עד לפני עשרה חודשים הן היו נחלתם של רופאים מנתחים ושל ערים מזוהמות במזרח הרחוק * מאז הן הגיעו לכל בית ובדרך הפכו לענף ייצור משגשג, לסמל סטטוס, לסמן חברתי ולמוקד של תיאוריות קשר * קווים לדמותן של מסכות הקורונה, שמטשטשות את הקווים של דמותנו
המלחמה בנגיף הקורונה עוברת בימים אלה משלב ההתמגנות לשלב ההתחסנות. ובכל זאת, אל תצפו לראות בקרוב תמונות של המוני אזרחים מתאספים ומשליכים לעבר השמיים את המסכות, בסגנון סיום קורס טיס. "כל עוד הווירוס מועבר בקהילה, הישראלים יצטרכו להמשיך לעטות מסכות", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. "כאשר נגיע לחסינות עדר – לא ברור מהו המספר המדויק שעונה להגדרה הזו, אבל ככל הנראה מדובר ביותר משישים־שבעים אחוז של אוכלוסייה מחוסנת – רק אז ככל הנראה נוכל להפסיק להשתמש במסכות. בינתיים קיימים נעלמים רבים: מה יהיה קצב החיסון, מה תהיה היעילות שלו בתנאי שטח, כמה זמן נמשכת ההשפעה שלו ועוד".
עם פרוץ המגפה נכנסו לחיינו המסכות, כשהסנוניות הראשונות היו דווקא אלה מדגם N95, שיקרות בהרבה ממסכות כירורגיות רגילות. גורמי הבריאות השונים הזדרזו להדגיש שהאדם מן השורה אינו זקוק למסכה כזו; החשש היה שהביקוש הגובר יגרום לכך שלא יימצאו די מסכות בשביל צוותי הרפואה. לכמה שבועות נדמה היה שדגם הפאר הזה יהפוך לסטנדרט, ושמי שלא יצטייד בו לא יוכל לצאת מביתו, אבל בסופו של יום המסכות הכירורגיות הפשוטות הן אלה שכבשו את הרחוב. אנחנו תקועים עם המסכות, לטוב ולמוטב. כבר שכחנו מה זה ללכת ברחוב בפרצוף חשוף, ויחד עם זאת, לא בטוח שהספקנו לעבד את מלוא החוויה שהמסכה מזמנת לנו. לממושקפים, למשל, היא מבטיחה דוק ערפילי קבוע על הזגוגיות. בעלי הזקן נאבקים בממשק בין סיבי המסכה לשיער הפנים, שהפך מגנט לבקטריות. תשאלו אפילו את הרצל, חוזה המדינה, כיצד הוא חש כשראש הממשלה הניח על הפסל המזוקן שלו מסכה ממותגת בדגל ישראל. מצד שני, המסכות מאפשרות לנו להימנע מלהריח הבל פה של אחרים, וזה בהחלט יתרון.
בקרב גורמי המקצוע הבכירים היו שהתייחסו בתחילה אל המסכות באי אמון מוחלט. בחודש מרץ הכריז ד"ר ג'רום אדמס, לשעבר הרופא הראשי בממשל האמריקאי, שהמסכות "לא יעילות ואף מזיקות". לדבריו, הציבור עלול לעשות בהן שימוש לא נכון, וכך לחשוף את עצמו עוד יותר להדבקה בנגיף. אדמס קרא לקהל הרחב להפסיק לרכוש אותן, ולהשאיר אותן לצוותי הרפואה. דבריו פורסמו במקביל להודעת ארגון הבריאות העולמי, שלמשך חמש דקות טען כי "מסכות אינן מגינות על אנשים בריאים".
רוב המחקרים שנערכו בשנה החולפת דווקא תמכו בשימוש במסכות, ומיצבו אותן כנשק היעיל ביותר במלחמה להורדת שיעורי ההדבקה. למשל, מחקר שפורסם בשבוע שעבר הראה שעטיית מסכות הפחיתה בכ־47 אחוזים את התפשטות הקורונה בכמה מחוזות בגרמניה. מחקר של המרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן בארה"ב (CDC), שפורסם בסוף נובמבר, הראה גם הוא הבדלי תחלואה בין מחוזות שהנחו לעטות מסכות למחוזות שנמנעו מכך. מנגד, מחקר מטעם אוניברסיטת קופנהגן פקפק ביעילות של כיסוי הפנים, כשהראה כי שיעור ההידבקות בקרב עוטי המסכות היה קרוב לשיעורו בקרב אזרחים שלא השתמשו בהן. מבקרי המחקר טענו, בין השאר, כי בדנמרק שיעור ההדבקה בקורונה הוא נמוך מאוד ממילא, ואם במרחב הציבורי אין כמעט חולים, אי אפשר להגיע למסקנות באשר להשפעת המסכה. עוד נטען כי עורכי המחקר סמכו יותר מדי על דיווחי המשתתפים, וייתכן שאלה שהגדירו את עצמם כעוטי מסכה לא באמת הצמידו אותה אל פניהם היטב ולאורך זמן.
הפוזה הנפוצה של מסכה שמשתרבבת מהסנטר, כך שאפשר למשוך אותה במהירות לעבר הפה והאף במקרה שצץ פקח, גורמת לפי פרופ' דוידוביץ' נזק כפול. "זה כמובן לא יעיל, וגם מזהם את המסכה", הוא פוסק.
מצד שני, יש מי שעוטים שתי מסכות בו־זמנית – רופאים, אנשים מבוגרים וגם השחקן טום קרוז, בסט הצילום של "משימה בלתי אפשרית" החדש. הם חכמים יותר מאחרים?
"אם מדובר בחשיפה רגילה ולא באנשים שיש אצלם גורם סיכון, ואם יש לך מסכה כירורגית תקנית שלא נרטבה ואת משתמשת בה כמו שצריך – אני לא ממליץ על שתי מסכות".
על אחת מאריזות המסכות שברשותי נכתב שכדאי להחליף מסכה מדי ארבע שעות. יש שגורסים שחובה להחליף בכל שעתיים. מה ההמלצה שלך?
"אדם שעובד כל היום מהבית ויוצא לגיחות קצרות יכול לשוב ולהשתמש במסכה אחת לאורך כל היום; מי שהסתובב שעות בחוץ באותה מסכה, צריך להחליפה. זה תלוי מאוד גם בשימוש: אם הזעת הרבה, אם המסכה נרטבה או אם נגעת בחלק הפנימי שלה בידיים לא נקיות, כדאי להחליפה. גם את מסכות הבד צריך לכבס ולייבש, ולא להשתמש בהן אם נרטבו. בכל מקרה, אל תלכי יום שלם באותה מסכה חד־פעמית".
היש צוהלת ושמחה
שיווק חובת עטיית המסכות הפך אותה לסמל של ערבות הדדית: כשאנחנו עוטים אותה, כך הוסבר לנו, אנו מגינים בעיקר על מי שסביבנו, ופחות על עצמנו; בד בבד אנחנו צריכים לסמוך על טוב ליבם של אחרים, שיעטו מסכה כדי לשמור עלינו. לפעמים זוהי ציפייה מרחיקת לכת, אפילו מסוכנת: לאחרונה הוגש כתב אישום נגד גבר שתקף אישה כבת שבעים, אחרי שביקשה ממנו לעטות מסכה במעלית. הנאשם לא רק הכה אותה אלא גם ירק עליה – פעולה שעלולה להזיק לא פחות מתקיפה פיזית, בשל הרסס הטיפתי. האישה פונתה לבית החולים כשהיא סובלת מחבלות ומדימום בעין. בשבוע שעבר היו המסכות אחראיות למהדורה חדשה של "טיסת השוקולד": בטיסה לאיי סיישל התבקש אחד הנוסעים לעטות מסכה, והאירוע התפתח לתגרה אלימה בגובה 30 אלף רגל.
גם באוכלוסייה שמקפידה על ההנחיות המסכות יוצרות מיסוך. הן פוגמות ישירות בתקשורת הבין־אישית, כי אי אפשר לראות את השפתיים הנעות. לכבדי שמיעה זהו קושי חמור במיוחד, ויזמים בעלי נפש חברתית כבר שקדו על עיצוב מסכות שקופות חלקית, המאפשרות לבני השיח לראות את תנועות הפה. אבל לא רק תנועת השפתיים חסרה לנו; התקשורת הלא־מילולית נפגעת כשאי אפשר לראות ולפענח את מבע הפנים של האדם שמולנו, בעודו מדבר או מקשיב לנו.
"אני חושבת שאנחנו ומתרגלים למסכות, ומתחילים ללמוד לזהות את התגובות האנושיות שלא על פי חלק הפנים התחתון", אומרת הפסיכולוגית ורדה רזיאל־ז'קונט. "מה שמדהים אותי בהקשר הזה הוא התפקיד של העיניים: אף פעם לא שמתי לב עד כמה אפשר לראות שאדם מחייך לפי העיניים שלו. זה ממש מלמד אותנו רגישות חדשה. אני הולכת ונעשית מודעת יותר למימיקה של העיניים, שמגלות המון".
השימוש במסכה גם מאפשר לנו לקטלג את הזולת. כשנכחתי במפגש עם כמה אנשים זרים שהתקיים בתוך חדר, פנתה אליי אחת המשתתפות ואמרה "אה, את מאלה שמקפידים", כמסמנת את השוני החברתי שלי. מבט מהיר על הסביבה העלה שפרט אליי ולאדם אחד נוסף, איש לא עטה מסכה. האחראי על המפגש סיפר לי שבכל פעם שמתחיל שם מפגש חדש, כל אחד מהמשתתפים מזהה במהירות את היחס של עמיתיו כלפי המסכות, וכך נקבע, ללא אומר, איך ייראו המפגשים הבאים: עם מסכות או בלעדיהן. אף שהמקום אמור לפעול לפי הנחיות משרד הבריאות, עטיית המסכה לא נתפסת בו כחובה חד־משמעית, אלא כבחירה סוציולוגית אד־הוק, התלויה אך ורק בחומר האנושי הנוכח.
"מעניינים אותי הקונפליקט וההתלבטות שלנו, עם מי אנחנו יושבים בלי מסכה ובחברת מי נקפיד לעטות אותה", אומרת רזיאל־ז'קונט. "אנחנו מהמרים ומשקללים גורמים שונים כדי להחליט, ופעמים רבות זה גם נושא לשיחה: 'רגע, עם מי היית? לכמה זמן היית?'. אלו שיחות חדשות שאף פעם לא היו כמותן, ויש בהן משהו מצחיק, כי בעצם אנחנו עורכים זה לזה חקירה אפידמיולוגית. אם אני נפגשת עם הנכדה שלי יכול להיות שאקפיד יותר על המסכה, כי היא אישה צעירה שמתראה עם אנשים אחרים – אבל כשאני עם חברה לא אעטה מסכה, כי אני יודעת שהיא יוצאת מהבית פחות".
נשף מסכות
במקביל למסכות התכלכלות החד־פעמיות שניבטות אלינו מכל פינה, פרחה בחודשים האחרונים גם תעשיית מסכות הבד. חברות האופנה החלו לשווק מסכות ממותגות, שהפכו לפריט כמעט סימפטי. גם כל פאשניסטה שמכבדת את עצמה כבר העלתה לאינסטוש את תמונתה במסכה שמשלימה את הטוטאל לוק. כך באו לעולם מסכות שתואמות את בד החצאית, מסכות מנומרות, ועוד שלל ניסיונות לתת תחושה שמדובר באקססורי משלים הופעה, ולא כזה שמבאס הופעה.
חברות האופנה לא היו היחידות שזיהו את הפוטנציאל: לא מעט אנשים פרטיים ובעלי עסקים קטנים נכנסו בשנה האחרונה לענף החדש שצמח פתאום. המסכות, מתברר, גם שינו באופן רדיקלי את השימוש האנושי במוצרי איפור למיניהם. כתבה באתר האינטרנט "ביזנס אינסיידר" כינתה את התופעה "היופי שמעל המסכה": אושיות סטייל ביוטיוב ובטיק־טוק פרסמו מדריכים שעוסקים למשל במקסום איפור העיניים, ובדרכים להתאפר כשאת במסכה. הסרטונים הללו, שנושאים את התיוג MaskMakeup, זוכים לעשרות מיליוני צפיות.
העניין באיפור עיניים מתבטא היטב בעלייה במכירות הצלליות והמסקרה; מכירות הליפסטיק נפגעו קשות. נתונים הצביעו על ירידה של 30 אחוזים במכירות הליפסטיק, ומנגד גידול של 100 אחוזים במכירות המסקרה לעיניים, ועלייה של 300 אחוזים במכירת תכשירי הטיפוח לעור הפנים. קרמים, מסכות טיפוח ביתיות, תכשירים לשיקום השפתיים – כל אלה זוכים לפופולריות עצומה בחודשים האחרונים.
ביזנס אינסיידר אף הכריז לאחרונה על מותו של המונח "מדד הליפסטיק", שטבע לאונרד לאודר לפני עשרים שנה. יו"ר חברת הקוסמטיקה אסתי לאודר טען בזמנו כי מכירות הקוסמטיקה בכלל והליפסטיק בפרט עשויות לשמש אינדיקטור כלכלי: בעיתות מצוקה נשים יקנו יותר שפתונים, במקום מוצרי מותרות אחרים, יקרים יותר. אך הקורונה מבלבלת את לאודר וחבריו: מצד אחד המצוקה הכלכלית אמיתית וחריפה, ומצד שני – אם נגזר על השפתיים להישאר נסתרות מעין, מי צריך בכלל ליפסטיק? ומי רוצה להסיר מסכה ולגלות עליה את חתימת שפתיה?
בחברת לוריאל חווים מקרוב את התמורות בשוק הקוסמטיקה. לפי נתוני החברה, מכירות צבעי השיער עלו בתקופת הקורונה ב־12 אחוזים, ומכירות הלק עלו ב־15 אחוזים: היות שלאורך שבועות היו המספרות ומכוני היופי סגורים, נשים רבות עברו לשיטת עשה זאת בעצמך, ורבות מהן המשיכו בכך גם כשהסגר הוקל.
ובינתיים בעיר ווהאן במחוז חוביי, המקום שממנו פרצה המגפה לסין ולעולם כולו, החיים חזרו לסדרם. המסכות הולכות ונעלמות מהרחובות – ואת ההישג מייחסים בין השאר לצייתנותם של האזרחים, שהקפידו לכסות את פניהם כל עוד הדבר נדרש. האם אלה שנמנעים משימוש במסכה, מעכבים את היום שבו כולנו ניפטר ממנה ומהמגפה? "אני לא חושב שהקורונה תמוגר אם כולם ישתמשו במסכות, אבל זה בוודאי יוריד מאוד את שיעורי התחלואה", אומר פרופ' דוידוביץ'. ״גם אחרי ההתחסנות, יעבור עוד זמן רב עד שנניח את המסכות", אומרת רזיאל־ז'קונט. "אנשים ימשיכו ללכת עם מסכות בלי שייחשבו למוזרים. זה כבר חלק מהתרבות, מה גם שאנשים מגיל מסוים חשופים ורגישים יותר למחלות. ויחד עם זאת, אם וכאשר יודיעו לנו שמותר ללכת בלי מסכות, אני מעריכה שמרבית האנשים ישכחו מהן כהרף עין".
