סרט דני מרתק המשתמש בסיפור שלקוח מהכותרות על פיראטים סומאלים שחוטפים כלי שיט ומחזיקים את הצוות עבור כופר נפש…
הסרט A Hijacking לא מבוסס על מקרה אחד מסויים אלא מורכב מסיפורים של אנשים שהיו קורבנות לחטיפה בלב ים, כפי שהתפרסמו באמצעי התקשורת בשנים האחרונות. העלילה מספרת על כלי השיט הדני MV Rosen. בהפליגה בסמוך לחופי אפריקה המזרחית עם שבעה אנשי צוות, פיראטים משתלטים עליה ומחזיקים באנשי הצוות עד שיקבלו כופר תמורתם. סצנה השתלטות הפיראטים לא מועברת בסרט כיוון שהבמאי מעונין יותר בפסיכולוגיה ומתח מאשר בסצנות פעולה.
כבר בתחילת הסרט, אנו מתודעים אל קשיי הצוות לחיות על אניה בלב הים לתקופה ארוכה ולהיות במרחק כה רב ממשפחתם. את זאת אנו לומדים כאשר טבח האניה מיקל (פילו אסבק,) מדבר עם אשתו בטלפון וברור כמה קשה לו וגם לה שהוא מתעכב ויגיע הביתה יומיים מאוחר מהמתוכנן, וזאת עוד לפני שהוא יודע מה מחכה לו.
מיד אחרי שהוא מחזיר את שפופרת הטלפון למקומה, פיראטים מופיעים כאילו משום מקום ומשתלטים על האניה. משאירים את רוב הצוות על הסיפון אבל את רב החובל, הקשר והטבח שומרים קרוב אליהם את הטבח הם צריכים כדי שיבשל להם, והוא עושה זאת כאשר רובה של אחד החוטפים מופנה אל גבו.
הטבח הוא זה שגם נבחר להיות המתווך במשא ומתן. הוא שיסדיר את תביעת הכופר בין מי שממונה על המשא ומתן מטעם הפיראטים, עומר, לבין המנהל הראשי של חברת האניות בקופמהגן, פיטר.
הפיראטים דורשים 15.000.0000 דולר ופטר, בהמלצתו של היועץ למשא ומתן מציעה 250.000 דולר בלבד. ובכך מתחילה מלחמת הכוחות בין עומר הפיקח לבין פטר קר הרוח. מיקל המתדרדר בגופו ורוחו עומד בין שניהם מבלי יכולת להשפיע.
הטבח שאמנם יש לו קול אבל אין ביכולתו לשנות דבר, היא דמות סימפטית שעוזר לרב החובל החולה שכל רצונו הוא להגיע הביתה אל אשתו ובתו הקטנה. באחת הסצנות החזקות גם ברור שהוא אדם רגיש שלא מסוגל להכאיב אף לא לעז שהפיראטים מכריחים אותו לשחוט.
עם חליפתו המחוייטת ועם שער שיבה מסוגנן בתספורת מושלמת, פטר הוא המנהל האולטימטיבי. כבר מהרגע הראשון ברור שהוא מנהל קשוח שיודע כיצד להשיג מה שהוא רוצה. כאשר הוא לוקח לידיו עסקה שמנהל זוטר בחברה עבד עליה, תוך רגע הוא מצליח לקבל את המחיר שהוא דורש.
הסרט נותן הרגשה שהכל קורה במציאות ואפשר לקבל קלסטרופוביה רק מהמחשבה שהצוות, מלחים מאומנים עם נסיון של שנים נאלצו להיות סגורים באוניה כבני ערובה בלי מספיק מים ומזון ומבלי שהיתה להם כל אפשרות להתנגד.
יש הרגשה שהסיפור מתפתח בזמן אמת. ולמרות שהמשא ומתן לוקח זמן כה ארוך (134 יום) כל רגע מרתק. לקראת הסצנה האחרונה המהממת אנחנו מבינים עוד יותר כמה היה איכפת לנו על מה שעבר על כולם.
השאלה שמתעוררת בצפייה בסרט היא מי בעצם רע יותר: הפיראטים שמוכנים לסכן חיי אדם עבור כסף או אולי הרעים הם החברות העשירות של המערב שעל מנת לא לשלם גם הם מסכנים את אנשיהם. הסרט לא נותן תשובה אבל השאלה בעינה עומדת.
