שתי אנדוקטות צרכניות די מדהימות המאפיינות בימים אלה את החיים בארץ המובטחת, החלב והדבש:
* "דקאתלון מודה לצרכנים הישראלים על קבלת הפנים החמה והאוהדת. חידוש מלאי החנות נועד להבטיח את ההנאה ושביעות רצון הלקוחות מהחוויה וממוצרי החנות. נשוב לפעילות סדירה ביום שני ב–9:00 בבוקר" (הודעה שמסרו מנהלי חברת דקאתלון, בראנד צרפתי למוצרי ולבוש ספורט במחירים מוזלים שזה עתה תקע יתד בישראל בחנות דגל בראשון לציון. 30 אלף ישראלים רוקנו את הסניף החדש בתוך שלושה ימים. החנות נסגרה ונפתחה שוב ביום שני).
* "בגלל ביקוש גדול מהמצופה למבצע השילוח אנו לא מסוגלים לשלוח את ההזמנה שלך ונאלצנו לבטל אותה. אנו מתנצלים בכנות על האי־נוחות" (הודעה שנמסרה ללקוחות הישראלים של "טארגט". רשת הריטייל הענקית מאמריקה הודיעה לפני שלושה שבועות על מבצע של 48 שעות שבהן תישלח למדינת היהודים סחורה ללא עלות. בתוך זמן קצר 20 אלף ישראלים-מקומיים רכשו מוצרים, וחברת השילוח הודיעה שלא תעמוד בעומס).
נדמה, כותב אלון עידן ב"הארץ", שרק מטעמי עידון צרפתי נעשה שימוש במילים כמו "קבלת פנים חמה ואוהדת". אם היו מניחים בצד את הנימוס הבסיסי, מנהלי הסניף של הרשת הצרפתית היו כותבים: "דקאתלון בהלם מוחלט בעקבות קבלת הפנים ההיסטרית, שלא לומר מטורפת". אלמלא הפוליטיקלי קורקט, גם האמריקאים בוודאי היו מחליפים את "ביקוש גדול מהמצופה" ב"התנפלות בלתי נשלטת". ושתי החברות יחד היו מסיימות באופן דומה: "תגידו, השתגעתם?" ולמרות ש"התנפלויות" צרכניות כאלו קורות גם בארה"ב, לעתים גם באירופה, נדמה שה"ישראליות" — אותה תכונה חמקמקה, נזילה, רבת פנים, שמטעמי נוחות מנוסחת לרוב כ"צורך לא לצאת פראייר" — מותחת תופעות כאלה לקצה.
וזה עוד לא הכל: רשת האופנה אורבן אאוטפיטרס (Urban Outfitters) האהובה על הישראלים תגיע גם היא לארץ באביב .2018 קבוצת פוקס, שזכתה בזיכיון הבלעדי ל-10 שנים, תביא לארץ גם את המותגים פרי פיפל ואנתרופולוג'י. אורבן אאוטפיטרס היא חברה קמעונאית בינלאומית בתחומי האופנה, האביזרים, עיצוב הבית ועוד הפועלת בארה"ב, קנדה ואירופה תחת המותגים אורבן אאוטפיטרס, פרי פיפל ואנתרופולוג'י. החברה מפעילה יותר מ-500 חנויות וכ-1,400 נקודות מכירה בעולם והכנסותיה הסתכמו בשנת 2016 בכ-3.5 מיליארד דולר. המחירים של הפריטים בה אינם נחשבים לנמוכים וטווחי מחירים יקרים יותר ניתן למצוא באנתרופולוג'י, מותג המציע מגוון מוצרי הלבשה, תכשיטים, ריהוט לבית ומוצרי טיפוח ועיצוב, הנמכרים ביותר מ-200 חנויות בעולם; ובפרי פיפל, מותג אופנה המציע מגוון בגדי נשים, אביזרים, נעליים, בגדי ים ומוצרי טיפוח הנמכר ביותר מ-1,400 נקודות מכירה ברחבי העולם.
סביר להניח שגם בפתיחת החנויות של המותגים האמריקאים הפופולריים תהיה התנפלות ישראלית טיפוסית שתיעלם עם הזמן. אבל, כותב עידן, כשמביטים על המוצרים שנותרו זרוקים על הרצפה, תורי הענק בכניסה והחניונים המלאים — אתה מבין שמה שקרה בשעות האלה זה לא התנפלות על נעליים בהנחה, על אוהלי קמפינג בהנחה, ואפילו לא התנפלות על מכשירי TRX בהנחה. ההתנפלות הזאת היא התנפלות על החיים. אמנם חיים כפי שחווטו על ידי מהנדסי כסף ושווקו על ידי מתכנתי תודעה, אבל חיים. אתה מביט במה שבזווית מסוימת נראה כמו צורה של שיגעון, ואתה מבין כמה עמוקה ומושרשת התחושה של הישראלים שהם הולכים על נייר; נייר שבכל רגע עלול להיקרע; נייר שמתחתיו אין כלום, ריק מוחלט. מוות
איך רכישת נעל מעמעמת את החרדה ממוות? היא מגבירה את תחושת ה"יש" ומפחיתה את תחושת ה"אין". ככל שיש לך יותר "דברים", כך יש בעולם יותר ממך. ככל שבעולם יש יותר ממך, כך סיכויי ההיעלמות שלך נמוכים יותר. אם פעם היה נהוג לחשוב על ילדים כעל אקסטנציות של העצמי, הקפיטליזם דאג לכך שגם נעל ספורט תהפוך לשלוחה של עצמך. אני קונה משמע אני קיים. על כרטיס האשראי של רוב "הצרכנים" בעולם לא חרותות ספרות אלא חרדות: סרטן, התקף לב, תאונות דרכים, דאגה לילדים. על הוויזה של הישראלים, כותב עידן, ישנן התוספות המוכרות: היטלר, פצצה איראנית, מיליארד מוסלמים שבקרוב יתחילו לצעוד לעברם וימחצו את תושבי הגטו. לכן חייבים לנצל מיד את ההנחה על נעלי הספורט ומכשירי ה–TRX, לפני שייגמר, לפני שיתפסו אותנו.
לעולם אסור לשכוח: מה שיש עכשיו, לא בטוח שיהיה בעוד שבוע, בעוד יומיים, בעוד שעה. הנאצים כבר דופקים בדלת, הצפון־קוריאנים כבר העבירו את נוסחת הגרעין לנסראללה. אז קדימה, כולם להגיע לראשון לציון כמה שיותר מהר ובלי תירוצים. יהיה קצת לא נוח, יהיה הרבה בלגן, תקללו קצת, תדחפו קצת, אבל אין ברירה: אם לא נספיק לקנות את אוהל הקמפינג, עם מה נכסה את החרדה? עם מה נעלים את המוות?
הישראלים חיים היום הרבה יותר טוב מהאמריקאים, בממוצע ובהכללה גסה כמובן. כבישי הארץ סתומים במכוניות חדשות, רובם נוסע לחו"ל לחופשות או בילוי בקאזינו כדבר שבשגרה, ובועת הנדל"ן שמסרבת להתפוצץ הפכה המון אנשים ומשפחות בארץ לאמידים מאוד. וכפי שהגידול בתוצר הלאומי הגולמי של הכלכלה האמריקאית מותנה בכך ששני שלישים ממנו הוא של קניות ורכשיות צרכניות – נראה שבישראל התלמיד עלה על רבו; שופינג כמהות וטעם החיים, כנושא שיחה עיקרי בערבי שבת, כגורם מרכזי לקום בבוקר לעבודה כדי שיהיה עם מה לבזבז בערב. מי זוכר היום שבשנים הראשונות לקום המדינה חלמו מנהיגיה על חברה סוציאליסטית ושיוויונית?
בברכת שנה טובה, בריאה ומלאת הגשמת חלומות ומאוויים (ובעיקר מדוללת שופינג)!
