הדרך שבה אנו נראים בעיני עצמנו וההערכה העצמית שיש לנו, תקבע כמה מהפוטנציאל שלנו יתגלה
״כי מי שלא השיג אהבת עצמו במלא מובן המילה אלא הוא בבחינת הפקר או אדם של מה בכך ודאי שאין לו אפילו הגרעין של אהבה. ומי שהולך ומרחיב את אהבת עצמו ואח״כ ע״י חינוך הולך ומעבירו על אהבת זולתו הוא האדם הגדול האמיתי.״ (הרב יהודה אשלג, שלום העולם, עמוד 100)
הבסיס ליהדות ולכל הדתות, נמצא במישפט המפורסם שאמר הלל הזקן: ״ואהבת לרעך כמוך״ אבל מה אם האדם לא אוהב את עצמו? האם אדם אשר לא מעריך את עצמו יכול להגשים את הייעוד אשר לשמו הוא בא לעולם?
הערכה עצמית וחיבור לייעוד
אחד מהדברים שהכי קשה לנו להעריך, זה את עצמנו. חלק גדול מהתהליכים אשר אנו עוברים נועדו לעזור לנו להבין את הייעוד ואת ההשפעה שלנו בעולם, אולם בד״כ אנו שוכחים זאת, ונוטים לחשוב שאם לא הצלחנו מספיק כנראה שאנחנו לא מספיק טובים. ספר יצירה אשר נכתב ע״י אברהם אבינו מגלה כי חודש תמוז מקושר עם העיניים ויכולת הראייה – היכולת שלנו לראות את החזון והגשמת הייעוד הגדול וה ייחודי שלנו.
חכמת הקבלה מלמדת כי כל אחד מאיתנו בא להגשים ייעוד ומשימה מדוייקת , אשר אף אדם אחר לא יכול לעשות. איך ניתן לדעת מה המטרה שלשמה באתי לעולם? מה הייעוד שלי? מה המשימה המדוייקת אותה עליי להשלים?
המקובלים מגלים כי ישנה רק שאלה אחת שעל האדם לשאול כדי לדעת אם הוא מחובר לייעוד האמיתי שלו: האם הייעוד שלך מובן לך, האם הוא נראה לך כהגיוני? אם התשובה היא כן, רוב הסיכויים שזה לא הייעוד שלך. אם הדרך להשגת המטרה שלשמה באת לעולם נראית לך כניתנת להשגה והגיונית , זאת אינדיקציה לכך שעדיין לא מצאת.
מדוע? מכיוון שהייעוד שלנו הוא הרבה יותר גדול מאיך שאנו תופשים את עצמנו, ונראה כמעט כבלתי אפשרי להשיגו. אם האדם שואל את עצמו, איך אני אעשה את זה? זה נראה לי בלתי אפשרי ולא ניתן להשגה, אז כנראה שהוא זכה להתחבר עם הייעוד הגדול שלו.
סיפור המרגלים
אחד מהסיפורים המרתקים בתורה הוא סיפור המרגלים אשר נשלחו לתור את ארץ ישראל.
לפני הכניסה לארץ, משה שלח 12 מרגלים, על מנת שיחזרו עם דו״ח על המצב שם. המרגלים חזרו עם דיווח מפורט ואמיתי. למעשה, ספר הזוהר מלמד כי משה, ידע בדיוק את המצב בארץ. מדוע הוא החליט לשלוח את המרגלים בכל זאת?
התשובה מלמדת אותנו שיעור חשוב וגדול לחיים: המרגלים ראו את הקשיים והחליטו שזה בלתי אפשרי ולכן הם וויתרו. דווקא הדברים שנראים הכי קשים ובלתי אפשריים הם סימן לייעוד שלנו.
הדבר הכי גרוע אשר המרגלים עשו, הוא שהם סיפרו לכולם על הענקים אשר חיים בארץ, וטענו שהם נראו כמו נמלים ביחס לענקים וגם שהענקים ראו אותם כנמלים!
ספר הזוהר מלמד: ״אתה לא יכול להיות יותר ממה שאתה רואה את עצמך״!
הדרך שבה אנו נראים בעיני עצמנו וההערכה העצמית שיש לנו, תקבע כמה מהפוטנציאל שלנו יתגלה.
האור של הנשמה שלנו הוא הרבה יותר גדול ממה שאנו מסוכלים לדמיין, הדבר היחיד אשר מגביל אותנו, היא הדרך שבה אנו תופשים את עצמנו. אדם אשר רואה את עצמו כחסר משמעות, לא יוכל לממש את הייעוד שלו, עד שהוא יגיע למציאות שבה הוא יהיה מודע לגדולה שלו.
העכבר והפיל
כולנו מכירים את הבדיחה המפורסמת על העכבר והפיל אשר הלכו בשטח ופתאום העכבר הסתכל אחורה ואמר לפיל: תראה כמה אבק אנחנו עושים…
כאשר האדם במודעות שהוא תמיד עם האור של הבורא, כי הרי הבורא נמצא איתנו בכל רגע, ואין מקצת נוהג ברוחני, כלומר שאין כזה דבר ״ האור של הבורא נמצא איתי קצת״ … אלא כל אור אין סוף , כל האור של הבורא, נמצא איתי תמיד.
אור אין סוף נמצא איתנו תמיד, האור של הרפואה, האור של השפע, האור של כל הברכות נמצא איתי תמיד! אם האדם מודע לכך שהוא תמיד עם אור הבורא, אז הוא יודע שהכל אפשרי. הסיבה מדוע אנו נוטים לקרוס תחת הנטל, לחוות לחצים וחרדות כאשר יש יותר מדי בחיינו, היא מכיוון שאנחנו שוכחים שהאור איתנו.
כתוב בספר הזוהר: ״מלוא כל הארץ כבודו״ – האור של הבורא נמצא עם כל אחד ואחת מאיתנו בכל רגע. רק כאשר אנו שוכחים זאת, נרגיש, שהחיים קשים ושאנו כורעים תחת העומס.
יהלומים בשווי מיליון דולר
יש סיפור על אדם אשר הולך עם תיק אשר בתוכו יש יהלומים בשווי של מיליון דולר אך הוא לא מודע לכך. כאשר מספרים לאדם, שיש לו יהלומים בשווי של מיליון דולר בתוך התיק שלו, המציאות לא באמת השתנתה, אלא שעכשיו הוא רק מודע אליה.
כך המצב לגבי כל אחד ואחת מאיתנו, האור של הבורא נמצא איתנו תמיד, הדברים הכי קשים אשר נראים כבלתי אפשריים, הופכים לאפשריים אם רק נהייה מודעים לנוכחות של האור בחיינו.
עלינו לבקש כי במהלך חודש תמוז, הוא חודש הראייה , יתגלה לנו הייעוד והמשימה אשר לשמה באנו לעולם.
הפרדוקס של הערכה עצמית
פרדוקס זה מצב שבו שני דברים מנוגדים לומדים לחיות בשלום אחד עם השני.
המורה שלי, הרב ברג, תמיד היה נוהג להראות את התמונה של שני פרצופים המביטים זה אל זה כשבאמצע ניתן לראות צורה של גביע.
הערכה עצמית זה לא רק להגיד לעצמי כמה אני טוב, כדי להרגיש טוב עם עצמי.. אלא צריך ללמוד להיות בשתי ״מקומות״ באותו זמן. אם נדמיין שני אנשים שיש להם את אותו רעיון עסקי עם פוטנציאל עצום, אחד מהם הוא אופטימי, רואה רק את הטוב, את החזון שלו, שהכל יצליח… ואילו השני רואה את הטוב ואת החזון שלו אבל רואה גם את הקשיים והמכשולים הרבים שהוא צריך לעבור.
מי לדעתכם יצליח? כמובן שהתשובה היא שאנשים אופטימיים לא מצליחים בד״כ.
רק אדם שיכול לשמור את המודעות שלו בשתי מקומות בעת ובעונה אחת: לראות את החזון וגם את האתגרים והמאמץ שהוא צריך להשקיע, יוכל להגשים את החלומות שלו.העיקרון הזה עובד בדיוק כאשר אנו רוצים לבנות הערכה עצמית מאוזנת של עצמנו: מצד אחד, לאהוב ולהעריך את עצמי כמו שאני היום ומצד שני להיות מסוגל לראות את הדברים שאני צריך לשנות וללמוד..
אין אתגר שאנחנו לא יכולים לעבור
חכמת הקבלה מלמדת שלכל אדם יש שני סוגים של אור: אור פנימי ואור מקיף.
אור פנימי מייצג את היכולות שכבר קיימות בתוכי אור מקיף מייצג את האנרגיה של הפוטנציאל שלי שרוצה להיכנס פנימה.
לדוגמא: אדם שמרגיש נח במקום שלו בעבודה, יש לו כבר את המעמד שלו, את המשכורת הקבועה והוא כבר מפסיק לרצות יותר. האור המקיף שלו ״יודע״ שהוא מסוגל להרבה יותר ולכן מזמן לו אירועים שנראים קשים, כמו יחסים לא טובים עם הבוס, עימותים עם אנשים סביבו וכו כדי לעורר אותו לרצות יותר.
בד״כ אנו נוטים לחפש הקלה, רק לסיים עם הבעיות, כדי שנוכל להיות בנוח שלנו.
כאשר אנו מתנהגים בתגובתיות או אומרים די נמאס לי, אני לא יכול יותר… אני אראה להם… אנחנו דוחקים את האור המקיף שלנו ולא מאפשרים לו להיכנס.
כאשר אדם בוחר לעקוף את התהליך אותו הוא אמור לעבור, הוא מרגיש הקלה זמנית, אבל אח״כ ריקנות, מכיוון שהאור המקיף שלו דוחף אותו ולהגדיל את הרצון שלו להתחבר לייעוד הגדול שלו.
התחילו להתנהג היום כמו האדם שהייתם רוצים להיות בעתיד. עם האור של הבורא, הכל אפשרי.
***
לימודי הקבלה במרכז הקבלה ניתנים על בסיס שלם כפי יכולתך באתר Kabbalah.com. ממליץ באהבה לכולם!
