סרט ישראלי בבימויה של הבמאית החרדית רמה בורשטיין עוסק בקהילה החרדית ומוצג בהקרנות מסחריות בלוס אנג'לס * מסך גדול עם יהודית קטן
הסרט "למלא את החלל" זכה בישראל בשבעה פרסי אופיר בקטגוריות השונות בשנת 2012 ביניהם הפרס לסרט הטוב ביותר. הוא גם זיכה באותה שנה את השחקנית הראשית, הדס ירון, בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה היוקרתי.
עלילת הסרט מספרת את סיפורה של משפחת מנדלמן החרדית שבתם הבכורה, אסתר, (רננה רז) בהריון ראשון ובתם הצעירה, שירה בת ה18, (הדס ירון) הגיעה לפרקה ויש למצוא לה שידוך. האם מקדישה את כל מרצה להשגת יעד זה. כאשר הסרט מתחיל אנו פוגשים את האם, (אירית שלג) ובתה בוחנות בהסתר את האברך המיועד. מבט אחד מספיק לשירה להחליט שהוא אכן יהיה זה שהיא תנשא לו, והיא כבר רצה לאחותה לבשר את הבשורה המשמחת. כל שנותר הוא לערוך מסיבת "וארט" שבו תנאי השדוך יוחתמו.
אך התוכנית משתבשת. כמה ימים מאוחר יותר כאשר המשפחה חוגגת את חג הפורים, אחותה הגדולה של שירה מתה בלידתה את בנה הבכור. היא מותירה את בעלה האוהב יוחאי, (יפתח קליין) אלמן ואב לתינוק. הכאב והשכול שמציפים את המשפחה מעכבים את השידוך המובטח של שירה.
ברור שבתום שנת האבל יוחאי יהיה זקוק לרעיה שתשמש כאם לבנו היתום. ואכן מהר מאד נמצאת מועמדת בדמותה של אלמנה החיה בבלגיה. אך פירוש הדבר הוא פרידה מהנכד, ואת זאת אם המשפחה אינה מוכנה לקבל. הפתרון הוא לשכנע את שירה להשתדך ליוחאי, וזאת למרות שעד לאחרונה היה בעלה של אחותה והוא מתואר כ"מבוגר" עבור נערה בת 18.
הרעיון שהיא תמלא את מקומה של אחותה האהובה מכה את שירה בהלם והיא ניצבת בפני ההחלטה, באם למלא את חובתה כלפי משפחתה או ללכת על פי צוויי לבה שהיא עצמה עוד לא בטוחה מה הוא.
הסרט מדגיש את בדידותה של שירה אבל מראה גם כיצד החלטה קשה זאת משפיע על הסביבה הקרובה לה, על הוריה שנותנים לה זמן להחליט ועל חברי משפחה וחברים שנראה שכולם רוצים לטובתה.
זהו הסרט הישראלי הראשון שבוים ע"י במאית חרדית והוא היחיד שמתאר את החברה החרדית מבפנים. גברים עם פאות, זקן וכובעים שחורים, ונשים שראשיהן מכוסות שביסים כבר נראו בסרטים אחרים (ביניהם הסרט "קדוש" של עמוס גיתאי משנת 1999) אבל הם נעשו ע"י יוצרי קולנוע חילוניים שהציצו בסקרנות והתנשאות אל הקהילה הזאת או שהיו אלה סרטים שעסקו בבעיה חברתית של החרדים בישראל.
רמה בורשטיין במאית הסרט לא עוסקת בבעיות בקהילה או בבעיות כל שהן עם הסיבה החילונית. היא לא מתעסקת למשל בבעיות הפרנסה וכך מלבד השדכן והרב ומלבד שירה שהיא מנגנת בגני ילדים אנחנו לא רואים אף אחד עובד לפרנסתו.
הסרט מתרחש בתל אביב אבל הוא היה יכול להתרחש באותה מידה גם בירושלים או בני ברק או כל מקום אחר עם אוכלוסיה חרדית, מכיון שלרחוב ולסביבה אין שום קשר למה שמתרחש בחדרי חדרים של הקהילה.
הסרט מתאר עולם יפה וכמעט מושלם של הקהילה החרדית ויחד עם זאת מצליח להעביר את התחושות והמורכבות שהפרט חייב להתמודד איתו.
