לציון שנה לפיגועי הטרור ב-7 באוקטובר בישראל, התאספו כ-2,000 תומכי ישראל בתיאטרון סבן בבוורלי הילס, ל-"LA Remembers". האירוע, שאורגן על ידי הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס (JFEDLA), ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC), StandWithUs ו"טמפל אוך דה ארט", הציג נאומים של ניצולים ממשפחותיהם, הורים לבני ערובה, אנשי תעשיית הבידור, קהילה ונבחרי ציבור והופעות של מוזיקאים ישראלים ואמריקאים. זה היה לילה של אבל ואחדות בהסתכלות לאחור על 366 הימים מאז האובדן הגדול ביותר ביום אחד בחיי היהודים מאז השואה.
האירוע נפתח בדבריה של ראש עיריית לוס אנג'לס, קארן באס, שגררה תשואות סוערות כשאמרה, "לאנטישמיות אין שום מקום בלוס אנג'לס". בנוסף לבאס, השתתפו יותר מ-40 נבחרי ציבור ונכבדים זרים, כולל הסנאטור הקליפורני אלכס פדילה (D), הקונגרסמן בראד שרמן (D-Sherman Oaks) וחברי מועצת העיר עיריית לוס אנג'לס. הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס ישראל בכר נאם בשם ממשלת ישראל ואליו הצטרפו נציגים דיפלומטים של יותר מתריסר מדינות.
הבמה התמלאה בנרות, בהם שבעה נרות גדולים על פמוטים גבוהים, כל אחד מייצג את אחת מקבוצות האנשים הרבות שהותקפו בישראל לפני שנה: חיילים שנפלו, בני ערובה, גיבורים אזרחיים, אזרחים זרים שנהרגו, נשים וקורבנות של אלימות מינית, מגיבים ראשונים ומשטרה, ונר אחרון ליותר מ-1,200 האנשים שנרצחו באותו יום גורלי.
כל נואם דיבר על חוסר האמון בכך שאחרי שנה, עדיין יש בני ערובה מוחזקים על ידי חמאס בעזה וכל כך הרבה יותר רגשות אנטי-ישראליים נועזים סביב ארה"ב. יניב קסטנבאום, ראש כיתת הכוננות של קיבוץ אור הנר, סיפר כמה ערפל היה במוחו לאורך כל יום השנה. "זה היה יום מאוד מסובך", אמר. "זו רכבת הרים לעמוד כאן ולספר את הסיפור, בידיעה שהמשפחה שלי עדיין בסכנה. אנשים יודעים את האמת אבל לא רוצים לראות אותה. אנחנו צריכים להמשיך לספר לעולם מה קרה, כדי שהעולם לא יתעלם מאיתנו שוב".
במהלך הערב נערכו מספר הופעות מוזיקליות: עדן קונטש, ששרה את "הוריקן״ של עדן גולן מאירוויזיון 2024; והזמר הישראלי רביב קנר הופיעו לאורך כל הלילה בליווי גיטריסט אקוסטית ופסנתרן. הקהל שר בחום יחד עם כנר את השיר "Let it Be" כשהוצגו תמונות של בני הערובה.
איתן גונן, אביה של החטופה רומי גונן בת ה-24, תיאר את הפעם האחרונה שבה שוחח עם בתו. "לפני שנה בדיוק, התעוררתי ב-6:29 בבוקר לשיחת טלפון מבתי המחייכת ללא הרף, רומי, בקול מלא פחד", אמר. "היא אמרה, 'אבא, אני בפסטיבל, יש מתקפת טילים, וירו בי'. אני חווה את הרגע הזה כל יום, כל שעה". הוא קיבל את התשואות הארוכות ביותר של הערב.
סקוט "סקוטר" בראון, מנהל מוזיקלי והאיש שמאחורי הבאת תערוכת נובה ללוס אנג'לס,אמר בנאומוף "אוקטובר 7 היה הטבח המוזיקלי הגדול ביותר בהיסטוריה, ולכן רבים שתקו", אמר בראון. בראון דיבר גם על המפגש עם גונן לפני כמעט שנה. "יש לנו אחריות עכשיו יותר מתמיד על אבות כמו [איתן גונן] להמשיך לצעוק על בני הערובה עד שכולם יחזרו הביתה. אמרת לי שאנחנו צריכים לצרוח מהגגות ואני אמשיך לעשות זאת ואני אסיר תודה לראות אותך שוב ואני מצפה לפגוש את בתך"
מים ביאליק, שחקנית ומדענית מוח, סיפרה על הפחד והחרדה שחשו רבים בקהילה היהודית בשנה האחרונה. "אני, כמו רבים מאיתנו, חיה עם אימה וחרדה מאז ה-7 באוקטובר, שנראה שלא מאפשרים לי מקום שבו אני באמת יכול להרגיש שלווה", אמרה ביאליק. "וכשהימים הנוראים בפתח, אנו יודעים שלמרות שלעולם לא נחגוג באותה צורה, הזמן של סוג מסוים של 'סחיטת ידיים' הסתיים במידה רבה. זו המציאות החדשה שלנו. ולמי מאיתנו עם משפחה וחברים בישראל כרגע, המציאות מתפתחת בכל יום בדרכים מפחידות. המציאות החדשה הזו מרגישה סיוטית אפילו בימים הטובים ביותר".
רוז רוטשטיין, מנכ"לית StandWithUs, הפצירה בקהילה היהודית לשאוב כוח מההיסטוריה של ישראל. "בדרך האבל שלנו, עלינו לעצור ולשים לב לניסים, לחוזק האופי ולגבורה כי זה אכן עוצר נשימה", אמרה. "כולם יודעים שישראל מעולם לא הפסידה במלחמה מאז לידתה מחדש ב-1948. ואנחנו גם מודעים מאוד לכך שישראל לעולם לא תוכל להפסיד במלחמה".
