חניכי ומדריכי שבט חן, בפיקוח ההורים המתנדבים, נהנו מהמפגש העוצמתי עם ילדי ישראלים בקהילות אחרות במסגרת מחנה הקיץ בקמפ רמה * חוויות וריגושים כחול-לבן * מאת רונית וסלי
ממוריאל דיי ויקנד יכול לקבל מספר משמעויות גם עבורנו, חברי הקהילה הישראלית בארה"ב. לאמריקאים זה יום חג לזכר חלליהם אשר נחגג בצורה שונה מימי הזיכרון אצלנו, ולנו הישראלים מדובר בסוף שבוע ארוך שחלקו חופשה עם הסירה באגם וחלקו קניות וסיילים בחנויות.
אבל בשבט חן יש מסורת אחרת בממוריאל ויקנד. שבט חן, על 200 חניכיו, חוגג מזה שנים את סוף השבוע הזה במחנה קיץ המתקיים במחנה רמה בהרים הפסטורלים של מאליבו.
דמיינו לעצמכם ילדים שישנים ארבעה ימים מחוץ לבית, בבקתות ובאוהלים, עם פעילות צופית חינוכית. קצת מחוץ לבית וקצת מחוץ לבית מלון עם ההורים. וכדי להמחיש לכם מה עוד עבר על הילדים תוסיפו את העובדה שלסוף השבוע הזה התכנסו כל ילדי הצופים מכל מערב ארה"ב – יותר מחמש מאות חניכים ומדריכים התכנסו לסוף שבוע ארוך במחנה קיץ מהנה.
מדהים לראות את החברויות שנרקמו בין ילדי הצופים מלוס אנג'לס לילדי הצופים משאר השבטים – סן דייגו, סן פרנסיסקו, לאס וגאס וכדומה. אין מסגרות רבות בהן ילדים ישראלים יכולים להכיר ילדים ישראלים אחרים בני גילם, ולחוות איתם שינה משותפת, ארוחות משותפות, טיולים, שחייה בבריכה ופעילויות מגוונות נוספות.
עם ההגעה למחנה "רמה", חולקו החניכים לחדרים כאשר החניכים הבוגרים התמקמו באוהלים (בקתות אוהלים). לאחר מכן, ירדו כל חמש מאות החניכים לארוחת שבת שכללה קידוש ואוכל כשר. כולם לבושים בחולצות לבנות, שרים שירי מורל ושבת. לא בכל יום יוצא לאדם לראות הפגנת כוח כזו של ילדים יהודים ישראלים; מראה מלבב ומרגש.
בהמשך, על כר דשא נרחב ועם מזג אויר נהדר, נערכה הרקדה המונית בה רקדו כל החניכים ריקודים שונים, לצלילי שירים ישראלים ואמריקאים (כן כן – גם גאנגם סטייל, גם הארלם שייק וגם "לעולם בעקבות השמש").
למחרת היום, התחילו החניכים את היום בטיול בחיק הטבע, בו שולבו תחנות הפעלה שהפעילו מדריכי השבט. מרגש לראות כל פעם מחדש איך הילדים הגדולים עוזרים לילדים הקטנים בעליות ומלווים אותם בקשיים ובהצלחות.
ביום שבת, כל שכבת גיל התכנסה לפעולות צופיות המיועדת לגילם, במסגרת שבטית ובמסגרת הנהגתית. לפני ארוחת הערב נערך טקס הבדלה שהועבר על ידי הפעילים בשכבה הבוגרת בסגנון יהודי-ישראלי-אמריקאי ולאחריו ריקודים ושמח. במהלך הערב והלילה התקיימו מספר טקסים של הצופים המהווים "קבלת דרגה" ועליה של החניכים השונים בסולם הצופיות. את שכבת ט', החניכים שעתידים להיות המדריכים הבאים של השבט, העירו באמצע הלילה לטקס חניכה מסורתי עם עזרים מיוחדים – קצף גילוח וסירופ מייפל שנשפך עליהם, ואת שכבת כיתות ח' העירו לפנות בוקר ל"מסע" קצר ולאחריו טקס השבעה מרגש על פסגת ההר מול הזריחה והנוף המעצים.
יום ראשון הוקדש כולו לישראל. החניכים והמדריכים רקדו, שרו, הופיעו והתרחצו בבריכה (תוך שקבוצת ההורים וארבעה מצילים שומרים על הסדר והבטיחות), ולאחר מכן – בר בי קיו ענק לארוחת צהרים. כשר כבר אמרנו?
מחנה הקיץ, עמוס הפעילויות והחוויות הסתיים בפעילות שיא – טקס סיום אשר כלל מפקד הנהגתי ענק, כתובות אש ונאומי פרידה מהשמיניסטים וממרכז הההנהגה שבזכותו קיים מפעל מחנה הקיץ ההנהגתי. בטקס יכולנו לראות את ההתרגשות של המבוגרים והילדים כאחד. החניכים הצעירים היו מרותקים ונפעמים מכמות הישראליות ש"נשפכה" עליהם בסוף שבוע אחד.
לא בטוח שהמיטות היו הכי נוחות ולא בטוח שהאוכל היה הכי טעים אבל אי אפשר היה למצוא ילד אחד שלא חייך מאושר, נהנה ורכש חוויות שילוו אותו הלאה. החניכים רכשו חברים שעברו חוויות דומות לשלהם, חוויות שלא ניתן לחוות בפליי דייט, קיבל משמעות אחרת למילה ישראל וקיבל קצת מהטעם של ילדות ישראלית.
אי אפשר להעביר סוף שבוע כזה בלי השגחה של מבוגרים, ומעבר לחברי הוועד של השבט, אשר עושים מלאכתם נאמנה, התלוו לטיול שני הורים מתנדבים אשר במסגרת התנדבותם נדרשו לשמור בלילה על הילדים ולהתלוות אליהם בפעילויות השונות, ניסים חי ונחי מזרחי מספרים על סוף השבוע הזה:
"בהתחלה חשבתי שיהיה לי קצת קשה עם מספר כה רב של ילדים וכל כך הרבה פעילות אבל בכל פעילות מחדש התרגשתי לראות, כאן באמריקה, את השירים של הצופים בעברית בתוך חדר האוכל, את המפקדים עם דגל ישראל ואת האחדות של הילדים. היו לי תוכניות לנסוע עם המשפחה ללפלין ואני שמח ששיניתי אותן", מספר ניסים חי. "את מה שהילדה שלי קיבלה כאן היא לא יכלה לקבל בשום מקום אחר".
"סוף השבוע הזה חיזק אצלי את הגאווה הישראלית שלי" מספר נחי מזרחי. "אני שמח שיכולתי להביא את הילד שלי לכאן במקום לקחת אותו לטיול אופנועים או ג'ט סקי, שאני יכול לעשות בכל סוף שבוע אחר. טיול כזה מיוחד, שכל כולו ילדים שהם כמו הבן שלי, כל כולו עברית, כל כולו טעם של ישראל הוא משהו שאי אפשר להשיג, אפילו לא בכסף. חשוב לי שהילדים שלי לא יתבוללו כאן באמריקה וחשוב לי שהם יתחברו עם ילדים כמוהם, בנים ובנות של ישראלים. אנחנו יהודים וישראלים ואני אעשה ככל שביכולתי לשמור ולשמר את הילדים שלי במסגרות שכאלו".
כאן המקום לציין כי לא רק שנחי התנדב, הגיע, שמר בלילה והשגיח, הוא גם תרם את כל החולצות והכובעים לכל ילדי השבט. כולנו מאחלים לו כל טוב ומקווים שהדוגמא שהוא נותן למשפחתו וילדיו בנתינה תעבור גם לאחרים.
אי אפשר לקחת את הילדים לישראל בכל סוף שבוע מכיוון שזה קצת רחוק וקצת יקר אבל אפשר להביא קצת מישראל אליהם למחנה "רמה" של שבט חן – שעה נסיעה מהבית. מחנה עם ילדים כמותם ובני גילם וחוויות ייחודיות ומיוחדות. גם את הם לא ישנו אתכם כמה ימים ולא יאכלו את האוכל של אימא לא יקרה להם שוב דבר הם רק יהיו יותר מוכנים לחיים, יותר חזקים, יותר גאים, יותר יהודים, יותר ישראלים, ואם אפשר לתת לילדים יותר, לא תיתנו?
רישמו אותם לצופים, כנסו לפייסבוק של שבט חן ותסתכלו על התמונות. אם הילדים שלכם מופיעים שם תזילו דמעה, אני בטוח שגם אם הילדים שלכם לא רשומים לצופים ולא מופיעים שם אז גם תזילו דמעה, מהתרגשות וגעגועים…
