עצומה חדשה קוראת לנשיא אובמה לקצוב את עונשו של המרגל האמריקאי-יהודי ג'ונתן פולארד: "אחרי 28 שנה, הלקח נלמד ונצרב היטב … בוא לישראל עם בשורה שהטרגדיה הזו מאחורינו!" * מי לא מצטרף? / מאת ארי בוסל
במשך 36 השעות מאז שהעצומה הועלתה לאינטרנט באתר atzuma.co.il/presidentobama, למעלה מ-19,000 אנשים חתמו עליה, ועוד היד נטויה. המטרה הראשונית היתה 15,000 חתימות, עתה 40,000, וגם מספר זה עשוי להשתנות.
העצומה פותחת במילים: "אנו, אזרחי ישראל, שמחים ונרגשים לקראת ביקורך במדינתנו. בשעה זו של תקווה ופתיחת דף חדש, אנו מבקשים לפנות אליך בנושא הכואב לכל אחד ואחת מאתנו. נשיא מדינתנו, שמעון פרס, וראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, פנו אליך באופן רשמי בשם כל אזרחי ישראל בבקשה כי תשחרר את ג'ונתן פולארד.
"ג'ונתן פולארד ריצה כבר קרוב ל-28 שנה בכלא, בעוד שבועות ספורים ימלאו 10,000 ימים למאסרו. ממשלת ישראל ויהונתן עצמו הביעו חרטה כנה ועמוקה על הפרת החוק האמריקני. הלקח נלמד ונצרב, נצרב היטב…."
כותבי העצומה מתארים את החתומים "אזרחים פשוטים, בפנייה מעומק ליבנו" ומבקשים לקצוב את עונשו של פולארד ולתת לו לרצות את שארית ימיו כאדם חופשי.
פרס יצא ידי חובה
אני נזכר בקיץ אשתקד. פניתו של נשיא המדינה הגיעה מאוחר, מאוחר מדי, וגם זאת רק בכדי לצאת ידי חובה. באותו הזמן, הנשיא התכונן להגיע לארה"ב לקבל את מדלית החירות מנשיא ארה"ב, ובארץ נשמעו הקולות שמן הראוי שהנשיא יוותר על הכבוד הנוסף – מדליה נוספת לאוסף שבאמתחתו – בעוד בריאותו של פולארד רופפת עד מאוד והקץ לשביו אינו נראה לעין.
פרס, למרות שנותיו ודיבוריו על "חלומות," "חזון" ושאר דברים מאד פסטורליים, ממריצי הדם ומעוררי הנפש, אינו מנותק כלל ועיקר מהעם. פוליטיקאי היה – תמיד צעד מאחור – וכזה נשאר. כך יצא ש"עניינו" של פולארד אכן הועלה בפגישה עם נשיא ארה"ב. הנשיא לא בדיוק התכוון לבקש מחילה בשם פולארד אך יצא ידי חובה – עבור עצמו, לא עבור פולארד. זה היה מטרד שהיה צורך להתגבר עליו, להזיזו הצידה במהירות האפשרית ולחזור לסדר היום – חגיגות, נאומים, טיסות ופרסים.
כשאין מתכוונים לדבר, אין לצפות לתוצאות כלשהן, ואכן כך היה. פולארד נמק בכלא. מצבו הבריאותי ממשיך להדרדר, והסיכויים לשיחרורו לא גדלו ולו בזעיר אנפין.
בדיוק באותן שעות שהעצומה תופסת תאוצה, ובארץ כבר מתחילים להתרגש (בה במידה שאני מתרגש כל אימת שאני קונה כרטיס לוטו ומשכנע את עצמי שזהו – בודאות – הכרטיס הזוכה), נשיא המדינה מתבטא באופן הבא:
"העוון שלו לא יימחה. אין מחילה. הוא צריך להינמק בכלא ולשלם את המחיר…"
ומוסיף ומדגיש:
"כל עוד נשמה באפי לא אסלח …."
למה לנהוג איפה ואיפה?
לא רק שהנשיא אינו מנותק מהעם, הוא צלול בדעתו כבצעירותו ומודע עד מאד למעמדו, לכוחו ולכוחן של מילים. מילים כדורבנות, נחישות ועמידה על עקרונות בל יעברו.
הנשיא התייחס לכלוא אחר, לא לפולארד, בביקורו בכלא איילון. דבריו כוונו ליגאל עמיר, רוצחו של ראש ממשלת ישראל (ושותפו המוביל של פרס) יצחק רבין.
לא רק הנשיא מרגיש כך. לפני כחמש שנים, אבי דיכטר, אז השר לבטחון פנים, הבהיר שעמיר "משול למומיה. אעשה הכל שיימק בכלא עד יומו האחרון. האיש הזה הוא בסטטוס הכי קרוב לאדם שנגזר עליו עונש מוות, אבל מאחר שבמדינה הזאת אין עונש מוות, כל מה שיורד הוא מדרגת הענישה. קציבת עונשו בלתי אפשרית ובלתי הגיונית, וזה ילווה אותו עד שיעבור מהעולם."
מילים כדורבנות. רגשות חזקים מבזלת, חדים מיהלום.
כך בארץ. מדוע שבארה"ב ירגישו בצורה שונה כלפי הבוגד, המרגל ומוסר סודות מדינה פולארד. עד היום, כמעט שלושה עשורים אחר המעשים המיוחסים לפולארד, לא שככה עוצמת הרגשות נגדו.
יפה מצפה לו העם העברי שהנשיא האמריקאי ינהג בצורה שונה לחלוטין ממה שבישראל מוכנים לעשות. לקיים את אותו הדבר אין הם מצפים מעצמם. על כך נאמר: איפה ואיפה.
לא נותר לנשיא אובמה אלא לצטט את הנשיא פרס, עמיתו זוכה פרס נובל לשלום עטור זרי תהילה, לגבי הבקשה לחון את יהונתן בן מלכה פולארד:
"העוון שלו לא יימחה. אין מחילה. הוא צריך להינמק בכלא ולשלם את המחיר…"
ועוד יוסיף וידגיש:
"כל עוד נשמה באפי לא אסלח …."
הנשיא אובמה לא צריך להיות אורגינלי, פשוט לצטט את אחד מגדולי הדור (לפחות בעיניו עצמו), נשיא מדינת ישראל; ואוי לכולנו.
ולסיום, ציטוט מתוך "הנסיך הקטן":
"גם אני כנסיך הקטן / אשוב ואבקש לעט מהימן / שיצייר, במילה, כבשה / שתישא לנפשי התסוסה // ואותה אשמור נצחית / בדף שקוף כזכוכית / ולא על דש בגדי / או אצבעי. ולא בכדי."
הנה עטי המהימן, צייר נא, במטוטא ממך, במילה, גשר-מפתח תאו של פולארד לאדמת הקודש בארץ ישראל.
עשה זאת, בבקשה, עוד בעודו בחיים, ויזכה לראות אור יום, זריחת החמה ושקיעתה שם בארץ שעבורה הקריב ושהיא אותו הפקירה.
