והלכו לעולמם.

שני האחים נפטרו מהמחלה
ליאת שנקמן מאור יהודה התרגשה לראות את שמות אחיה איתן ונועם ברשימת השמות על הספר. "לא הייתי מוכנה לזה, זה מאוד ריגש אותי", סיפרה.
שנקמן, 28 מתמודדת עם מחלת הסרטן מאז שנת 2004. היא התמודדה כבר עם לימפומה, לוקמיה וסרטן בשחלות. בכל פעם שחשבה שהשאירה את הסרטן מאחור, הוא חזר. "לפני שנה וחצי אובחנתי עם לוקמיה ולפני שסיימתי עם הטיפול, כבר גילו לי עוד סרטן" היא אומרת.
שני אחיה שהצטרפו לטיול בעבר, נפטרו מהמחלה, איתן כשהיה בן 21 ונועם בגיל 17. להורים מסתבר יש מוטציה שגרמה לילדיהם לחלות בסרטן. ההתמודדות של המשפחה היא מורכבת. "אבא שלי לא מתמודד עם זה טוב, בכל זאת, זה לאבד שני ילדים ועוד בת שחולה. יש לי עוד שלושה אחים וכל אחד מתמודד בדרכו. אנו משפחה דתיה ואני מאמינה באלוהים אבל יש לי הרבה שאלות כמו למה וכעס, אבל אני לא יכולה לקבל עליהן תשובות", היא אומרת.
הנסיעה ללוס אנג'לס עזרה לה לשים את ההתמודדות עם ההתמודדות הקשה בצד ופשוט להנות מבלי לדאוג לגבי הטיפול הבא ומה יהיה. תחושת שיחרור נטו שלא מתאפשרת לה ולשאר החולים כשהם נמצאים במציאות היומיומית של הבית כשהכל סובב סביב המחלה. "לפני שיצאתי לטיול, הייתי בבית החולים ונתתי להורים ייפוי כח שיתעסקו בכל הדברים של הביורוקרטיה כדי להתנתק מהכל ולהצליח פשוט להנות מהטיול".

הרבה מהחברות של ליאת נעלמו במרוצת השנים. לא לכל אחד קל להתמודד עם המחלה של החבר. היום, רוב החברות שלה, הן חולות סרטן כמוה. "פעם זה עיצבן אותי", היא מודה כשהיא מדברת על מעגל החברים שנעלם לו. "אבל היום אני בסדר עם זה. מי שלא טוב לו, עדיף שלא יהיה בסביבתי".
מאז שהגיעה לאל איי עם קבוצה של 22 ילדים, ליאת לא מפסיקה להתלהב – גם מהמקומות אליהם הם נסעו וגם מהאהבה ותשומת הלב הרבה המורעפת עליהם.
"אתמול למשל, נסענו לרייזרים. אמרו לנו מראש שיהיה קר, אבל בגלל שהם ידעו שלא כולם יגיעו מוכנים, הם הביאו לנו ערימה של טרנינגים חדשים ונתנו לכל אחד מאתנו. הם חושבים על כל הדברים הקטנים. אני נהנת מכל רגע כאן ומעצם הרעיון שמישהו רואה אותנו ואיכפת לו מאתנו ורוצה להשכיח מאתנו את הצרות".
כל יום חוויות חדשות
הקבוצה נחתה בעיר בממוריאל דיי וכבר ביום הראשון, לאחר שהלימוזינות אספו אותם משדה התעופה לבית המלון, הגיעו החברים של ורד ושירזי עם מכוניות ספורט לקחת את הילדים לסיבוב.
עמרי, 13 מגבעת זאב, התלהב מהנסיעה בלמבורגיני הכתומה. "היה ממש כיף, מטורף. עשינו סיבובים ליד בית המלון. אני מחכה כבר לנסוע למג'יק מאונטיין לרכבות ההרים".
עמרי חלה בלוקמיה לפני שנה אבל סיים את הטיפולים לפני חודש. "בזמן הטיפולים שמעתי מילדים אחרים על הנסיעה עם להושיט יד וממש קינאתי. עכשיו אני פה וכיף לי. לפני הטיול עשו לנו מפגש בסביון עם שאר הילדים ויש לי פה שני חברים טובים, איתי ואביב".

אביב, ילד חמוד בן 12, אובחן עם סרטן בראש בינואר 2025. בגלל הטיפולים הוא נאלץ להעדר מבית הספר כחמישה חודשים, מה שהיה לו קשה במיוחד כי הוא שיחק אז כדורגל בנבחרת בית הספר. "הייתי השחקן הכי טוב בקבוצה, אז די הצטערתי אבל כבר חזרתי מאז לבית הספר ולמשחק".
בטיול פגש אביב את יהלי בת ה-14 שהפכה לחברה טובה. ליהלי גילו את המחלה באוגוסט 2024. "הלכתי לבדיקות דם והפנו אותי למיון, שם עשיתי כל מיני בדיקות והודיעו שצריך ללכת לבית חולים אחר" היא מספרת. שם גם הודיעו לה ולהורים שהיא חולה.
"זה עושה לנו טוב להשתחרר ולהנות עם החברים המדריכים והמתנדבים. הם נותנים לנו הכל" אומרת יהלי. "אני נהנית מהכל, היינו כבר ביוניברסל סטודיוס, שדרות הוליווד, מוזיאון השעווה וכל יום יש לנו חוויות חדשות".
הילדים מאוד פתוחים לגבי הטיפולים שעברו, אבל ממעטים לדבר עליהם אחד עם השני. הסרטן הוא משהו ששייך להתמודדות שלהם שם בארץ, אבל כאן הם מעדיפים לשכח ממנה ופשוט להיות ילדים חסרי דאגות.
גם בר קופרשטיין הצטרף
מרגש לראות עד כמה צוות המתנדבים של להושיט יד דואג לכך שהם יחוו באמת חופשה אמיתית, מרעיפים עליהם אהבה, מתנות, מסיבות. בסופו של כל יום טיולים, מתוכננת מסיבה באחד הבתים, אין רגע דל אחד. כל יום מחושב היטב עד לאחרון הפרטים.
בין הילדים, אני פוגשת את אליאב מעתלית שאובחן ביוני 2025 בסרקומה בברך ואחרי 10 חודשים של טיפולים החלים. הדרך לשם לא היתה פשוטה. "עברתי ניתוח קשה והחלפתי את כל הירך" הוא מספר. "הייתי שלושה חודשים על כיסא גלגלים ועברתי שיקום ארוך אבל עכשיו אני לאט לאט משתפר".
אל הטיול התלווה גם בר קופרשטיין שהשתחרר מהשבי באוקטובר 2025, אחרי 738 ימים בשבי חמאס. קופרשטיין 24, הגיע לעיר במסגרת מסע הרצאות שהוא נותן בארה"ב. אברהם עטר, מייסד העמותה, ביקש לצרף את השבויים למסעם של הילדים החולים. בתחילה, קופרשטיין אמר שלא יוכל להצטרף כי הוא יהיה בעיצומו של מסע ההסברה שלו. אלא כשגילה שהילדים יהיו באל איי בזמן שהוא גם ישהה בעיר, הוא החליט להצטרף אליהם. "זה יצא משמים" הוא אומר. "אנחנו רוצים לעשות להם כיף ולנתק אותם מכל מה שקורה להם ולתת להם את הזמן הכי טוב" הוא אומר.
קופרשטיין מגיע לאירוע כשהוא עם ציציות. הוא מגיע מבית מסורתי, אבל מאז שעבר את החוויה הקשה בשבי, אמונתו התחזקה. באיזשהו מקום, גם בר וגם הילדים התמודדו עם חוויה דומה, הם הסתכלו למוות בעיניים ונאבקו על הישרדותם. אבל בר ממהר להדגיש: "להיות חולה, זה משהו קשה במיוחד. אבל כן, גם כשאתה נחטף אתה לא יודע אם אתה תחזור בחיים".
נושא החטיפה לא ממש עולה בשיחות, קופרשטיין משתדל עד כמה שאפשר להנות מהרגע, עולה על מתקנים, נוסע על רייזרים, יוצא לשייט, שר ביחד עם הילדים באוטובוס.
"כל יום הוא חוויה. אני נהנה מכל דבר, בין אם אנו בפארקים או סתם נוסעים ביחד באוטובוס. המטרה היא לעשות שמח, זה הכי חשוב".
הוא הספיק לתת מספר הרצאות ומתכנן אחרי הטיול עם להושיט יד לנסוע לניו יורק ולהמשיך במסע ההרצאה שלו. המטרה היא לאסוף כסף ולרכוש בית.
בר מרצה בפני סטודנטים, בתי כנסת, כנסיות ובכלל, כל מי שרוצה לשמוע את הסיפור שלו. "זה מחזיר אותי קצת אחורה אבל גם נותן תקווה לכל מי ששומע את הסיפור. זה משהו שנמצא אתי, אי אפשר לשכח מזה, אבל לומדים לחיות עם זה" הוא אומר.
ספר תורה וחגיגה
לאחר קבלת הפנים החגיגית על גג בית חב"ד ממשיכים הילדים והמתנדבים אל האולם הגדול בקומה הראשונה, שם מוגשת ארוחת ערב חגיגית. ורד, שירזי והרב מכניסים את ספר התורה והחגיגה ממשיכה. הילדים קופצים, שרים, מקיפים במעגל את דודי ורד האוחז בספר.
למעט מספר ראשים קירחים, אי אפשר לנחש שמדובר בילדים חולים. כולם מלאי אנרגיה ושמחת החיים שלהם מדבקת. ובאותו רגע, בתוך המעגל, כשהמוזיקה והצחוק ממלאים את האולם, המחלה נדחקת הצידה — וכבר לא במרכז. לרגעים קצרים אבל משמעותיים, הגוף והנפש מקבלים הפוגה אמיתית.
יש בכך לא רק נחמה, אלא גם כוח, כי חוויות של שמחה, שחרור וחיבור אנושי אינן רק “בונוס”, אלא חלק מהיכולת להתמודד — ולעיתים אף להחלים ולהשתקם.


