"קשה לי לחגוג את החגים, ואני לא נהנה מכל המסחרה שיש סביב זה. אני גם לא מבין איך זה שאנשים כל השנה מרשים לעצמם להתנהג בצורה מסויימת, ופתאום בראש השנה ויום כיפור מופיעים בבית הכנסת מתוך פחד יום הדין הקרב…" / מאת ד"ר רונית לאמי
לפני מספר שבועות אחד ממטופלי החליט לשתף אותי בקונפליקט שהוא חווה בשנים האחרונות לגבי ראש השנה, כיפור וסוכות. הרגשתי צורך עמוק לכתוב על כך, כי חשתי שישנם עוד אנשים שאולי חווים, או חוו, חחושות ומחשבות כאלה בשלב כלשהו בחייהם. וכך הוא כותב:
"ד"ר לאמי, אני חייב לשתף אותך במחשבות ורגשות מסויימים המתרוצצים במוחי. אני חווה את זה כבר מספר שנים, וזה בד"כ קורה סביב התקופה של חודש אלול והחגים. "כפי שאת יודעת גדלתי בבית דתי-מסורתי. הורי שלחו אותי לבית ספר דתי, כך שיש לי את הרקע וידע כלשהו לגבי יהדות והחגים. הייתה תקופה ששמרתי שבת ומסורת, אבל היום כבר פחות. ככל שאני מתבגר ומפתח חשיבה עצמאית לגבי החיים, היקום, בני אדם והבורא, קשה לי יותר ויותר עם התפיסה הקיימת ביהדות לגבי תקופה זו של השנה. כל עניין יום הדין, ואלוה-ים ששופט ומעניש אותנו, לא מסתדר לי בראש.
"קשה לי לחגוג את החגים, ואיני נהנה מכל המסחרה שיש סביב זה. גם לא מבין איך זה שאנשים כל השנה מרשים לעצמם להתנהג בצורה מסויימת, ופתאום בראש השנה ויום כיפור מופיעים בבית הכנסת מתוך פחד יום הדין הקרב. אני לא מאשים אותם. כך חונכו רבים. חוץ מזה ,לסלוח ולבקש סליחה אנו צריכים בכל ימות השנה, ולא רק חודש אחד בשנה. הרי עבודה פנימית זוהי חובתנו כל יום ויום בשנה.
"הבורא בשבילי הוא אהבה. לא תופס את העניין הזה של הענשה ויום הדין. אולי את יכולה לעזור לי לאזן את הקונפליקט הזה, כי משנה לשנה פחות ופחות בא לי לחגוג את החגים, אבל אישתי משגעת אותי, וגם הילדים. שהרי בסך הכל אני אוהב את היהדות ומודע לחוכמתה העמוקה, ולא הייתי רוצה להיוולד לעם אחר".
***
לאחר שהוא סיים את דבריו, שתקתי שתיקה רועמת. "היי דוק, אני מקווה שלא פגעתי בך או העלבתי אותך או את משפחתך", הוא הוסיף לאחר שהבחין בשתיקתי. אבל האמת הייתה שהוא הביע חלק גדול מהמחשבות והרגשות המתרוצצות בראשי כבר מספר שנים, ושתיקתי נבעה ברובה מהסכמה עם הרעיון שהוא הציג, תוך כדי שאני שוקלת מה יעזור לו.
החלטתי לנקוט בגישה הבאה, ואמרתי: "זה הוא לא עניין פסיכולוגי ישיר, למרות שבעקיפין יש אלמנטים הקשורים לזה. דברייך כוללים גם עניינים של: תפיסת עולם, השקפה, יחסים עם הבורא, אישתך, משפחתך וגם עם עצמך. אבל לפני שנדבר על כל אלה וניכנס לעניין הטיפולי, מה דעתך שאשתף אותך במספר דברים שאולי יקלו על מה שאתה עובר?" הוא הסכים. התחלתי לשתף אותו בכיצד אני מסתכלת על הדברים היום, השקפה הנובעת מהתבוננות, חוויות שלי ושך אחרים, ובידע ממקורות שחקרתי. ובזה שיתפתי אותו:
***
אם נוכל לסכם את ראש השנה בשלוש מילים, ניתן לתאר זאת כ: אהבה, פוטנציאל וחיים. השבוע נדבר על אהבה: כולנו שמענו שראש השנה הוא היום הראשון בשנה היהודית והוא גם חלק מתקופת הדין. התקופה בה אנו 'נשפטים' על מעשינו בשנה האחרונה, ועל פיהם 'נענשים' או 'מתוגמלים' בשנה הנכנסת. איני מכירה אדם שאוהב להישפט או להיענש. אין אנו אוהבים שמישהו מעביר עלינו ביקורת, או שופט אותנו על מי שאנחנו, או על מה שעשינו. מבן הזוג ועד הבוס, החבר או הזר. זה פשוט לא יושב לנו טוב. יש כאלה שכל כך מפחדים ממה שיגידו עליהם אחרים, שהם מפתחים את תסמונת החרדה החברתית. אבל מה אם נסתכל על הדרך שבא הבורא בוחן את הדברים מפרספקטיבה גבוהה יותר? ולא נקרא לכך 'שפיטה או הענשה'? הכיצד?
אז ככה: אם נסכים שאחת הסיבות לקיומנו היא עבודה על עצמנו, עבודה על המידות, והתפתחותנו המנטלית, הריגשית והרוחנית, נוכל להסתכל על הדברים מזווית אחרת. אולי הבורא אינו שופט ומעניש, אלה 'עושה' (מילים מגבילות ולא תמיד מתארות נכונה, אבל אין לי מילה טובה יותר) הערכה של מחשבותינו, דברינו, דפוסי התנהגותנו, ומעשינו, בשנה שחלפה. בוחן היכן אין אנו עושים את עבודתינו העצמית. היכן אנו 'תקועים' ולא גדלים ומתפתחים בכוון הנכון על מנת להשלים את התיקון שלנו, וכדומה. ברגע שנגמרה ההערכה (שנעשית ממקום של אהבה ולא של שיפוט), מחליט הבורא (החוכמה והאנרגיה האינסופית),
איזה נסיונות אנו צריכים לעבור בשנה הקרובה על מנת 'להתעורר', 'לגדול', להתבגר, וגם על מנת שנקבל או נשיג את מה שאנו מבקשים. ואלה חבריי הם ה'עונשים'… למשל, אדם אמיד שאינו בעל חסד בהתאם למעמדו הכלכלי יכול למצוא עצמו עובר קשיים כלכליים בשנה הקרובה (לכאורה 'העונש), עד שילמד את השיעור. או אדם שצריך ללמוד להיפתח לקבל מאחרים, יכול למצוא את עצמו חולה במחלה כרונית מרותק למיטה ותלוי באחרים, וכדומה. אין אנו יודעים בדיוק חשבונות האינסוף (אקא, הבורא), כי מעצם ההגדרה – הוא/היא אין סופי/ת….
השיפוט וההענשה בתקופת החגים, הם הערכה של מעשינו בשנה שחלפה, ובהתבסס עליהם, נקבעים התגמולים, החוויות, הנסיונות, הקשיים, הצרות וכ"ו שעלינו לעבור על מנת להשיג את מטרת הבריאה — שהיא כמובן כוללת את כולנו, וכולנו חלק בתוכה. אז בעצם הבורא אינו 'שופט' ומעניש, אלא מיטיב, כי הבריאה בעצם עוזרת לנו, כל שנה מחדש, לצעוד בכיוון של גדילה, צמיחה, שגשוג ופריחה, ותפקידנו הוא להקשיב, ללמוד, לקבל את המסרים וליישם אותם, ולא להיות אטומים, להישאר באגו, לכעוס, לשפוט, או להמשיך במסלול ובעשייה הנוגדת הרווח שלנו ואת התפתחותנו, ואת המטרה שלמענה באנו לכאן, כבני אדם, ,כאנושות כככל, וכל אחד ואחד מאיתנו כפרט. על פוטנציאל וחיים – בגיליון הבא…
***
ואסיים בתודה רבה לכולם על האימיילים ואיחולי ההחלמה שקיבלתי. פשוט מחממם את הלב. מאחלת לכולכם שתהא זו שנה טובה במיוחד, שנה של שפע, פריחה ושגשוג, שנה של הישגים – לא רק חומריים, בכל התחומים – ובמיוחד שנה עם הרבה בריאות ואנרגיה טובה!
ד"ר רונית לאמי היא פסיכולוגית, קואצ'רית, ומטפלת בהיפנוזה. התמחותה היא טיפול זוגי ואישי, כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (גם להגירה), סדנאות לשיפור תקשורת וזוגיות. Phone: 323.244.9310 * www.drlami.
