כדאי להתחיל לדבר ברצינות על המועמד לנשיאות הבולט ביותר במפלגה הדמוקרטית שאינו ברני סנדרס: מייקל בלומברג * על מה ולמה

המיליארדר הניו יורקי (התשיעי ברשימת עשירי תבל, לא פחות) שהונו מוערך ב55 מיליארד דולר (ולפי הערכות אחרות ב-61 מיליארד), הפך בשבועיים האחרונים למושא סערה תקשורתית מושלמת, שמשולהבת על-ידי שלושה גורמים:
* ראשית, התממשותה של תיאוריית הניצחון שלו, שהתבססה על מינימום חשיפה תקשורתית, מקסימום פרסום ישיר לטלוויזיה של בוחריו הפוטנציאליים, וקריסה של 'המרכז' בראשות ג'ו ביידן בד בבד עם עלייתו של ברני סנדרס.
* קמפיין תקשורת, מדיה ישנה ומדיה חדשה שמתודלק באינסוף כסף מכיסו האישי.
* נראטיב תקשורתי שתופס כמו אש בשדה קוצים, במסגרתו מועמדי מרכז אחרים, כולל כאלה שהצליחו לא רע עד כה (בוטיג'ג', קלובשר) כמעט מושתקים ובמקומם פרשנים רבים מהדהדים שוב ושוב את שמו של בלומברג כאלטרנטיבה היחידה לברני.
אז למה ואיך כל זה קורה ומה המשמעות?
1. תיאוריית הניצחון של בלומברג קורמת עור וגידים
רבים שואלים מדוע החליט מייק בלומברג שלא לרוץ במדינות הראשונות ולהתרכז ב"סופר-טיוזדיי" ב-3 במרץ ומה האסטרטגיה שלו בכל זה וכמובן, האם יש לזה תקדים. התשובה לחלק השני פשוטה – יש מועמדים שנכנסו למירוץ באיחור, כן, אבל מעולם לא באופן מחושב מראש עד כדי כך ובוודאי לא על-בסיס משאבים אישיים נטו. התשובה לחלק הראשון יותר מעניינת: בלומברג שוקל לרוץ לנשיאות כבר מאז סיים את תפקידו כראש עירייה (מצליח מאוד) בניו יורק. הוא החליט שלא לרוץ ב-2016 כדי לאפשר לקלינטון שקט נפשי והכנה נאותה שתכליתה למנוע מטראמפ ניצחון (אגב, גם ג'ו ביידן שקל לרוץ אז והחליט שלא לעשות כן).
הפעם נמלך בדעתו והחליט לרוץ, משהניח שג'ו ביידן, שהוביל בכל הסקרים הארציים וברוב סקרי המדינות עד כ-שבועיים לפני אסיפות העם באיווה, כמו גם שאר מועמדי הזרם המרכזי – מקמאלה הריס דרך בטו או'רורק ועד פיט בוטיג'ג' – לא מספיק חזקים כדי לנצח את טראמפ.
מתוך נקודת המוצא הזו הוא בנה קמפיין. בנוסף לקביעה לפיה ביידן לא יצליח לבסס את עוצמתו מחד, ואף מועמד אחר לא יתבלט במקומו כדמות שהמרכז יכול להתאסף סביבה, החליט בלומברג לרכז מאמצים בנתיב זה. בנוסף, החליט שלא להיות שם כשזה קורה – כלומר, לא לבזבז זמן וכסף על 4 המדינות הראשונות להצביע שסך הצירים שהן תשלחנה לוועידה הדמוקרטית הלאומית זעום (בערך 5%) ולא לאפשר לתקשורת ולמועמדים האחרים לבקר אותו במישרין, אלא להותיר אותם לעסוק זה בזה.
וכך באמת היה: בזמן שבלומברג שרף מאות מיליוני דולרים (כאמור, מכיסו האישי בלבד) על פרסומות ומדיה חברתית במדינות הגדולות ובאלה שתצבענה בסופר טיוזדיי (למשל טקסס, קליפורניה ועוד), שאר המועמדים התחרו על 41 נציגים באיווה ו-24 בניו המפשייר. ובתוך כך, ככל שג'ו ביידן כשל (רביעי באיווה, חמישי רחוק מאוד בניו המפשייר), שמו של בלומברג הפך שגור פי כמה.
2. הקמפיין שלו חסר תקדים
בעוד ברני סנדרס מגייס תרומות ממיליוני תורמים קטנים (מעל חמישה מיליון ברחבי ארה"ב, בממוצע תרומות דו ספרתי נמוך) ופיט בוטיג'ג' מגייס הן מתורמים קטנים והן מעשירים אחרים שפחות חפצים בשובו של 'מייק' למרכז הבמה, ובעוד ג'ו ביידן ואליזבת וורן מפגרים במירוץ אחר הממון, לבלומברג אין כל בעיית תזרים מזומנים. הוא הודיע מראש שלא ייקח תרומות – לדבריו זה בגלל שאין צורך להעמיס על האזרחים, לדברי מתנגדיו זה כי הוא יודע שאין התלהבות עממית דרמטית ממועמדותו, ושני הדברים כנראה די נכונים. במקום זאת, הוא השקיע מאות מיליונים מכיסו.
איך? ובכן, לפי פוליטיקו וביזנס אינסיידר, הוא שכר שורה ארוכה של מומחי תקשורת 'מסורתית' וניו-מדיה, פירגן להם במשכורות עתק למשך חודשים קדימה כולל דירות שרד בניו יורק, ובאמצעות פירסום מסורתי שכולל חזרה עקבית על המסרים (ראש עיר מוצלח, מיליארדר יותר עשיר מטראמפ שבאמת בנה את הונו בעשר אצבעות וללא הלוואה מאבא, מנוסה ומתון וכן הלאה), דפי פייסבוק וטוויטר עמוסים בממים, סרטונים והומור עצמי כמעט מגוחך שהפך אותו לוויראלי שוב ושוב. הוא גם מחדד את מסריו ומנסה לקשור את עצמו לאובמה, שנערץ על הקהל הדמוקרטי, בסרטון חדש שיצא השבוע במדינות סופר-טיוסדיי, בהשקעה של עוד 124 מיליון דולר.
בתוך כך, הוא בונה על ההתנגדות העצומה למועמדותו במחנה סנדרס, שאותו הוא מקפיד לצייר כרדיקלי, מרוחק מעמדות שיכולות לזכות בנשיאות וככזה שיפגע באחדות המפלגה – שאותה הוא, כמובן, יכול לשמר. זה מועיל גם לסנדרס, אגב, שנמצא בעמדה טובה מאוד לנצח בנבאדה וגם בדרום קרולינה לפי הסקרים, ועל הדרך, זה מאפשר לשני המועמדים הכי מנוגדים במפלגה הדמוקרטית להדיח מסדר היום את כל שאר הרצים נגדם – מביידן דרך וורן ועד בוטיג'ג'.
כדי להמחיש עד כמה עוצמתו הכלכלית של בלומברג דורסנית, הנה דוגמה יפה: איימי קלובשר הצליחה לגייס מעל 12 מיליון דולר בשבוע אחרי הופעה מוצלחת בעימות וסיום במקום שלישי מפתיע (לפני וורן וביידן) בניו המפשייר. במקביל, בלומברג נפנף עוד מספר תלת ספרתי של מיליונים מכיסו לטובת תקציב פרסום בטלוויזיה בלבד, וב-14 מדינות בלבד.
בנוסף לכל האמור לעיל, צריך לציין שכבר לפני שרץ לנשיאות היה בלומברג אחד התורמים המרכזיים למפלגה הדמוקרטית ולנושאים שבלב מצע המפלגה, כמו ביקורת על אחזקת נשק, תמיכה בקהילה הגאה ועוד. מאידך, הוא גם תרם למועמדים שרצו נגד אנשי האגף הליברלי של הדמוקרטים (למשל, תרם לסקוט בראון הרפובליקני שהפסיד לאליזבת וורן בבחירות לסנאט במסצ'וסטס). סך תרומותיו לקרנות פילנתרופיות ואחרות ב-2019 היה 3.3 מיליארד(!) דולר, מה שהופך אותו לאחד מגדולי התורמים בהיסטוריה של ארה"ב והעולם, למעשה, ולפיכך לשחקן חשוב משמעותית ממועמדים אחרים, כולל מיליארדרים אחרים כמו טום סטייר.
3. התקשורת בטירוף
באתר 538, שנתן לבלומברג פחות מ0.1% סיכוי לזכות לפני חודש, הוא כבר שלישי בתחזיות וצפוי לעלות למקום השני אם ביידן לא ינצח בנבאדה או דרום קרולינה. כבר כעת בלומברג מקבל באתר סיכוי גבוה מוורן או בוטיג'ג' (בערך 5% אמנם), וצפי הצירים שלו עומד על כמעט 800, שני רק לברני.
בניו יורק טיימס פרסמו שלוש כתבות ביומיים שעסקו בעלייתו של בלומברג בסקרים (כבר על 15% ארצי), בהפיכתו למועמד שכולם –מברני ועד ביידן – אוהבים לשנוא ובאפשרות שמועמדותו תהפוך על פיה את ערך מימון ההמונים שקידשו במפלגה הדמוקרטית מאז החל המירוץ לפני למעלה משנה. תומס פרידמן המוערך, שאשתו היא בין הנתרמים הרבים מקרנות הצדקה של בלומברג, כתב מאמר משתפך בזכותו שזכה לתהודה רבה. גם ואניטי פייר העלו כתבה ברוח האימה וההתלהבות מכמויות הכסף שעומדות לרשות המועמד בן ה-77 – שגילו, אגב, עוד לא עמד לביקורת כמו שברני או ביידן זכו לה, עד כה.
בנוסף, אחרי שלפני כמה שבועות החליטה נשיאות המפלגה הדמוקרטית לבטל את התנאי של מאות אלפי תורמים עצמאיים למועמד כדי לאפשר לו התמודדות בעימות, ולהשאיר רק תנאי אחד – הצלחה בסקרים – העפיל בלומברג לעימות שנערך בשבוע שעבר בנבאדה, לראשונה מאז החלו העימותים במפלגה והרבה אחרי שמועמדים רבים שהיו יכולים, אולי, לעמוד מולו – טואטאו מהדרך. בפוליטיקו, אולי ה-אתר שמסקר את המתרחש בבירה, עוסקים בו ללא הרף (3 מ-4 הניוזלטרים האחרונים שלהם הכילו את שמו בכותרת); אתר החדשות השמאלני והנחשב 'האטלנטיק' פרסם כתבת מגזין מאת ג'ון מקהורטר, כותב אורח ומרצה באוניברסיטת קולומביה; וחשוב משני אלה, פעיל שחור במפלגה הדמוקרטית, שכותרתו 'בלומברג נכשל במבחן ה-wokeness' ושיוצא נגד מבחני הליברליות והפרוגרסיביות שהציב האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית למועמדים, תוך קביעה ש'יותר חשוב כרגע לנצח את טראמפ' והנחה מובלעת שבלומברג הוא-הוא האיש. בין היתר, הוא מסביר שם שבלומברג 'התנצל על מדיניות 'עצור-וחפש' שפגעה בשחורים בזמן שכיהן כראש עיריית ניו יורק', ש'אין דרך שבה יוכל לרצות את כולם' וש'אמריקה השחורה כבר נוהרת אליו, בסקר אחר סקר', מה שלא לגמרי שגוי, אבל מעט מופרז. ב-MSNBC מראיינים את יועציו, הניו יורקר פרסמו טור תחת הכותרת 'שבע שאלות לבלומברג' שכולו, למעשה, ביקורת מרתקת כלפיו – אבל שעושה את העבודה במובן שהוא מהדהד את מועמדותו, שוב.
4. מה יוצא מכל זה?
זו שאלת 400 מיליון הדולר: האם בלומברג יצליח, באסטרטגיה חסרת תקדים, בהשקעה מונומנטלית של הון אישי, לנצח? ואם ינצח את שאר המועמדים, האם ינצח את ברני? אם ינצח את ברני, האם ינצח את טראמפ? ואם כן, כיצד תשתנה אמריקה? ובכן, אלה שאלות שמצריכות נביא. כרגע, לפי סקרים עכשוויים, סנדרס מנצח לא רק כאשר המירוץ הדמוקרטי פתוח ומבוזר אלא גם בקרב אחד על אחד מול כל מועמד אחר (מה שלא מפתיע: כשביידן הוביל, הוא ניצח בכל סקר כזה).
במקביל, לפי כל סקר, כמעט כל מועמד דמוקרטי מנצח את טראמפ ברמה הארצית – ונזכיר שקלינטון זכתה ב-3 מיליון קולות יותר מטראמפ – כך שהשאלה היא מי מנצח במקומות שמתנדנדים, כמו קולורדו או פלורידה הדרומיות והבלתי צפויות, מישיגן, פנסילבניה וויסקונסין שבחגורת החלודה וכן הלאה.
מעבר לזה, לא ברור עדיין מה המסלול שבלומברג רואה בדרך לניצחון, אם לא יצליח להביא הישג מדהים בסופר טיוזדיי מול גל התמיכה של סנדרס, שמוביל כרגע בקליפורניה עתירת הצירים, למשל, ובעמדה טובה גם בשאר המדינות שמצביעות ביום זה. ואם איכשהו ינצח את סנדרס ואפילו את טראמפ – ממשל הנשיא בלומברג הוא אניגמה. כרגע, מעבר להבטחות מעט מוזרות כמו להפוך את האגף המערבי של הבית הלבן לחלל עבודה פתוח ולשבת במרכזו במקום בחדר הסגלגל, לשלב המון נשים במעגל הקרוב – זו כנראה תגובה להאשמה החמורה, לפיה הוא משתיק שורה ארוכה של מתלוננות על הטרדה מינית מצידו באמצעות כסף – ואפילו הדלפה לעיתונות לפיה הוא שוקל להציע להילארי קלינטון לרוץ כסגניתו, שאר הנושאים בסימן שאלה.
בלומברג מציג מצע חברתי ואזרחי ליברלי – למרות פעולות אנטי ליברליות כראש עיר – לצד תפיסה כלכלית שמרנית לעילא שמגובה ברקורד האישי שלו כאיש עסקים, לצד רקע לא מדהים בנושא מדיניות חוץ (הוא תמך במלחמה בעיראק ולא מתחרט על כך, וגם הגן על נשיא סין שי, עליו אמר שהוא 'לא דיקטטור'. כל מועמד אחר עם כמות כזו של שלדים בארון היה נדחק מזמן – אבל לכל מועמד אחר אין כמות כזו של כסף ואנשים שעובדים כדי לנקות את התדמית שלו פול טיים.
אם זה יצליח או לא, זו כבר שאלה שצריך להפנות למטה ברני סנדרס (ובעתיד, לבית הלבן של דונאלד טראמפ).
===
עו"ד עידו דמבין הוא בוגר אוניברסיטת קולומביה ומשמש דירקטור לענייני ישראל בארגון itrek בניו יורק. הוא מפרסם בפייסבוק בלוגים על בחירות 2020 תחת השם "מר דמבין הולך לוושינגטון"


