חבר מושבעים בלאס וגאס הרשיע ביום שני את דוויין קית דיוויס, מנהיג כנופיה לשעבר שמוכר בשם "קיף די", במעורבות ברצח הראפר טופאק שאקור ב–1996. המושבעים קבעו כי הוא הוביל קבוצה של גברים להרוג את שאקור, אחד הראפרים המשפיעים והמצליחים ביותר בכל הזמנים, כנקמה על הכאת אחיינו. גזר הדין מתוכנן להימסר ב–13 באוקטובר.
דייוויס, בן 63, הורשע בסעיף אחד של רצח תוך שימוש בנשק קטלני, והוא עשוי להישלח למאסר עולם. חבר המושבעים דן בתיק פחות משלוש שעות, לאחר משפט שנמשך 11 ימים בלאס וגאס. לאחר הקראת פסק הדין, אחותו של שאקור, סֶקִיוָוה "סט" שאקור, פרצה בבכי וחיבקה את התובעים. דיוויס אמר לשופט כי הוא מתכוון לערער על ההחלטה.
דיוויס נעצר בספטמבר 2023 וטען שהוא חף מפשע. הוא לא הואשם שרצח בעצמו את שאקור, אלא בכך שסיפק את האקדח ששימש לרצח ונתן את ההוראה לירות. הוא האדם היחיד שהואשם ברצח שאקור, מאחר ששלושת הנוסעים האחרים ברכב הקדילאק שממנו הוא נורה אינם בין החיים.
טופאק שאקור נורה למוות בעת שישב ברכבו יחד עם מריון "שוג" נייט — מבעלי חברת התקליטים Death Row. לפי המשטרה, השניים עמדו ברמזור אדום כאשר לידם עצרה מכונית קאדילק שממנה נורו מספר יריות. שאקור נפצע בכמה מקומות בגופו, הובהל לבית החולים ושם מת מפצעיו לאחר כשבוע.
סגן התובע המחוזי הראשי, בינו פאלל, אמר למושבעים כי לפי קוד הכבוד הנהוג בכנופיות רחוב, דיוויס לא יכול היה להבליג על התקיפה של אחיינו. "אז מה הוא עשה? הוא השיג כלי נשק, אסף את חברי הקבוצה שלו ויצא לחפש את מר שאקור", אמר פאלל.
לדברי המשטרה, היא חשדה בדיוויס במשך שנים, אך לא היו בידיה די ראיות כדי להגיש נגדו כתב אישום, עד שהוא חשף בפומבי את גרסתו בהופעות בתקשורת ובספר זיכרונות. אלה, לצד הקלטות של פגישות חשאיות שלו עם חוקרים, היוו את עיקר תיק התביעה.
סנגורו של דיוויס, מייקל סנפט, אמר למושבעים בטיעוני הסיכום כי אין ראיות שיכולות לאמת את גרסתו של מרשו, ולכן אין לתת בה אמון. הוא הוסיף כי הפרשה נפגעה בשל שחיתות משטרתית, ניהול כושל והיעלמותם של מסמכים מתיק החקירה. "אתם קוראים ספר שהוא פרי דמיון ולא עובדות, אבל המדינה רוצה שתאמינו שמדובר איכשהו בווידוי", אמר סנפט, בהתייחסו לספר הזיכרונות של דיוויס מ–2019, Compton Street Legend.
במהלך השבועיים האחרונים השמיעו התובעים בפני המושבעים שעות של הקלטות, שבהן סיפר דיוויס כי זעם לאחר ששאקור ופמלייתו תקפו את אחיינו. בחקירה שעסקה בפרשה אחרת סיפר דיוויס לשוטרים כי בליל האירוע הוא יצא יחד עם שלושה גברים נוספים, ובהם אחיינו, לחפש את שאקור ואת "שוג" במכונית קאדילק לבנה. לדבריו, העביר אקדח למושב האחורי, וכאשר איתרו את המכונית שבה נסעו נייט ושאקור, אחד משני הגברים שישבו מאחור פתח באש.
התובעים לא חשפו את זהותו של היורה, ושלושת הגברים האחרים שהיו במכונית מתו מאז. לפי החוק במדינת נבאדה, ניתן להאשים את דיוויס ברצח גם אם הוא עצמו לא לחץ על ההדק. התביעה טענה לאורך המשפט כי דיוויס הוא "מי שהוביל את הרצח בפועל בשטח" ו"מי שהורה על הירי".
דיוויס היה מנהיג בכנופיית הרחוב South Side Compton Crips, שפעלה באזור לוס אנג'לס והיתה מסוכסכת עם הכנופיה היריבה Mob Piru, שהיתה מזוהה עם שאקור ועם חברת התקליטים Death Row .
רציחתו של שאקור ב–1996 הפכה לרגע מכונן בתולדות הראפ והעמיקה את הדימוי האלים של תרבות ההיפ־הופ בשיאה של תקופת ה"גנגסטה" ראפ — עידן שהתאפיין ביריבות ובסכסוכים בין אמנים מחוף המזרח לחוף המערבי. הקריירה המוזיקלית של שאקור נמשכה רק חמש שנים, אך הוא הפך לסמל, בין היתר בשל התייחסותו לנושאים חברתיים בארצות הברית ולאי־שוויון גזעי ומעמדי. הוא הספיק להוציא חמישה אלבומים, והיה מועמד שש פעמים לפרס הגראמי.
