בפרל סטריט, הרחוב הראשי של בולדר, תמצאו נגני רחוב, חנויות מזמינות וברים עם אנשים בפנים – מחזה זר לקליפורניה מוכת הקורונה
1. מלבד קרח ושלג, מציעה קולורדו בחודשים של החורף, מפלים עומדים ואגמים קפואים. פעם ראשונה שחוויתי מינוס שלושים מעלות ופתיתי שלג בשיער. לאורך נהר קולורדו, אני גם פעם ראשונה נתקלת בתופעת ה"פוגוניפ" ("ענן" באינדיאנית). טיפות מים המרחפות באוויר ויוצרות ערפל קפוא. מעין שובל מלכותי ולבן של אמא טבע מושלגת. כאילו את הכל אפשר לעצור פה לרגע. שנייה לחשוב, לפני ש-2020 נגמרת.
2. בדרך אל העיירה בולדר, עוברים בתוך מנהרת ג'ונסון. מנהרה ארוכה חצובה בהר, בגובה מסחרר של 11,000 פיט (כ3,300 מטר). נקודה המסמלת את קו פרשת המים של אמריקה. הקו הדמיוני עובר לאורך הפסגות הגבוהות בהרי הרוקי באמריקה הצפונית והרי האנדים בדרומית. ומחלק את זרימת הנחלים אל האוקיינוס הפאסיפי והאטלנטי. גם אני עברתי בקו פרשת המים האישי שלי. נקודת שיא בזמן, שאחריה דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
3. בעיירה בולדר עם הרי ה-flatiron שלה (שקרויים כך עקב דמיונם למגהץ), פועם בעיקר רחוב אחד. בפרל סטריט תמצאו נגני רחוב, חנויות מזמינות וברים עם אנשים בפנים. מחזה זר לקליפורניה המככבת קורונה. כנראה שעם מספיק גובה אפשר לגהץ את הקמטים התודעתיים הכי עמוקים, ולו לרגע להרגיש בחיים. תקופת הלפני.
4. בעיירה לאבלנד, לב אדום ענק משקיף אל אגם לאבלנד והרי רוקי. מראה שימיס כל אחד. את גורלם נעלו אלפי אנשים במנעולים שמפעילים משקלם על המוניומנט במחווה הנדרשת במקום עם שם כזה. לאבלנד בסך הכל היה שם המשפחה של וויל. נשיא חברת הרכבת של קולורדו. אבל בוולנטיין לאבלנד היא לאנד אוף לאב. ומודה. נמסתי. גם עם כל הקרח סביב.
5. את הגאונות של ג'ק ניקולסון בסרט הניצוץ, אי אפשר לשכוח. וכשהגעתי אל אסטס פארק וירד שלג מהשמיים והקור חדר לעצמות, ידעתי שמלון סטנלי, בו צולם הסרט, יכול להיות רק הדובדבן שבקצפת. המלון ידוע בהיותו רדוף רוחות. רדוף לא פחות מאישה אוהבת שאהובה רחוק ממנה. צל של געגוע וצעדי עץ חורקים על רצפת חוסר הוודאות בה היא מתהלכת. ואולי החום הפנימי יקשור את כל הקצוות והערפל יתפזר והאגם שהוא אנחנו, כבר לא יהיה קפוא.
חן רוזנברג היא "עולה חדשה" בלוס אנג'לס, בוגרת קורס בכתיבה יוצרת ב-UCLA. ניתן לעקוב אחריה בפייסבוק: Chen Rosenberg
