האמת היא שלעתים קרובות מדי האמת חוטאת לאמת.
מדוע? כי היא חמקמקה ואכזרית ונתונה דרך קבע לוויכוח במקום להיות ערך ברור כשמש וקל ליישום. שוב אנו נתקלים בערך בסיסי בתשתית הערכית של המין האנושי שסובל מיחסיות ומעין המתבונן. הצרה היא שהפעם אנו דנים במושג קולוסאלי שאין בלתו. מבלי שנהיה מחויבים לאמת – עבדים לה, אם תרצו – נתקשה להישאר ערכיים. באופן טבעי, בני האדם שבויים בתפישת המציאות במשקפיים סובייקטיביות כך שערכים אוניברסאליים, שהם בסיסיים לחיינו היומיומיים כמו האמת, קורסים כמו מגדל קלפים כשהם עולים לדיון. מה לעשות. החיים לא פשוטים.
ניטשה אמר פעם שהכול נתון לפרשנות ובהקשר הזה, לנסיבות הזמן והמקום משקל גדול יותר מאשר לאמת. זו אמירה חזקה שנטועה מאוד במציאות של כולנו. ולמרות זאת, האמת, כמו הצדק, קריטית להתנהלותו התקינה של המין האנושי. ולא רק זאת, אלא שבדירוג הערכים החשובים ביותר נמצא אותה תמיד גבוה מאוד בסדר העדיפויות של רובנו.
אז איך מיישבים את הדיסוננס הזה בין האמת האובייקטיבית לסובייקטיבית?
ובכן, כמו רבים וטובים שניסו לפניי, לא אצליח לפצח את הסוגיה ולכן גם לא אתיימר לנסות. מה שחשוב לדעתי, הוא לנסות ולהתמודד עמה בכלים יומיומיים משום שמערכת הציפיות שלנו מהחיים מחייבת זאת. שהרי אנו עושים שימוש רחב במושג אמת כדי להמחיש את איתנות הטיעונים שלנו, את הפעולות בהן אנו נוקטים, את הדרך שבה בחרנו ללכת בתחומי החיים השונים ואת תפישת העולם שלנו.
אם נשפוט לפי עמדותיהם של נפילים, אמת היא דבר שניתן לסמוך עליו שיגרום לבני אדם להיות ערכיים ובלתי-מנוצחים – בכל תחומי החיים. זיגמונד פרויד האמין באמיתות מוחלטות, גם אם יש צורך במאמץ להגיע אליהן. מרטין לות'ר קינג סבר שהאמת, גם אם מובסת בטווח הקצר, תנצח תמיד בטווח הארוך. אברהם לינקולן טען בכל מאודו שיש באמירת אמת להזיז עם שלם לפעולה ולהתגבר על הגדולים שבמשברים. אלברט איינשטיין בז לשקרנים ווינסטון צ'רצ'יל האמין שהאמת תנצח וכי יש להיזהר מכוחו ההרסני של השקר. אם נבדוק עמוק בפנים אצל רובנו נגלה הסכמה כמעט מלאה עם התובנות הללו.
אמת הוא מונח שנמצא על שולחן הניתוחים דורות רבים והדור שלנו הוא רק תחנה בדרך. יש כל מני תיאוריות ודעות בעניין הנובעות מכל מני מקורות, אמונות ומחקרים. יש כאלה שסבורים שהאמת ניכרת מעצמה ולכן אין טעם לדון בה. יש כאלה שסבורים שמי שמסתכל אובייקטיבית על העולם יוכל תמיד להבחין באמת. יש כאלה שסבורים, אקסיומטית, שהאל חנן את האדם ביכולת להבחין באמת ויש כאלה שסבורים שהאמת האובייקטיבית יכולה להתקבל אך ורק בעקבות מחקרים אמפיריים.
בעוד ששלל העמדות והדעות מאפשרות דיונים מרתקים, לנו, אלה שחיים על הקרקע, יוצאים לעבוד, מטפלים בילדים ומתמודדים עם המציאות הסובייקטיבית – הדיונים האלה רק מסבכים את החיים. אנחנו חייבים מנגנון פשוט שיעזור לנו לעשות שימוש פרקטי בערך הזה שנקרא אמת. כמי שערכים תמיד רתקו אותו וכבר עסק בינו לבין עצמו שנים לא מעטות בחשיבה על הנושא, אבקש להציע מנגנון שמפשט לי את החיים בכל הנוגע להתמודדות עם האמת.
המילונים, האנציקלופדיות וספרי הלימוד מסכימים, בגדול, על כך שהמונח, או הערך "אמת" מתייחס למידת ההלימה עם עובדות במציאות ו/או למידת הנאמנות למערכת אידיאלים ולאתיקה. שהמונח הזה נמצא בבסיס החקירה המדעית, הפרקטיקה המשפטית וחיי היומיום. בפשטנות-יתר אומר שברוב המקרים אנחנו מבינים את המשמעות הכללית של האמת ומסוגלים להפעיל שיפוט הנשען עליה. בהינתן ההנחה הבסיסית הזאת, אני מחלק את ההתייחסות לאמת לשני חלקים. החלק הראשון, הוא זה שמטפל באמת סובייקטיבית, הפרטית, זו שעוברת את כל המסננים האישיים בדרך לגיבוש ההתייחסויות היומיומיות שלנו למה אמת ומה לא. החלק השני, הוא זה המטפל בכל האמיתות האחרות, אלה שלוקחות אותנו למקומות רחוקים של עמדות עקרוניות בנושאים גדולים ומורכבים כמו מוסר, פוליטיקה, כלכלה וחברה.
החלק הראשון, האמת הסובייקטיבית, הוא שינחה אותנו ברוב המקרים – ברוב הזמן. ניסיון החיים מלמד אותנו כי כל אותם השפעות סובייקטיביות יסיטו אותנו אמנם מאותה אמת אובייקטיבית שכולם מתווכחים עליה, אך הן יעשו זאת במידה סבירה ולמרות שלא נצליח להגיע לאמת האובייקטיבית במאת האחוזים – נגיע הכי קרוב שנוכל אליה.
זה לא אומר שנהיה פטורים מהשתתפות בדיון על האמת האובייקטיבית, או הציבורית, שהרי נמשיך להתמודד עמה כיצורים חברתיים, אם בקונטקסט הפוליטי, התרבותי, הדתי או החברתי-כלכלי, אך החלוקה הזאת עוזרת לנו לשלוף מהמוח פתרונות מידיים, כמעט אוטומטיים, בכל הנוגע לשיקולי היומיום. אלה נסמכים על התשתית הערכית שהתגבשה אצלנו עם השנים.
אם נפרוט זאת לאירועים מחיי היומיום, אזי האמת הסובייקטיבית משרתת אותנו, לפחות בכל הנוגע לחשיבות אמירת האמת והסלידה מהשקר, לבניית מערכות-אמון עם בני אדם אחרים מחד ולהתנהלות תקינה של החיים האישיים והציבוריים מאידך. היא גם משרתת אותנו לבניית מערכת אמונות אישיות, עמדות ודעות בתחומי החיים השונים ובהתוויית מארג הציפיות שלנו לא רק מהחיים או מהאנשים שמסביבנו – אלא גם מעצמנו.
ניקח לדוגמא את הצפייה שלנו לאמירת אמת. כאנשים ישרים, נצפה מהילדים שלנו, מהפקודים שלנו, מהעובדים שלנו, מהבוסים שלנו, מהחברים שלנו, בעצם מכולם, שיספרו לנו את האמת, כלומר נצפה שהדיווחים שלהם יעלו בקנה אחד עם העובדות במציאות, גם אם מדובר באמת יחסית שנתפשה בחושיהם השונים ועברה תהליך מסוים של שיפוט. גם אנחנו תמיד נעשה את המאמץ הזה מתוך הכרה בחשיבות העניין. במובן הזה, אמירת אמת היא תיאום ציפיות בין שני אנשים ויותר והבסיס שעליו נשענת האינטראקציה ביניהם.
התנהלות כזאת מאפשרת לנו סוג של שקט נפשי. זה מעניק את התחושה שהעולם מסביב הוא לא כל כך גרוע וכי האנשים כיחידים וכציבור וכן המערכות שהם באים עמן במגע יומיומי מחויבות לערך שעושה לכולנו הרבה סדר בחיים. כך נבנה אמון אישי וציבורי. כך החיים הופכים פחות קשוחים.
הדבר עובד גם באותם התחומים שבהם האמת מורכבת יותר, כמו העמדות העקרוניות שלנו בנושאים שונים, או מערכת הציפיות היותר רחבה שלנו מהחיים. אנו בדרך כלל מכנים אותם "האמת שלנו", ואנו מפעילים אותה בתחומים בענייני מוסר, חברה ופוליטיקה. זו אמת מעט אחרת ויש לנו במסגרתה יותר גמישות בכל הנוגע לפרשנות של מה שקורה סביבנו, אבל היא שייכת עדיין למשפחת האמת הכללית, זו שמחייבת הלימה עם העובדות ופעילות העולה בקנה אחד עם אתיקה.
לא צריך לצטט את שטפן צוויג כדי לדעת שאין דבר כזה כחצי אמת. גם אם היא בעייתית, יחסית ובעין המתבונן, המשמעות של האמת הכללית, השלמה, חיה ובועטת בתוכנו. צריך רק למצוא אותה ולזקק את המנגנון הפנימי שיפשט את השימוש שנעשה בה בחיי היומיום.
אז שיהיה בהצלחה – באמת.