מגזין "הניו יורקר" האמריקאי הקדיש השבוע כתבת פרופיל לאיש התקשורת הישראלי ינון מגל, אישיותו, קורותיו ומפעל חייו כיום. "מכונת הרעל התקשורתית של נתניהו", הגדירה אותו בכותרת העיתונאית רות מרגלית, "מנחה תוכנית האירוח שניצב במרכז קמפיין להגנת ראש הממשלה והשמדת האופוזיציה".
הכתבה הנרחבת בשבועון היוקרתי הכריזה כי "אם ערוץ 14 הוא ה'פוקס ניוז' של נתניהו, מגל הוא הטאקר קרלסון שלו (…). בכל ערב בשעה 9:00 בערב, תוכניתו של מגל, 'הפטריוטים', מאגדת שולחן עגול של דמויות תקשורתיות מהימין הקיצוני, לאומנים שהם ליברלים־לשעבר ופוליטיקאים מהליכוד (…)".
מגל מאופיין כמי שמנצח בכל ערב על פאנל של ביביסטים כשהוא יושב ב"תנוחת גורילה" (מונח מתחום ההיאבקות); תומך בבניית התנחלויות יהודיות בין ההריסות בעזה; סבור שהצבא הביא על עצמו אסון בכך שהיה "עסוק מדי" בשילוב נשים בתפקידים לחימה בצה"ל; מעודד "הגירה מרצון" של יריבים פוליטיים שתסלק לא רק את הפלסטינים מעזה אלא גם יהודים ליברלים מישראל; הודף ביקורת על הממשלה בטענה שהביקורת צדקנית ולעיתים בוגדנית; וכמי שמזלזל, יחד עם פרשניו, בשופטים, עיתונאים, אקדמאים, ובמיוחד במנהיג האופוזיציה יאיר לפיד.
הכתבה מתארת את תמיכתו של מגל בצעדי הממשלה הנוכחית בהפיכה המשטרית כדי להגדיל את כוחה על ידי החלשת בית המשפט, שהובילו למחאת הענק הגדולה בתולדות ישראל. "מגל תקף את המפגינים, כינה אותם ֿ'מבעירי אסמים וקאפואים', ברמיזה למשתפי פעולה עם הנאצים".

הכתבת רות מרגלית מספרת שישבה בקהל "הפטריוטים" בליל הבחירות האחרונות בארצות הברית, שהיה גם ליל פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט, ומעידה: "נדהמתי מהאווירה הכמעט צוהלת. אחדות צבאית היתה תמיד קדושה בישראל, במיוחד בימין ובמיוחד בזמן מלחמה. ובכל זאת, כעת פוטר שר ביטחון בנסיבות מפוקפקות, והקהל הריע". לדבריה, נראה שהערוץ פועל לפי משוואה פשוטה: כל מה שמשרת את האינטרסים של נתניהו מקודם אצל מגל ו"הפטריוטים", ואם הוא לא — הם לועגים לו ודוחים אותו.
מגל התראיין לכתבה בפגישה שנערכה בדירה שהוא מחזיק כמשרד בצפון תל אביב. הוא אמר: "מדינת ישראל התנתקה מזהותה היהודית. האלטרנטיבה הביאה עלינו אסון. ה'רציונליזם' בלראות את כל האנשים שווים זה לזה, ולחשוב שהפלסטינים, כמונו, רק רוצים שלום ומדינה, הובילה לקלצ'ניקובים, טנדרים ו־RPG". תפיסת עולמו הלאומנית, השבטית והלא סובלנית נמצאת בעלייה לטענתו לא רק בישראל אלא בכל העולם: "אנחנו מנצחים בהכל. טראמפ. רייטינג. וכמובן המלחמה".
מגל הכחיש כי מתנהל קמפיין מאורגן בסגנון "מכונת הרעל", המונח שטבע ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט והתחדד לא מכבר בתחקיר "עובדה" על שרה נתניהו. במקום זה, הוא טען ש"מתנהל קרב בין מחנה נתניהו לבין כל השאר. התפקיד שלי הוא להכריע את הקרב הזה ולהבטיח שהוא ינצח. אני מגייס אנשים. אני משפיע על אנשים. אני מקטין אותם, אני מחליש אותם". עוד העיד על עצמו, "אני גם עיתונאי וגם בדרן כמו שמלפפון הוא ירוק וגם ארוך".
אדם ששירת לצד מגל בסיירת מטכ"ל תיאר אותו כשאפתן אך גם כמופנם ומהוסס באותה תקופה, והעיד כי חברי הצוות, שאמורים להיות כמו אחים, בחרו כולם לא לשמור איתו על קשר, כי "הוא מעולם לא היה אהוב".
"רק רציתי לברוח משם"
מגל התייחס בכתבה לתקופת כהונתו כעורך הראשי של "וואלה" ואישר שהתערבויות משפחת נתניהו בסיקור באתר, שעליהן אף העיד במשפט נתניהו (תיק 4000), היו מעיקות באופן מיוחד. "זה היה סיוט, רק רציתי לברוח משם", אמר מגל. מנגד מצוין כי עדותו במשפט הייתה אירוע סוריאליסטי, שבו העיד ש"וואלה היה אתר עוין לנתניהו" — בניגוד לדבריו בחקירה.
לפי הכתבה, פרשת ההטרדות המיניות של מגל שהחלה בפוסט של העיתונאית רחלי רוטנר בשנת 2015, כאשר כיהן כחבר כנסת ברשימת "הבית היהודי" של נפתלי בנט, פרשה שהובילה להתפטרותו, גררה שינוי יסודי בהשקפת עולמו. בראיון מאשים מגל את בנט כי "היה חבר אמיתי ודקר אותי בגב" (בנט הדיח את מגל מראשות הסיעה), טוען שעבר לינץ' תקשורתי, ושהיה "שבור" מפני שהיה מובטל במשך שנתיים וסבל מקשיים כלכליים. לפי עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון שמרואיין בכתבה, "מגל עבר לתפיסה של ארצ'י בנקר. הוא ראה את השמאל כמחנה צבוע שניסה להשמיד אותו. מאז הוא פיתח לא אידאולוגיית ימין אלא שנאה חברתית של השמאל".
שמעון ריקלין טען בכתבה שהוא ומגל משפיעים על עמדותיו של נתניהו באותה מידה שהוא משפיע עליהם, דבר שבא לידי ביטוי בין היתר בפרשת אלאור אזריה, שבה נתניהו התחיל בטון ביקורתי ובהסתייגות מהירי בפלסטיני המנוטרל, והחליף את הטון לאחר כמה ימים.
מגל מספר שמתחת לזלזול והלגלוג שהוא הפגין כלפי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, פנימית הוא היה מודאג, וטוען שבדיעבד הוא מאמין שהמפגינים ניצחו, כי "הם הצליחו לשכנע את הציבור שזה סוף הדמוקרטיה". ה"ניו יורקר" גם מזכיר גם את הראיון של נתניהו ב"הפטריוטים" באפריל 23, שישה חודשים לפני מתקפת 7 באוקטובר, שבו מגל ביקש את תגובתו על הערכת מערכת הביטחון שלפיה החשש למלחמה גדל, ונתניהו השיב: "אני חושב שיש בזה הפרזה".
פוקס ניוז? ערוץ הקרמלין
המגזין מתאר כיצד החל הקמפיין להסרת אחריות מנתניהו על מחדל 7 באוקטובר: "במהלך המלחמה, 'הפטריוטים' התעקשו שנתניהו אינו אשם בכך שהחמיץ את הסימנים לפלישה, כי הגורמים הביטחוניים במכוון הסתירו ממנו מידע מודיעיני. הרעיון הושתל על ידי נתניהו בפוסט לילי ברשתות החברתיות וכאשר הפוסט נמחק במהירות, מגל אימץ את הטענה". המגזין מתייחס לעיתונאי הישראלי אורן פרסיקו, שטען בפניו כי "הסיקור של הערוץ את נתניהו מושווה פעמים רבות לפוקס ניוז, אבל ההשוואה הנכונה יותר היא לערוץ הקרמלין".
בכתבה מרואיינים גם עירית לינור, וכן העיתונאים נדב אייל, אורן פרסיקו, עמית סגל, ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ומנכ"ל פייק ריפורטר אחיה שץ. עיתונאית "עובדה" חן ליברמן אומרת בכתבה ש"ברגע שיש לך כלי תקשורת שצועק הכי חזק ויש בו אנשים שקוראים לרצח עם — אם עיתונאי אחר עובד על סיפור שעוסק בסבל של תושבי בעזה, יתקפו אותך ויכנו אותך 'אל־ג'זירה'".
מגל על הירידה מהארץ: "אנשים חושבים שהם בוחרים לעזוב, אבל הם לא. הארץ מקיאה אותם החוצה (…) השמאלנים כועסים והימנים שמחים. זה יוצר רגשות חזקים אז זו טלוויזיה טובה"
המראיינת שאלה את מגל על המקרה שבו זכה לתשואות מהקהל ב"הפטריוטים", אחרי שסיפר באולפן כי בחיסול שבו ישראל הרגה בכיר בחמאס, "כנראה נהרגו גם 42 אזרחים". "זה סוג של משחק הליכה על הקצה בין מה שאני יכול לומר ומה שאני לא יכול, מה שנכון פוליטית ומה שאנשים מרגישים באמת. אלה משחקים שאני נהנה לשחק בטלוויזיה, כי כולם מבינים את המצב, השמאלנים כועסים והימנים שמחים אז זה יוצר רגשות חזקים. אז זו טלוויזיה טובה". על כך אמרה המראיינת: "שכח מהטלוויזיה, האם ישנם אזרחים חפים מפשע בעזה?" לדבריה, זו היתה הפעם היחידה, בשעה וחצי של שיחה, שבה הוא עצר לחשוב לפני שענה: "מה זה חף מפשע? אני חושב שכולם רוצים להכחיד אותנו".
מגל גם התייחס בכתבה בלגלוג למגמת הירידה מהארץ: "אנשים חושבים שהם בוחרים לעזוב, אבל הם לא. הארץ מקיאה אותם החוצה". עוד אמר שהוא לא דואג לעתיד המדינה: "החרדים ישרתו בצבא, ויעבדו. אנשים מהשמאל שעוד נמצאים כאן יהפכו לימנים. זה תהליך. המקום הזה לא יתמוטט. הדברים רק הולכים ומשתפרים, ומשתפרים ומשתפרים".