שנים משוגעות עוברות על הכדורגל הישראלי. שנים בהם סכומי כסף נטולי פרופורציות נשפכים על שחקנים,ללא סיבה מקצועית או ללא כיסוי. בימים שבהם עוברים סמלים מנבחרת אחת ליריבתה השנואה ביותר, התעסקיות בלתי פוסקת בעסקונה ומכירות בחילופין ובמסחר.אבל הרחק מהמולת הסכר מכר של היום,במרחק דורות מהימים הפשוטים והתמימים,אנחנו עורכים שורת מפגשים עם שחקני העבר הגדולים של הכדורגל הישראלי שחיים ביננו בשקט ובצנעה.הם מתכנסים אצלם בסלון ומספרים לי על נפלאותיה של תקופה שלא תשוב עוד
אברהם ג'מבו כהן צמח מהרגליים של הכדורגל בחולות של שכונת שבזי ליד כרם התימנים.עכשיו הוא יושב מולי,מגרד את אניצי זקנו נגד הכיוון ומחייך במבוכה.צריך המון כוח שכנוע לפתוח את סגור ליבו ולחלוב את ההיסטוריה הנפלאה של הכדורגל הישראלי מאותם ימים של תל אביב הקטנה,הנאיבית והאינטימית.
אני:"ספר לי במילים שלך,תרגיע ותפרט,על כדורגל הילדות שלך."
ג'מבו:"נולדתי בישראל, תל אביב. ההורים שלי מטורקיה. שניהם. הם הגיעו בארבעים וארבע ארצה. אבי לא היה קשור בספורט בשום ענין. לא אימא ולא אבא,אבל יצאו להם שני שחקנים ששיחקו בליגה לאומית ובנבחרת ישראל.
התחלתי לשחק כדורגל בגיל עשר. שיחקתי בנבחרת הנוער של הפועל תל אביב. בבית הספר, כמו כולם, שיחקנו בחצר בהפסקות ואחרי השיעורים.יום אחד, החלטנו כמה חבר'ה ללכת לאימון של הפועל.אבל ברגע האחרון בא אלי חבר ואמר, בוא נלך ונבדוק את האימון של מכבי. הלכנו לבד לאימון. הגענו למגרש של מכבי בקרית שלום, שני ילדים קטנים, היה איתי בחור אחד ושמו ברוך, הוא אמר לי שהוא אוהד מכבי ולי לא היה אכפת,מכבי הפועל, אני רק בא לשחק כדורגל. המאמן אז היה דוב מליס. זה היה בשנת חמישים ושמונה. בעצם הייתי עדיין בבית ספר יסודי. הייתי בן שתיים עשרה. אחרי האימון,ניגש אלי דוב מליס ואמר:"תביאו לאימון הבא תמונות, אנחנו עושים לכם כרטיס שחקן".באתי הביתה כולי שמח וטוב לב, אני מספר לאימא שלי. זה היה משחק אימון מול איזה בית ספר תיכון. דב מליס אומר לנו,'עכשיו אתם שייכים למכבי תל אביב '. באתי הביתה שמח, אמרתי לאח שלי:"אל תשאל, הלכתי לאימון של מכבי וקיבלו אותי לקבוצה" הוא נתן לי סטירה ושאל אותי:"אתה הולך למכבי תל אביב?? אתה משוגע? רק להפועל!!!" באתי למאמן שלנו ואמרתי לו שמכבי זה רחוק מהבית ,שני אוטובוסים והרבה ברגל, מנווה צדק ועד קריית שלום. אז עוד לא היה איצטדיון בלומפילד . אמרתי לו 'תשמע אנחנו באים מרחוק, אין לנו כסף אפילו לאוטובוס, להפועל יש פה מגרש ביפו אנחנו יכולים ללכת ברגל. בדיוק בנו את בלומפילד אז התאמנו מחוץ לבלומפילד. התחלנו ללכת לאימונים של הפועל תל אביב . אבל הפסקתי אחרי זמן מה,התעייפתי.יום בהיר אחד אני נוסע עם האופניים בשכונה ופתאום בא אוטו עם למד, מלמד נהיגה, ואני מאותת לו כאילו אני יורד לכביש. המורה עוצר את הרכב ויורד לידי ועושה לי:"בוא הנה לפה!" אז אמרתי לו:"תתפוס אותי!" כאילו הייתי ילד שובב, לא, הוא אומר לי שהוא רוצה לדבר איתי בקשר לכדורגל. באתי אליו הוא אומר לי:"שמי ישראל ארמוני ואני רוצה שתחזור להפועל,הרי התאמנת בהפועל". שיחקתי כנראה טוב, והם התלהבו ואני לא נתתי לזה לעלות לי לראש.אז הוא אמר לי, בוא תחזור אנחנו רוצים שתשחק בהפועל, חזרתי ושיחקתי. הבטיחו לי עתיד".
אני:" מה בעצם דחף אותך ללכת על כדורגל באופן רציני?"
ג'מבו:" למה פניתי לכדורגל? האמת היא שהיה לי אח ששיחק כדורגל. שמו שימלה כהן, הוא שיחק בשמשון תל אביב. אחרכך נהיה לקפטן נבחרת הנוער של ישראל, הנבחרת הראשונה של ישראל שזכתה בהולנד בטורניר. הוא היה הקפטן של הקבוצה, כשהיינו עומדים בבוקר למסדר בית הספר, אז המנהל היה אומר:"אח של שימלה כהן נמצא איתנו, ניתן לו את הכבוד" זה היה בבית ספר הירקון.
אז באמת חזרתי להפועל לנבחרת הנוער, ושיחקתי, אבל מה שמשך אותי יותר לשחק כדורגל חוץ מאחי שהיה שחקן זה שהייתי מת לנסוע לחוץ לארץ.באותם ימים, כסף לא היה לנו. אמרתי לעצמי, אני אראה את העולם דרך הכדורגל, וככה זה היה. זה מה שדרבן אותי להיות שחקן. התחלתי לשחק כדורגל, היה לי כשרון, שיחקתי לא רע, הייתי שחקן טוב לקבוצה. אבל האמת היא שלא נתתי את כל כולי לכדורגל, כמו אח שלי שימלה', הוא היה אחד השחקנים הטובים בישראל והוא תמיד היה אומר לי:"בכדורגל אין מה ומי, תמשיך ללמוד, תפנה את כל הכוח שלך ללימודים". וככה היה באמת, אז למדתי בתיכון והייתי הראשון שגמר את בי"ס תיכון אצלנו במשפחה, הינו שישה אחים והייתי תלמיד טוב.יותר מאוחר גמרתי בי"ס מקצועי אורט. כבר בתיכון הזמינו אותי לנבחרת הבוגרים. בשנה אחרונה שלי בתיכון ואני כבר מוזמן לבוגרים, אני נוסע עם הבוגרים למשחק בירושלים, ותכננו לנסוע לחו"ל. "
אני:"מה קורה אחרי התיכון,הלכת לצבא?"
ג'מבו:"בצבא התגייסתי לחיל האוויר, הייתי מכונאי מטוסים, למדתי באורט 'הולץ' ליד חולון. שהתגייסתי בדיוק הייתי בנבחרת הנוער , היו אימונים והנבחרת היתה צריכה לטוס לחו"ל, אחרי חודש בטירונות ואמרו לי:"אם אתה עוזב עכשיו והולך לנבחרת ונוסע לחו"ל עכשיו, כשאתה תחזור תאלץ לעשות את כל הטירונות מחדש!" המפקד אמר לי שהוא לא משחרר אותי .
אז דיברתי עם אחי, הוא היה היועץ שלי, הוא היה בנבחרת, אז אמרתי לו:"שימלה, מה אתה אומר?" הוא אומר לי:"תשמע, כבר סבלת חודש!" ואני בכיתי לו ואמרתי לו שאני חייב לברוח מהטירונות, אני לא יכול לקחת את זה, הם משוגעים, הם ראו שאני שחקן הפועל אז הם התנכלו לי. לא יודע אם הם היו אוהדי מכבי, אתה יודע ,הייתי כבר שחקן ליגה לאומית. אנשים מכירים אותי, ישראל זו מדינה קטנה, כדורגל זה היה מספר אחד, אז הם היו שואלים שאלות ואני מספר להם איך היה באירופה, המפקד היה אומר לי:"ג'ינג'י בוא הנה לפה, רוץ לשם!" היה מטרטר אותי, סבלתי! שימלה' היה בלונדיני, אני ואחותי היינו ג'ינג'ים,אכלנו אותה. אבל אחרי הטירונות שובצתי בבסיס חיל אויר בטייסת,והייתי עובד כל יום עד הצהריים על המטוסים,ואח"כ המפקד היה משחרר אותי ללכת לאימונים."
אני:"מה קרה אחרי הצבא?"
ג'מבו:"התחלתי לשחק עם הבוגרים,היינו בליגה הלאומית,היינו בצמרת. הפועל תל אביב תמיד היתה בצמרת. רק לנסוע איתם ולהיות איתם בבית מלון היה שיא החוויה.הייתי בעננים.
את מכבי חיפה אנחנו בדרך כלל היינו מנצחים, בזמני שתי הקבוצות הכי טובות היו מכבי והפועל תל אביב. תבדוק את הטבלה בשנות השישים שבעים. אני שיחקתי בהפועל משישים ושש עד שבעים ושתיים, שתי אליפויות וגביע המדינה. גם הפועל ירושלים היתה קבוצה מצוינת. הנשיא זלמן שזר העניק לנו את המדליות בגמר.
באותה תקופה הפסדנו לבני יהודה אחד-אפס ובני יהודה עמדו לירידה, אם הם היו מפסידים אז הם היו יורדים ליגה, והפועל חולון היו נשארים ואם הם מנצחים אז הפועל חולון יורדים. הם ניצחו אחד-אפס. טענו שהמשחק היה מכור,הסכמתי להעיד במשטרה.אמרתי לחוקר במשטרה:"כמה מכונות אמת יש? אני מוכן להיכנס לכולם, אולי אחת תתבלבל" . אז לא היו משלמים משכורת עתק כמו היום ואם היו לכלוכים הם לא הגיעו אלינו לשחקנים.לא שיחקנו בשביל הכסף,שיחקנו בשביל התהילה.
קיבלתי משכורת טובה בהפועל, יותר מזה כלום. היו שחקנים ברמה של א', ב', ג' זה הכל. זה היה ההבדלים. דירות אז לא קיבלנו. מה שכן ,עזרו לנו בהפועל , כשרצית ללמוד אז הם שילמו לימודים. הם הסכימו שאני אלך לטכניון ואתאמן עם הפועל חיפה ולבוא רק בסוף שבוע לתל אביב, זה גם היה לי הסכם איתם. אם היית רוצה רישיון טייס, הם היו משלמים לך על זה. ללימודים הם לא אמרו לא.
אני: "איך קבלת את השם ג'מבו?"
ג'מבו:" בגיל חמש או שש בשכונה, היינו רצים ומשחקים כדורגל, היינו ילדים קטנים, בא אח שלי שהיה השחקן המוביל בשכונה ואמר:"אתה ילד ג'ינג'י, אנחנו נקרא לך ג'מבו". מאז הילדים והמורים בבית הספר קראו לי ג'מבו, בצבא ג'מבו, בכדורגל ג'מבו. הייתה אחר כך הצגה שנקראת "כולם הולכים לג'מבו", אז כולם היו שרים לי.את השיר של המחזמר. אימי תמיד הייתה מתלוננת, למה קוראים לך ג'מבו? נתתי לך שם כזה יפה! וכולם קוראים לך ג'מבו? היום כשאני מדבר איתה:"אימא מה שלומך?" היא עונה:"היי ג'מבו!", זהו נדבק השם עד הסוף,היום גם היא קוראת לי ג'מבו".
אני: "יצא לך לנסוע לחו"ל ,לקחת את האליפות,ספר מה קרה אז?"
ג'מבו:"שיחקתי עם רוני קלדרון המפורסם, אחד הכישרונות הכי גדולים במדינת ישראל, בנסיעות תמיד היינו שותפים לחדר, היינו די קרובים. הוא גם גדל בשכונה לא רחוק ממני. אז הוא היה בחור מיוחד, היה שחקן מעולה, בנסיעות באמת היה לי כיף איתו, זה היה בגיל עשרים בערך.
אספר לך קטע אחד על קלדרון, וזה קרה מרוב שהוא אהב את המדינה. נסענו פעם לשחק באיראן, באליפות אסיה בכדורגל.אז ישראל היתה שייכת עדיין לאסיה.הגענו לליגת האלופות של הקבוצות באסיה, היינו עם קבוצות מתאילנד, מוייטנאם, פרס, ערב הסעודית. הפעם שיחקנו בתאילנד נגד מלזיה, בגמר, ניצחנו את המלזים. המשחק היה צריך להיות במלזיה אבל לא נתנו לנו אישורי כניסה, כי מלזיה היא מדינה מוסלמית.אלו היו שנות השבעים, לכן שיחקנו בתאילנד במגרש ניטרלי, הם ויתרו על הביתיות שלהם וניצחנו אותם שתיים-אחד, לקחנו את אליפות אסיה לקבוצות אלופות.בשנה לאחרמכן מכבי תל אביב נסעה לשם אבל לא לקחה את הגביע. שנה אחרי זה עוד פעם נסענו והיינו האלופים
אז רוני קלדרון הזה, במשחק הטורניר, הוא היה צריך לנסוע איתנו לשחק, אחרכך להמשיך לתאילנד, לשחק עם נבחרת הנוער. אז הוא אומר:"אני לא יכול לנסוע, אני מתגעגע למדינה, לדיזינגוף, אני לא נוסע", הוא היה כדורגלן מוכשר אבל הוא לא הקדיש את עצמו לכדורגל, אם הוא היה מקדיש לכדורגל כמו שימלה' שהקדיש את כולו לאימונים אז הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק.
אז רוני קלדרון ביים פציעה, הוא ירד עם קביים מהמטוס והוא אמר שהוא פצוע, שהוא לא יכול לשחק בנבחרת הנוער.בסוף גילו את הזיוף שלו בארץ ונתנו לו עונש.
אני הייתי הילד טוב של הקבוצה, אני גישרתי בין כולם, הייתי חבר עם כולם, אפילו המאמן שהיה מאנגליה, ואימן את הפועל, הייתי עוזר מאמן שלו, הייתי המתרגם, ידעתי אנגלית, מהתיכון, מהנדסאים, גם כשנסענו בנסיעות, הרבה שחקנים בכלל לא ידעו לדבר, היינו הולכים לחנות באנגליה והם היו אומרים:"ג'מבו בוא, בוא תשאל אותה כמה זה עולה!"
הכירו אותי בכל מקום, זו מדינה קטנה, כדורגל זה היה ה-דבר. אף פעם לא התפרעתי כי ידעתי שמכירים אותי וזה יכל להיות למחרת בעיתון.
אני:" איך הגעת לאמריקה?"
ג'מבו:"בגיל עשרים וארבע החלטתי לנסוע לאמריקה ללימודי הנדסה. עשרה ימים לפני מלחמת יום כיפור נסעתי. אחי נתן לי את הרעיון. שימלה' היה כבר פה ושיחק בקבוצה מקצוענית משנת שישים ושבע, עם דוד פרימו המהולל.
הייתי אמור לנסוע לסן פרנסיסקו, לשחק בכוח סן פרנסיסקו, והם כתבו לי מכתבים ואני כתבתי להם בחזרה. הבחור שהתכתב איתי, אני לא זוכר את שמו, אומר לי שאני אבוא לסן פרנסיסקו ואני אקבל מלגת לימודים והוא יסדר לי עבודה.הוא הבטיח לי כרטיס טיסה מתל אביב לסן פרנסיסקו. הוא בא באפריל 72לארץ, נפגשתי איתו במלון דן עם שימלה' בתור יועץ, הוא מגיע ואומר לי:" תשמע, הליגה נגמרה העונה, אתה תגיע בכוחות עצמך, עכשיו אין ליגה, אז אתה תסתדר לבד ואני אארגן לך הכל שם".
אז שימלה' אמר לי :"תשמע, עזוב אותו עם הסיפורים שלו", בינתיים היה כתוב כבר בכל העיתונים, שאברהם ג'מבו כהן עזב את הפועל והלך ללמוד בסן פרנסיסקו.
אני לא יודע איך 'מכבי לוס אנג'לס' גילו את זה, הם יצרו איתי קשר ואמרו לי:"מה אתה הולך לסן פרנסיסקו, אין להם קבוצה בכלל, בוא אלינו, ניתן כרטיס טיסה, ומלגת לימודים" . הסתכלתי על שימלה' והוא אמר לי:"אם הם אומרים ככה, אז לך אליהם", וככה הגעתי ללוס אנג'לס".
הגעתי הנה והגשמתי את החלום שלי,זו היתה שנת 1973 היו כאן מעט ישראלים ועוד יותר מעט שחקני כדורגל ישראלים.לכל שחקן היתה משפחה מאמצת.את חיים גונשו לקח מנחם הס מהתכשיטים,אבא שלו היה שוער בית"ר ירושלים והוא אהב כדורגל.אלי מרמור אימץ את משה הופטמן וסדר אותו בפיזיותרפיה ואותי אימץ גדעון ברנס ז"ל,ששיחק בזמנו בבית"ר ירושלים, והיה לו מפעל לרהיטים.ככה גם נכנסתי לתחום של עיצוב, ייצור ושיפוץ רהיטים.מכבי לוס אנג'לס סידרו לי מילגה בנורסרידג',בסיסאן.אלא שיום אחד הגיע לאימון המאמן של יו סי אל איי ולקח אותי הצידה והציע לי לעבור אליו.הם הכינו לי חוזה מאוד מפתה אבל אני תמיד הייתי ציוני וישראלי והעדפתי לשחק עם האחים שלי ולא עם הגויים.היום בדיעבד אני חושב שלו נשארתי בישראל הייתי מגיע רחוק ואולי היום הייתי מאמן את הנבחרת.אבל טוב לי בכל מקום והחלום הציוני שלי נשאר בגדר חלום,אולי בגילגול הבא יתגלגל הכדור לכיוון אחר."
תגובה אחת
ג'מבו שכח שהפועל תל אביב לקחו 3 אלפויות בין 1966 ל 1972 ולא 2 כפי שמצוין