שיטת הבחירות לכנסת היא משורשי הרע בחברה הישראלית וסיבה מרכזית לכיתתיות הפוליטית. ללא תמריצים חזקים לשיתוף פעולה וממלכתיות, הציבוריות הישראלית תמשיך ללכת מדחי אל דחי. ההזדמנות הגדולה טמונה בכך שבמסע הבחירות הנוכחי גם מפלגת השלטון היא קורבן השיטה.
גידי גרינשטיין, מנכ"ל מכון "ראות", מנתח ומסביר:
הפוליטיקה הישראלית פלגנית, מחנאית ופופוליסטית. דרעי וש"ס מסיטים 'ספרדים-שחורים' נגד 'אשכנזים-לבנים'. בנט והבית היהודי מציגים תכנית מדינית להגנת ההתנחלויות, שמתעלמת מהצרכים המדיניים של ישראל-רבתי. משמאל, יחימוביץ, מופז, לפיד ולבני עומדים על שונותם, כשברור שרב המשותף ביניהם. נתניהו וליברמן חשבו לנצח את השיטה בכך שהקימו את הליכוד ביתנו כמפלגת שלטון גדולה. במהרה התברר שקריאותיהן של ש"ס והבית היהודי לבוחרים להחליש את ראש הממשלה ולחזק את מגזריהן נופלות על אוזניים קשובות. רבים מאשימים את הפוליטיקאים באוזלת יד ובחוסר יכולת לגשר על אינטרסים אישיים. ברור שיש בכך גרעין של אמת. אבל, שיטת הבחירות הנהוגה בישראל היא שמביאה למופע אימים פוליטי וחברתי זה, שמנכר בוחרים מנבחריהם ומדכדך ציבורים רחבים.
לכאורה, שיטת הממשל הישראלית מחייבת הקמת קואליציה ושיתוף פעולה רב-מגזרי. אלא שבפועל, קואליציות אלה מוקמות לאחר הבחירות וכתוצאה מבריתות פוליטיות בין מספר קטן של פוליטיקאים. לעומת זאת, לכל אורך השנה שיטה זו משסה את המגזרים השונים זה בזה: ערבים נגד יהודים, אשכנזים נגד ספרדים, עניים נגד עשירים, עולים נגד ותיקים, דתיים נגד חילונים ופריפריה נגד מרכז.
התרופה למחלה ממארת זו היא שינוי שיטת הבחירות ואימוץ כללים שיעודדו אחדות וממלכתיות על בסיס שיתוף פעולה בין-מגזרי במסגרות פוליטיות רחבות ולכל אורך השנה. הדרך הפשוטה להשגת יעדים אלה היא באמצעות אימוץ העיקרון שראש המפלגה שקיבלה את מירב הקולות בבחירות יוכרז מיד בהיוודע התוצאות כראש הממשלה, וזאת ללא צורך באמון הכנסת. לאחר מכן יוכל ראש הממשלה הנבחר להקים קואליציה ולהמשיך בתפקידו עד לסיום הקדנציה, עד שיועבר חוק לפיזור הכנסת בתמיכת רוב חברי הכנסת או עד שיצליח אחד מחברי הכנסת האחרים לגבש קואליציה חלופית בתמיכת רוב חברי הבית. שינוי כזה יעודד היווצרותן של מפלגות גדולות, שמציגות סדר יום מקיף שנותן מענה למגזרים רחבים ומציג את המציאות הישראלית במלוא מורכבותה. יתרה מכך, בעת המשא ומתן הקואליציוני יתחזק כוחה של המפלגה המנצחת, שמייצגת ציבור רחב ומגוון נושאים, על חשבון המפלגות המגזריות.
שיטת בחירות כזו הייתה משנה מן היסוד את הפוליטיקה הישראלית הנוכחית: לפיד ולבני לא היו מקימים את מפלגותיהם מלכתחילה, ואילו לשניהם ליחימוביץ ולמופז היו תמריצים חזקים להתכנס במסגרת מפלגתית אחת. כך היו נוצרות שתי חלופות ציוניות ברורות מימין ומשמאל – עבודה-קדימה מול הליכוד-ביתנו – שנאבקות על הכוח לעצב את עתיד המדינה, כשכל אחת מהן מכילה בתוכה ערבים, חרדים, מיעוטים ושאר מגזרים. בנוסף, גם המפלגות הקטנות והמגזריות היו נאלצות להתאחד למקשה אחת כדי להיבחר.
מצבה של הפוליטיקה הישראלית אינו גזרה משמיים. הוא נובע בעיקר משיטת בחירות קלוקלת. אם ראש הממשלה הבא יוביל את תיקונה, תתייצב נגדו קואליציית מגזרים, אך הוא ימצא שותפים בתוך הכנסת ותמיכה ציבורית רחבה מחוצה לה. הציבור מואס בפוליטיקה הנוכחית. הגיעה עת שינוי. בנפשנו היא.
[בשנת 2002, לאחר שחזרתי מבה"ס לממשל ע"ש קנדי בהרווארד ולאחר ששרתתי בלשכת ראש הממשלה בין 199-2001, התחלתי את מיזם ראות במסגרת הקרן לשיתוף פעולה כלכלי, והקמתי קבוצה בשם 'יסודות' שפעלה לשינוי שיטת הממשל ברוח הרעיונות הנ"ל עד לשנת 2004. בהמשך הייתי פעיל במסגרת קבוצת 'יש תקווה' שהתגבשה לאחר מלחמת לבנון השנייה ב- 2006, ובמסגרת זו פעלתי במשך למעלה משנה].
גידי גרינשטיין – נשיא
מכון ראות www.reut-institute.org
יגאל אלון 126, תל-אביב 67443
משרד: 03-6950090; פקס' 03-6962460; נייד: 052-2200565 gidi@reut-institute.org
תגובה אחת
Интересная информация