השבוע תכנס לתפקידה הממשלה החדשה, וכבר בשבוע היא תארח את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בביקור שמסמן את העידן החדש ביחסים שבין ישראל לארה"ב.
ארצות הברית מצמצמת את נוכחותה ברחבי העולם, תוך שהיא מעבירה את מרכז הכובד של משאביה למזרח הרחוק. תהליך זה מונע על ידי כוחות חזקים ובהם צמצום התלות האמריקאית בנפט ובאנרגיה, שמקורם במזרח התיכון, המשבר הכלכלי והפוליטי בתוך ארה"ב, עלייתה של סין והצורך להכיל את כוחה וגם המשבר בפקיסטאן, והעימות המתמשך מול אל-קאידה. בנוסף, הנשיא וצוותו מבטאים תסכול עמוק מהמבוי הסתום בתהליך המדיני הישראלי-פלסטיני ומתנהגים בהססנות לנוכח התוהו ובוהו המדיני באזורנו לאחר 'האביב הערבי'.
למגמות אלה השלכות מרחיקות לכת על בטחונה הלאומי של ישראל ועל מערכת היחסים בין ישראל לבין ארה"ב. זאת דווקא בעידן שבו תלותנו הכלכלית, הטכנולוגית, הצבאית והמדינית בארה"ב הולכת וגוברת בכל הקשור למלחמה באיראן, להתמודדות עם חוסר היציבות לאורך הגבולות, לסיום השליטה באוכלוסייה הפלסטינית, ולמאבק בדה-לגיטימציה של ישראל.
מערכת יחסים בין שתי המדינות מתבססת על שלושה עוגנים: על הערכה הדדית ארוכת שנים ועל ערכים משותפים שבאים לידי ביטוי בשילוב בין דמוקרטיה לבין שוק חופשי; על אינטרסים משותפים, שהתגבשו במאבק מול הגוש הסובייטי ולאחר מכן מול האסלאם הרדיקאלי; ועל העוצמה הפוליטית והפיננסית המאורגנת של יהדות ארצות הברית.
אבל, ככל שמרכז הכובד של הברית בין שתי המדינות נשען על ערכים ואינטרסים משותפים, היהודים נתפסו כמי שדוחפים דלת פתוחה בבואם לעודד תמיכה אמריקאית בישראל. מציאות כזו טובה ליהודים וטובה לישראל. לעומת זאת, ככל שהברית בין שתי המדינות נשענת על עוצמתה הפוליטית של יהדות ארה"ב, עלולים היהודים להיתפס כמי שפועלים למען עמם ובניגוד לאינטרסים של מדינתם. לפיכך, העברת מרכז העניין האמריקאי למזרח הרחוק עלולה להעמיד את הקהילה היהודית בארה"ב במתח הולך וגובר בין נאמנותה לישראל לבין האינטרסים של ארה"ב. בסביבה כזו, פעילות לובי חריפה לטובת ישראל עלולה להיתפס כמנוגדת לאינטרסים האמריקאים, ולהעמיק את הקרע בתוך הקהילה היהודית בין המיעוט שמעמיד את ישראל בראש מעייניו לבין האחרים.
ישראל לא יכולה לשנות מגמה זו, אבל בכוחנו להשפיע על עוצמתה. לשם כך על ישראל להפגין מחויבות אמינה ועקבית לסיום השליטה באוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ולקידום תהליך מדיני שיעדו הוא כינון מציאות של שתי-מדינות-לשני-עמים; לשוויון ולשילוב כלכלי, אזרחי ופוליטי של אזרחיה הלא-יהודים; לכינון שיתוף פעולה אסטרטגי גלוי וחשאי עם מדינות ועמים באזור, שהם בעלי בריתה של ארה"ב; וגם לטיפול בסוגיות שמטרידות את הקהילה היהודית הליברלית, כגון גיור או זכויות תפילה בכותל. יתרה מכך, מגמה זו יוצרת הזדמנות מדינית רבת-ערך לישראל. ככל שתשומת הלב האמריקאית לאזור פוחתת, כך השפעתה של ישראל על המדיניות האמריקאית כלפי התהליך המדיני גוברת.
נקודת אור חשובה בהקשר זה היא התנועה של ארה"ב לקראת התנגשות צבאית עם איראן. עצירת התפוצה של נשק גרעיני היא אבן ראשה בסדר היום הבינ"ל של הנשיא אובמה. התגרענות איראנית תכה מכה אנושה את משטר אי-ההפצה של הנשק הגרעיני, ולכן יש לאובמה אינטרס עליון לעצור זאת. עם זאת, גם פעולה אמריקאית באיראן עלולה להיות מופע רועש אחרון וגדול, שיסמן קצה של תקופה בת שישה עשורים של מעורבות אינטנסיבית במזרח התיכון. על ישראל להיערך בהתאם.
גידי גרינשטיין – נשיא
מכון ראות www.reut-institute.org
יגאל אלון 126, תל-אביב 67443
משרד: 03-6950090; פקס' 03-6962460; נייד: 052-2200565 gidi@reut-institute.org
