שני הגדולים שלנו סיימו השבוע את לימודי התואר הראשון בהצלחה. שי הבכור סיים בסאן דייגו סטייט. הטקס היה ארוך כמו הגלות אבל לא היה שם שום אירוע פוליטי מטעם העם המומצא. כנראה שאוניברסיטה באזור עם רוב רפובליקני יציבה הרבה יותר מאשר כזו שלא. הבת שלנו, אור-רבקה, סיימה השבוע את התואר שלה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה ושם זה כבר היה סיפור אחר לגמרי.
הגענו כמובן כל המשפחה והיינו יכולים להכניס אל תוך מתחם הטקס מה שרצינו; גם את בן לאדן אם הוא עוד היה חי ומזהם את החמצן על פני הכדור. אמצעי הביטחון בסנטה ברברה היה דומים לאלו שהיו נפוצים לפני חמישים שנה באמריקה.
הטקס התקיים על מדשאה גדולה מול הים. הדין והפרופסורים עם התלבושות המוגזמות שלהם עלו לבמה וכבר אז הבנתי שאנחנו נמצאים באירוע פוליטי: שלושה פרופסורים מתוך אולי עשרה עלו עם דגל של העם המומצא לבמה.
הדין עלה לנאום ראשון, ומייד אחרי שסיים הוא קרא לפרופסור השחורה והלא מכובדת, שעלתה לדבר ואחרי עשרים שניות של בלה בלה בלה אמרה:״ טוב, אני לא יכולה להתאפק יותר ואני רוצה לדבר על 'פרי בלסטיין'״… כארבעים אחוזים מהתלמידים ובערך אותו אחוז מהקהל קמו על רגליהם והריעו לה. אני הייתי קצת המום אבל לא שלטתי באצבע האמצעית שלי שקפצה למעלה מלווה בצעקה: "פאק חמאס ופאק יו ביץ'!".
הפרופסור הלא מכובדת קצת התבלבלה. היא חשבה שהיא נמצאת בבת מצווה שלה. איך הגעתי למסקנה הזאת? היא דיברה את עצמה לדעת מעל ארבעים דקות.
ארבעים דקות של שטיפת מוח מלווה בכל הטריקים של השמאל הרדיקלי האמריקאי.
לאורך כל הנאום שלה לא התאפקתי מלצעוק לה את מה שאני חושב עליה על אמא שלה ועל העם המומצא. כמובן שזכיתי למבטים כועסים מכמה מהאנשים שהיו סביבנו. אבל באותה מידה הצטרפו אלינו עוד כמה הורים ישראליים שדאגו להעביר לבמה המרכזית את המסר שגם בעלי הבית של האדמה בצד השני של הכדור עומדים פה ולא מפחדים להניף את הדגל של העם היחיד לו שייכת האדמה מהנהר ועד לים.
הייתי נותן כל סכום אם היו נותנים לי הזדמנות לעלות לבמה הפוליטית של סיום תואר ראשון ושואל את נציגי העם המומצא כמה שאלות:
– מי היה הנשיא שלהם לפני מאה שנה?
– מה היה המטבע שלהם?
– איזה מוצר או שירות נחוץ הם תרמו לעולם חוץ ממחבלים מתאבדים?
ועוד כמה שאלות מאותו הסגנון. אולי אז אוניברסיטת סנטה ברברה תואיל להתמקד בלימודים ופחות בפוליטיקה ותצדיק את הסיבה שהיא קיימת. אבל ההיסטוריה כבר לימדה אותנו שכאשר האנטישמיות פורצת בשבילי האוניברסיטה – הפיגועים והפוגרומים יוצאים לרחובות.
מי שחיממה לי את הלב היתה אור-רבקה שלנו. שללא פחד עלתה לבמה עם רקמה על הצעיף של 'עם ישראל חי' עם מגן דוד. במילים אחרות – הסטודנטית היהודיה שלחה לעבר הפרופסורים שלה את האצבע המשולשת בדיוק כמו אבא שלה מהיציע.
הלכנו לטקס של קבלת תואר ראשון וחזרנו עם הבנה שהאוניברסיטה היא כר פורה לאנטישמיות.
במהלך השבוע האחרון השתלטו נציגי העם המומצא על מבנה באוניברסיטה והחזיקו את את עובדי הבניין כחטופים עד שהאוניברסיטה היתה צריכה לקרוא לסוואט (הימ״מ האמריקאי) לשחרר את הבניין. אנשי העם המומצא החליטו לערוך טקס חלוקת תואר משלהם עם דגלים של העם המומצא ונואמים שמן הסתם הוטסו מקטאר. לאורך רחובות העיירה הציורית ראינו אין סוף גרפיטי שקורא לאינתיפאדה. דגלים של העם המומצא ושלטים של להט"בים למען העם המומצא על אדני החלונות.
כמובן שלא התאפקתי ואמרתי לאחד הדיירים שכדאי מאד שיסע לבקר בעזה, כי הגגות שם מאוד אוהבים הומואים, במיוחד אמריקאיים.
האם אמריקה צועדת בשביל שבו צועדות אירופה אל עבר הצוק שממנו אין חזרה?
האם גם אמריקה בדרך לאבדון? אוניברסיטת סנטה ברברה הוכיחה לנו השבוע שאמריקה כבר לא יציבה כמו שחשבנו.
