ההתעקשות של רונית שחר לקיים הפגנות במיאמי נגד המהפכה המשטרית בישראל היא כנראה הנחושה ביותר – לא רק מבין ההפגנות בחו"ל אלא גם ביחס לאלו שמתקיימות בישראל. הקהילה הישראלית במיאמי מונה עשרות אלפים, ולדברי שחר, בעלת ותק של 22 שנה בארה"ב, רובם ימנים ואוהדי ליכוד מובהקים. למעשה, אפילו הקבוצות שמארגנות את ההפגנות ברחבי העולם לא חשבו לקיים מחאה גם במיאמי.
שחר החלה להפגין בימי מחאת בלפור. "הניחו שלא יהיה במיאמי אף אחד שיסכים להפגין", היא מסבירה, "אבל חברה ראתה פוסט על הפגנה ישראלית בקליפורניה ומיד החלטתי ליזום אחת גם כאן". באותה תקופה היתה שחר אופטימית, אבל היום היא נלהבת פחות. "אני אומרת בכנות, אנחנו נלחמים על משהו שאני לא יודעת אם יש לו סיכוי", היא אומרת בצער.
גם התגובות של הקהילה הישראלית המקומית לא עוזרות לה להיות אופטימית יותר. כבר בימי מחאת בלפור היא סבלה מקללות ומאיומים, ושום דבר לא השתנה מאז. "זה קורה כל הזמן", היא מספרת, "המון ישראלים עוברים על פנינו ומקללים אותנו. אני מקבלת איומים מפורשים בהודעות פרטיות. בהפגנה האחרונה ניגש אלינו מישהו וצרח עלינו 'שמאלנים בוגדים', בנס מישהו הצליח להרגיע אותו".
כדי להתגונן מפני המאיימים והמקללים מגיעה שחר להפגנות חמושה בטייזר. אבל לאתגר אחר אין לה מענה: לדבריה, מנהלי הקבוצות ברשתות החברתיות לא מאפשרים לה להפיץ הודעות שקשורות להפגנות ופשוט מסירים את הפוסטים שלה. "באמת שקשה לתאר את כמות הקללות שקיבלתי", היא אומרת, "כועסים שאנחנו מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אבל החיים לימדו אותי שכשנעשה לך עוול ואף אחד לא מוכן להקשיב – זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות".
