סרטו החדש של הבמאי האפרו-אמריקאי הוותיק מציב מראה לגזענות בארה״ב
מאת: שי שגב
לבמאי ספייק לי יש הרבה מה להגיד על המצב הפוליטי והחברתי בארצות הברית, והוא אכן אומר זאת בקול רם בסרטו החדש:
הבמאי האפרו-אמריקאי הוותיק שיצר, בין השאר,
את ״עשה את הדבר הנכון״ ו-מלקולם אקס״ מעולם לא התבייש במחשבותיו הפוליטיות, והעיבוד שלו לספר הזיכרונות של רון סטלוורת׳, נותן לו הזדמנות להתייחס למצב הגזענות באמריקה בעידן של הנשיא דונלד טראמפ.
לצד צוות נהדר של תסריטאים, כולל קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ ו-צ׳ארלי ווצטל, לי משתמש בסיפור של סטולוורת׳ כדי לטפל בנושאים הכי חמים היום בדמוגרפיה האמריקנית. הסרט הוא דרמטיזציה בעלת מבנה טוב של אירועים אמיתיים ואחד מן הסיפורים החשובים ביותר של לי מן השנים האחרונות.
בדומה לכך, לי אינו נמנע מלצייר קווים מקבילים בין אורח החיים של המתרחש בסרט לפני כ-40 שנה, למציאות המתרחשת בהווה. בפרט, הסרט בוחן את תפקידה של התקשורת ההמונית בהנצחת עמדות גזעניות לאורך השנים, החל מפתיחת הסרט בקרב על אטלנטה מהסרט ״חלף עם הרוח״. לי בוחן את ההשפעה המתמשכת של הסרט ״לידתה של אומה״ על התרבות האמרי־קנית ומשקף הן את האיקונוגרפיה החיובית והן את האיקונוגרפיה הקולנו־עית הקלאסית של סרטי הבלאקספלוטיישן, תוך שילוב הפריחה הקולנועית של שנות השבעים (לדוגמה מסכים חצויים) למטרות הדגשת העלילה. אם כל זה לא מספיק, הבלאקספלוטיישן מרחיב את מבטו עוד יותר בהדגשת כוחו של חברי כנופיית ה-KKK ברוטאליות משטרתית, וברגעים אחרים, חיבור הסיפור לאירועים האחרונים, כמו עצרת ‘העליונים הלבנים׳ בשארלוטסוויל.
קיים הרבה מידע ומסרים בשביל סרט אחד, ונראה מעט ארוך (135 דקות) בניסיון לכסות מנעד נושאים, תוך הדגשת הסיפור של סטולוורת׳. עבודת הבימוי של לי מעודנת כתמיד, ומסייעת להחליק חלק מהקמטים הללו באמצעות הצילומים המדהימים של הצלם קייס ארווין וכמה קטעים מוזיקליים של המלחין הקבוע של לי, טרנס בלנשארד.
Blackkklansman לא מבלה יותר מדי זמן בחשיפת עומק הדמויות, ומתעניין יותר בהתבוננות באידיאלים שלהם – וכיצד הם מתפתחים בסרט. ג׳ון דיוויד וושינגטון (״בולרז״), שהוא הבן של אחד השחקנים המובילים בסרטיו של לי דנזל וושינגטון, נמהל בתפקיד באופן מושלם כגיבור הסרט ויש לו כימיה מוצקה עם השחקנים שסביבו, מה שעושה את הסיפור שלו מעניין עוד יותר. שחקני המשנה של הסרט חזקים גם הם, אם זה אדם דרייבר (״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״) כשוטר יהודי, ועד יאספר פוקנן ו-טופר גרייס (״מופע שנות ה-70״) כחברי ה-KKK.
זהו הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלי לי בשנים האחרונות. הסרט אינו נרתע מלהראות את הזוועות האכזריות של קנאות על רקע גזעני, וגם השימוש ברגשות השחקנים ובמבטאים שלהם מודגשים עד כדי הגזמה. סיפורו של סטלוורת׳ בהחלט שווה את המסך הקולנועי, והצופים צריכים להכין את עצמם נפשית שהם מגיעים לסרט ארוך, מאתגר, אבל בהחלט משתלם בלא מובן המילה.
