מאלפת הכלבים רוני שגיא קטפה את המקום השני בתוכנית "אמריקה גוט טאלנט" ששודרה מפסדינה, קליפורניה – ורגע לאחר ההכרזה, בעודה על הבמה, התבשרה שאביה הלך לעולמו, והיא נאלצה להקדים את חזרתה ארצה.
״זה היה הרגע הכי מורכב שחוויתי. מצד אחד כל ההתרגשות והגאווה והאושר על ההצלחה שלנו ומהצד השני, לאבד את אבא שלי בלי היכולת להיות לידו כשזה קורה״, אמרה שגיא. ״אני מרגישה שהוא חיכה עד לרגע האחרון, לוודא שאוכל לסיים להופיע לפני שכבר לא אוכל, והידיעה על כמה הוא היה גאה בי אם יכול היה לראות – מחזקת אותי כל כך".
מאלפת הכלבים הישראלית, שהתמודדה ב"אמריקה גוט טאלנט" יחד עם כלבה רית׳ם, סחפו את הקהל לאורך שידור תוכנית הכישרונות האמריקאית הפופולריץ, וזכו גם לפידבקים חיוביים מארבעת השופטים – סיימון קאוול, האווי מנדל, היידי קלום וסופיה ורגרה.
רוני סיפרה על תמיכתו של אביה בהשתתפותה בתוכנית כבר בשלב האודישנים, אך במקביל שיתפה גם שהוא עבר תאונה והתמודד עם פגיעה מוחית ובימים האחרונים מצבו החמיר. ״בשיחה האחרונה אחרי הגמר – עוד סיפרתי לו על כל מה שעברנו, ועל זה שהוא צריך להיות גאה בנו – לא רק על ההישג המקצועי, אלא על עבודת הצוות של אחותי ושלי ועל ההצלחה של הריקוד. ביום שלאחר מכן, צולמה תוכנית התוצאות, ובעודנו על הבמה, לאחר ההכרזה, אחותי ניגשה אליי ואישרה לי את מה שכבר הרגשתי בפנים״.
שגיא הוסיפה גם על החוויה האישית שלה בתוכנית הפופולרית, במיוחד בימים כמו אלה – והעובדה שהיא ״הפגינה את הישראליות שלה״, לדבריה. "המסע שלנו באמריקה גוט טאלנט היה משנה חיים. רית׳ם הכלב הקסום שלי הוכיח את עצמו כל פעם מחדש, למדתי שאני חזקה הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינתי ושכשהאנשים הנכונים מלווים אותנו – השמיים הם הגבול.
״גרמתי למיליוני אנשים בעולם לחייך ולהתרגש איתנו מהדבר הפשוט הזה – חיבור עם כלבים, ואני גאה כל כך בהישגים שלנו. לא זכינו בפרס הגדול, אבל זכינו בחוויה שתיזכר לנצח, ובאינספור הזדמנויות לעבוד קשה כדי להגיע הכי רחוק שאפשר. הייתי ישראלית גאה והפגנתי את הישראליות שלי. כולם ידעו מאיפה אני. ניסינו כל הזמן לשלב אלמנטים צהובים בהופעות כי למרות שאסור פוליטיקה – בעיניי זה לא פוליטי, זה אנושי. גם במסיבות עיתונאים גם בראיונות, בכל הזדמנות שניתנה, דאגתי לחזור על זה שאני ישראלית וגאה במקום שממנו אני מגיעה״.
למרות שהקדימה את חזרתה ארץ בגלל הטרגדיה המשפחתית, הוסיפה כי היא ״שמחה לחזור סוף סוף לארץ, אומנם בנסיבות קשות, אבל סוף סוף להרגיש תחושה של בית בטח ובטח ברגעים האלה – זה כל מה שרציתי כבר במשך תקופה ארוכה".