העולם כמרקחה: כולם נגד כולם, בעיקר במזרח התיכון * ידידי האתמול הפכו לאויבים ומדינות עוינות זו לזו חוברות בעל כרחן ויוצרות קואליציות משונות * דבר אחד נשאר יציב: האנטישמיות * בכתבה זו סקירת המצב ב-2014 ומה ניתן וצריך לעשות בעניין כקהילה וכבודדים * מאת פיני שושניק, לוס אנג'לס
אירופה:
ב-10 השנים האחרונות ובמיוחד מאז מבצע "צוק איתן" נראתה עלייה מדאיגה בשיעור התקיפות נגד יהודים באירופה בעקר בצרפת ובמדינות בהן ריכוזים גדולים של מוסלמים. יהודים באירופה מותקפים פיזית בכל הזדמנות. רפיון השלטונות במלחמה בלתי מתפשרת בגילויי האנטישמיות והגנה על חיים יהודיים נורמליים עבר את נקודת האל-חזור ויהודים רבים עוזבים.
במערב אירופה חיים כמיליון יהודים ומי שלא יעזוב עכשיו בתנאים סבירים יאלץ לעזוב מאוחר יותר בתנאי לחץ קשים יותר. מי שחושב שאפשר להירגע ולהחזיר את הגלגל אחורה – שיקום. נוצר קשר אינטרסנטי: המוסלמים המהגרים בהמוניהם ליבשת מצביעים למפלגות השמאל הליברליות ומבטיחים את המשך שלטונם של אלה בתמורה להמשך המדיניות הקיימת של הגירה ליברלית.
וכאן נקודה חשובה: בעוד שהאירופאים קיצצו בלאומיות שלהם וייסדו את "האיחוד האירופאי" הרב תרבותי, האיסלאם באירופה הפך כבר לסוג של לאום כמו מדינה בתוך מדינה ו"הפרו-פלסטינאיות" היא הדבק האידאולוגי שמאחד בין מוסלמים בארצות שונות והופך אותם לכח גדול ובעל נוכחות רחוב חזקה. מידת הרחמים שהם מפגינים כלפי הפלסטינים נעלמת לפתע כשאחיהם נטבחים באלפים ע"י מוסלמים אחרים בסוריה ועיראק. למה? אם יפגינו נגד הסונים או השיעים הם יפלגו את עצמם. יפגינו בעד דאע"ש או אסד, יפלגו את עצמם. דבר אחד מאחד אותם: הדגל הפלסטינאי הפך אצלם לדגל של התסכול המתפרץ, היום נגד ישראל ובמהרה יפנו נגד הממשלות באירופה ויציגו תביעות. ביטחונם העצמי גובר ואיתו הרצון לשלוט ולשנות את החברה האירופאית לכזו שאותה עזבו במדינות מוצאם.
אמריקה:
עד לאחרונה היתה האנטישמיות בארה"ב סמויה, ובעלת אופי מקומי. המקרים הקיצוניים עד כדי רצח טופלו לרוב בהצלחה כפשעי שנאה. כאן יש לציין תוצאות של סקר אנטישמיות גלובלי שערך ה-ADL (הליגה למניעת השמצה) נכון לפברואר 2014 ולפיו 9% מהאמריקאים מחזיקים בדעות אנטישמיות לעומת 14% בקנדה, 24% במערב אירופה, ו-34% במזרח אירופה.
עוד לפני מבצע צוק איתן התפרסמו מקרים אנטישמיים כמו ההפרעה לנאומו של שגריר ישראל מייקל אורן באוניברסיטת אירווין קליפורניה בקריאות "אתה שותף לרצח עם"; או נאום כתבת הבית הלבן הקשישה הלן תומס שאמרה כי על היהודים לעזוב את מדינת ישראל ולשוב "לביתם" – בגרמניה ופולין. מאז מבצע צוק איתן חלה עליה דרמטית בכמות הארועים וההפגנות בארה"ב: אציין רק את רצח הרב בפלורידה; הבדרן אלון גולד ומשפחתו הותקפו ברחוב בלוס אנג'לס באיחולי מוות לילדיו; בניו יורק ניצפו מכוניות המניפות את דגלי דאע"ש; ומקרים רבים נוספים. נראה שהמרחק בין ויכוח אידאולוגי לגיטימי לאלימות התכווץ וזה מחייב מחשבה והערכות לעתיד.
האוניברסיטאות:
משימתם של הסטודנטים היהודים-ציוניים קשה עכשיו יותר מתמיד באוניברסיטאות, מקום שמנהיגי העתיד של ארה"ב לומדים בו כעת. הגל העכור של שקר ודיסאינפורמציה בנושא ישראל נתמך ע"י רוב המרצים במדעי החברה שהם אנטי-ישראלים. הדיון הבוטה נגדנו הוא חלק מהחומר הנלמד ומוגן כחופש הדיבור. המרצים שולחים סטודנטים שלהם להרצאות אורח בנושאים אנטי ישראלים תמורת קרדיט, אך לא יתנו קרדיט אם יתארח מרצה פרו ישראלי כמו דניס פרגר, וזה חוקי! סטודנטים בני מיעוטים מאסיה או אפרו-אמריקאים מצטרפים לפלסטינים מתוך הזדהות עם 'החלשים' גם בלי שחקרו את מהות הסכסוך לעומק. סטודנטים יהודים רבים שומרים על פרופיל נמוך ולא משתתפים בפעילות מחשש לפגיעה בהתקדמותם האקדמית. הפלסטינים מנסים ולפעמים מצליחים להעביר החלטות במועצת הסטודנטים הקוראות להצטרף לחרם (BDS) על סחר וביקורי סטודנטים בישראל. בקיצור, ציבור הסטודנטים האמריקאי נחשף לשטיפת מוח חד צדדית והסכסוך המזרח תיכוני הפך ללא פרופורציה לנושא הדיון המרכזי בקמפוסים.
אנטישמיות 2014 ויחסי הדתות
השינוי הדמוגרפי שבא עם גל המהגרים המוסלמי לאירופה משפיע גם על מדיניות ממשלות בעלות רוב נוצרי. כרגע המגמה היא אנטי ישראלית יותר מאשר אנטי יהודית אך הגנה החלטית על חיי קהילה יהודיים כבר לא מובטחת. מבצע צוק איתן הוציא את ההמונים המשולהבים לרחובות אירופה וניכר טשטוש בין מחאה נגד ישראל ושנאת יהודים לשמה.
יש גם "יתרון" למהירות ולעוצמה של הגל העכור הזה והיא תשומת הלב העולמית לעובדה שהאנטישמיות שוב מרימה ראש. בעולם יש 1.6 מיליארד מוסלמים וחלק ניכר גדל על שנאת יהודים וישראלים. תקנון החמאס אומר:"תהרוג כל יהודי שאתה רואה". האיבה של המוסלמים כלפי היהודים מעוגנת בשורשי דתם וכמאמינים אדוקים לא רוצים לוותר עליה. באמריקה יהודים ונוצרים מסתדרים מצוין תחת מטריית החוקה. המושג "Judeo-Christian Values" מבטא היטב מציאות זו.
בעבר הסתדרנו היטב גם עם המוסלמים. הקנאים המוסלמים הפכו את שתי הדתות האחרות לאויבים וכופרים. מנהיגי הדת לא יוצאים במפורש נגד הפנאטים וחלקם מוסיפים להסתה במסגדים. בגלל עובדה זו אין לצפות לשקט אלא ההפך. מתקרב היום שבו העולם הנוצרי והמוסלמי יכנסו למאבק אלים ובתוך כך העולם המערבי יצטרך לוותר על אחד מעקרונותיו הדמוקרטיים של פתיחות וקבלת מהגרים כחלק מההגנה על אורחות חייו. מלחמת התרבויות תוקדם אם תתרחשנה התקפות טרור בארה"ב או אירופה נוסח 9/11 האם זה באמת יקרה? זו לא שאלה של האם אלא מתי.
האמת, השקר והגוזמה מככבים באינפורמציה הפלסטינית בעירבוביה כדי לנצל את החמלה במערב לצרכיהם. לדוגמא, במבצע האחרון הפלסטינים ירו מתוך בתי ספר ומסגדים בידיעה שישראל תגיב, אזרחיהם יפגעו והעולם יגרום לישראל "התוקפנית" להפסיק. דוגמא נוספת: בתחילת צוק איתן פרסמו הפלסטינים תמונה של אמא וילדים שנהרגו ע"י ישראל. עיתונאים מצאו את אותה תמונה ממלחמת האזרחים בסוריה בחודש קודם.
הבעיה היא שנזק תדמיתי שנגרם מריגוש שלילי בטלויזיה יכול להרחיק לכת, לעצב דעות פוליטיות ולגרום לחרם. הרגש גובר על ההגיון והזכרון שנחרט מזיק לישראל בטווח הארוך. אפשר להסתכן ולאמר שדיווח שיקרי בטלויזיה מסוגל להשפיע גם על ראשי מדינות הממהרים להוקיע את ישראל במקום לחקור את האמת. ברזיל החזירה את שגרירה להתייעצויות בטענה שישראל עשתה "שימוש בלתי מידתי בכוח בעזה"; מדינות דרום אמריקאיות נוספות הלכו בעקבותיה. השאלה האם ההסברה הישראלית והקונסוליות עשו צעדים פרו-אקטיביים כדי להסביר ולמנוע את המהלך? לפלסטינאים ותומכיהם אין בעיה לשקר בראיונות טלוויזיה ולהביא עובדות מופרכות. ממה זה נובע?
בדת המוסלמית ישנו מושג שנקרא "תקייה" (Taqiyya). מדובר בהיתר למאמין המוסלמי לשקר ולהונות את הלא מאמינים כדי להגן על עצמו ולהחליש את ההגנות של אויביו. למשל, מוסלמים תמיד טוענים בפני זרים שאיסלאם היא דת שוחרת שלום וכי האיסלאם מכבד את הדתות האחרות. הם ממציאים משמעויות נחמדות ולא אלימות לעיקרון הג'יהאד וכו'. התקייה מתבטאת גם בגרסאות שונות של התעמולה הערבית בשפה הערבית ובשפה האנגלית.
ברשת יש חומר על "התקייה". סרטון בן תשע דקות ביוטיוב בשם "Taqiyya – Lying for Islam" מומלץ לצפייה. בקצרה, ניתן לעיין בעמדות דת האיסלאם ב- islamseries.org/brochures
מה עלינו לעשות כקהילה וכבודדים?
האם אחרי "צוק איתן" חוזרים לשיגרה כאילו כלום לא קרה? ריח האנטישמיות באויר ומי שהיום עוצם את עיניו, יצטרך מחר להתמודד עם בעיה גדולה יותר. התאחדנו לזמן קצר כשהיה ברור שאין ברירה וכולנו בסכנה. יש להכיר בכך שאנו בצומת דרכים ולהתכונן לבאות. הנה כמה הצעות לסדר היום:
* פגישת "שולחן עגול" של מוחות אנליטיים בעולם היהודי (דניס פרגר, פרופ' דרשוביץ, דייויד סויסה וכדו') יחד עם גופים מנהיגותיים וביצועיים בקהילתנו (IAC, Federation, Stand with Us etc.). המטרות: הפקת לקחים מהקורה באירופה ואיך למנוע זאת באמריקה; איך להבטיח את חופש הדת למיעוטים דתיים תוך מניעת ניצול הדמוקרטיה להסתה נגד ערכי החברה המארחת; חופש הדיבור מול הסתה, האם לחופש הדיבור יש גבול? השאלות מאתגרות ונוגעות בתפר שבין שמירה על חופש אזרחי ודתי והגנה מפני אלה המנסים לנצל זאת לשינוי החברה שהעניקה להם את החופש. כדאי שההמלצות יבואו דווקא מהעולם היהודי. הדיון על הנאמנות הכפולה של מהגרים הוא בלתי נמנע וכדאי שנוביל את הדיון בצורה שאנו כיהודים לא ניפגע.
* יצירת קשר פורמלי וקבוע עם העולם הנוצרי במיוחד במציאות הנוכחית שהעולם היהודי והנוצרי תחת מתקפה. יש לנסות ולשנות את החלטת הכנסיה הפרסביטריאנית על הצטרפותם לחרם (BDS) על ישראל (יוני 2014). צריך ליזום פגישות עם כנסיות גדולות ולעדכנם באופן שוטף. * סדנאות לכל הגילאים על התמודדות עם גילויי אנטישמיות בבתי הספר ובמקומות העבודה ואיך להגיב לפרובוקציות. * מוצרי ישראל מוחרמים בעולם, מחובתנו לעזור! יש ליזום מבצעי "היום קונים מוצרים ישראליים".
* יצירת תגובה "בזמן אמת" לפרובוקציות כדוגמת חסימת נמל אוקלנד ע"י פרו-פלסטינים בהגיע אוניית "צים". את ההפגנה ראו עשרות מיליונים בטלויזיה בערוצים המקומיים והארציים ולא נראתה שום הפגנת-נגד ישראלית. כך חודרת לתודעת הציבור עמדה חד צדדית נגדנו. בכל הפגנה, חייבים להפגין כנגד, גם עם מספר משתתפים דליל.
* קריאה לממשלת ישראל לשפר את ההסברה באמריקה כפי שמבינים אותה באמריקה. עדיף שתחת שר ההסברה יעבוד גוף הפועל מכאן כדוגמת Stand With Us שהוא גוף מקצועי שלא מתחלף עם גמר הקדנציה של השר וחילוף ממשלות.
* כבודדים, עלינו להסביר ולחנך את כל מי שאנו פוגשים על האמת בסכסוך המזרח תיכוני, להיות גאים במי שאנחנו ולדווח ולהתריע על אנטישמיות אם נתקלים בה. הדחקה והתעלמות היא בחירה לא נכונה. בברכת שנה טובה ומתוקה ושנת בשורות טובות לקהילה שלנו, לאחינו בארץ ולכל עם ישראל.
פיני שושניק הוא פעיל חברתי, ממקימי מועדון הישראלים באגורה, מחבר עבודת מחקר בנושא ההתבוללות בקרב ישראלים בארה"ב וחבר בארגון ה-IAC
