עד גיל 36 היא הספיקה לנסות ולהחלים מטראומת הגירוש מגוש קטיף, לנסות להשתלב בבוהמה התל אביבית, לנסוע למסע גילוי עצמי בהודו, לחזור ללימודים במדרשה דתית, להתחרד, להתחתן, ללדת ולהיפרד * סיפור חייה יוצא הדופן של הזמרת נרקיס מתבטא בלהיטיה וגם בסגנון הלבוש הססגוני שלה * בערב"שלישי נשי" הקרוב, ב-11 בפברואר ב'סבן תיאטר', תהיה הזדמנות לנשות לוס אנג'לס להנות מהמוזיקה של אחת הזמרות המסקרנות והפופולריות בארץ, שגם חולמת על קריירה בינלאומית באמריקה * ראיון
מאת כתב ״שבוע ישראלי״
המילים והלחן של "שדות", הלהיט הראשון של הזמרת נרקיס, ליווה השבוע את הוידאו שבו שודר בלופ המפגש העוצמתי בין שלוש החטופות הראשונות ששוחררו במסגרת העסקה בין ישראל וחמאס: "את הסרטוון הזה שלחו לי את זה מלא אנשים", מספרת הזמרת בראיון טראנס אטלנטי, בדרכה הביתה מתל אביב לבית בישוב באר גנים בדרום. "זה שודר בכאן 11 וזה מרגש עד דמעות. בכלל, 'שדות' הוא כנראה השיר הכי אהוב עלי מכל הלהיטים שלי. הוא היה הראשון שפרץ לאוזני המדינה וביטא את הריפוי העצמי והגילוי מחדש שעברתי וגם נהפך לשיר מאוד משמעותי בתקופת המלחמה".
את המהפך שעברה נרקיס, "נשואה לשעבר" כהגדרתה ואם לשניים, היא מייחסת בעיקר ליוכי סלר, המנטורית הרוחנית שלה, שישבה איתה ב-2017 במשך לילות וימים ארוכים ועזרה לה להתחבר למי שהיא באמת: "עד גיל 36 לא היה לי כל קשר למוזיקה. הוצאתי בגיל 20 כמה שירים באנגלית, לקחתי שיעורי משחק אבל לא מממש הרגשתי שזה עובד", עד המפגש עם סלר ששינה את חייה – והקפיץ אותה לרשימת אחת הזמרות הפופולריות והמוערכות בישראל. נרקיס: "יוכי סלר, חסידת גור ואמא לשישה ילדים, היא ההפך הגמור ממני והיא המנטורית שלי. הכרנו כשלמדתי הוראה בבית ספר באשדוד. היא יודעת מה זה העולם החילוני, היא אלופת השיווק הדיגיטלי וזו שדוחפת אותי הכי חזק, והכל כשהיא מחזיקה ביד אחת תינוקת, מניקה עוד אחת, מדברת עם הבן הגדול על שידוכים ואיתי בטלפון מדברת על ביונסה. היא מכירה את היכולות והעוצמות שלי והנחילה לי את הידיעה שהכל אפשרי".
ההופעה הקרובה בלוס אנג'לס, במסגרת ערב הנשים שמארגנות עדי לויתן, ליאת שלומוף ואורלי טל (ראו מסגרת), היא עבורה חלום ארוך שנים שאו-טו-טו עומד להתגשם: "המפיקות מלוס אנג'לס היו בהופעה שלי בארץ, נדלקו ומשם נוצר הקשר שהוביל לקונצרט שלי באל-איי. בהרגשה שלי זה הזמן הכי מתאים להיות עם מכמה מאות מהנשים הכי מדהימות בעולם. ממה שראיתי יש בלוס אנג'לס קהילה ישראלית-נשית מדהימה ועוצמתית מאוד. משולבות בצורה מרשימה בעולם העסקים והנדל"ן. זה גם מאוד מפרגן לקבל סרטונים מאל-איי עם השירים שלי מככבים בערבי קריוקי, מסיבות וריקודים".
במהלך השנה האחרונה היא הופיעה פעמים רבות רבות בפני מפונים, פצועים וחיילים וראתה את הטוב שבעם ישראל. "אנחנו לא שוכחים להתפלל בשביל החטופים שלנו בעזה ואת כל מה שאנחנו עוברים כעם, וגם חוגגים את היותנו חיים ברוך השם, אנחנו פה ואנחנו צריכים להמשיך".
נרקיס היא תופעה לא שגרתית בשדה המוזיקה הישראלית. אישה חזקה, רב גונית שעברה מהפכים אמוניים, חברתיים ואישיים רבים במהלך חייה. באלבום שפירסמה השנה, "תשובה?", השלישי בקריירה, היא מדברת בגלוי על הקונפליקטים והמורכבויות בחייה, כאישה דתייה וכיוצרת. בין היתר, שרה הזמרת על התקיפה המינית שעברה בגיל 5, בשיר שנקרא "גן המשחקים": "ביום הולדת גיל 5 כיבתה את הנרות בגן המשחקים, מי מתעסק לך בתמימות, את לא תביני כלום עדיין… הפעם לא גילתה ולא אמרה בקול והשאירה את הסוד בתוך ארגז החול". נרקיס: "באלבום הזה אני עושה תשובה מול עצמי, מתוך הבנה שהדרך חשובה. אין לי ולא תהיינה לי תשובות חותכות להכל, אבל אני בשאיפה תמיד להתפתחות אישית ולהתבוננות עמוקה על החיים. אני מאמינה שאני צועדת אותה בשביל עוד רבים כמוני".
טראומה נוספת בחייה הייתה הגירוש שלה עם משפחתה ממושב נצר חזני בגוש קטיף במסגרת ההתנתקות מרצועת עזה: "הגירוש הוא פצע שלעולם לא יתרפא עד הסוף. יש דברים שמתרפאים, זה לא יתרפא אף פעם", סיפרה בראיון לישראל היום, "אין פה סגירת מעגל או תקומה, למרות שההורים שלי בנו בית חדש ויפה והמשיכו הלאה. אבי, משה, היה חקלאי שגידל עגבניות, פלפלים ופטרוזיליה, אמא שלי היתה גננת, והיום מלווה אותי ואחראית להופעות שלי, ואבא שלי קבלן. הם לא פסימיים במהות שלהם, אבל זו טראומה שעברנו כעם וכמשפחה. כל השכנים כאן סביבנו היו מהגוש, כולם מנצר חזני. חלק התקדמו, חלק לא. יש לנו חבר מושב שנפטר אחרי הגירוש, מרוב עצב. יש לנו נוער שירד מהדרך, יש אנשים שנכנסו לקשיים כלכליים".
סיפור חייה סוחף, שווה סרט; אחרי ההתנתקות היא זנחה את הדת, חיפשה את עצמה בתל אביב, נסעה למסע גילוי עצמי בהודו וכשחזרה, לאחר מספר שנים של תהיית דרך ושהייה ארוכה במדרשה דתית בצפת נישאה לבעל חרדי ואימצה את כל אורחות החיים המחמירות הנגזרות מכך. שנתיים אחרי הפרידה הכואבת קרה המהפך הכי משמעותי בחייה, היא מספרת: "אני לא ראיתי את הכישרון שלי כמו שאחרים ראו – לא הייתי מודעת. הרגשתי שבכל מקום שאני נכנסת אליו אני מושכת תשומת לב, אבל לא ידעו איך לאכול אותי. ידעתי שמשהו בוער בי ולא ידעתי מהו, וזה התבטא בחיפוש. אז הייתי בהודו וחוויתי את הודו עד הסוף, ואת בית הספר למשחק עד הסוף, וגם את תל אביב עד הסוף, מתוך המקום שבוער בי. לא ידעתי מה זה וניסיתי לחפש ולהיות כל מיני דברים אחרים. חשבתי אז שאהיה זמרת באנגלית או חרדית בצפת, והבנתי שאני מלאת גוונים. אני נרקיס, זו אני. היום אני מרגישה בריאה וחדשה ומאמינה שאפשר הכל. גם אהבה, גם קריירה וגם חו"ל. גם להיות נשואה לשעבר, גם אישה דתייה ששרה מעורב וגם אם לבנים בתלמוד תורה. גם סוערת וגם רכה. אני בדרך לאהבה, לזוגיות ולחו"ל. אהבה או חו"ל? מה הבעיה? אני רוצה את שניהם, ושניהם יקרו!".
כמישהי שמצויה בין העולמות, יש לך רעיון איך לגשר בין הפערים בין הציבור הדתי והחילוני, בארץ ובעולם?
"אני לא יודעת איך היו מתייגים אותי באמריקה. בארץ אני בוודאי לא הדתיה הנורמטיבית האולטימטיבית. להופעות שלי מגיעים כולם: דתיים וחילונים, נשים וגברים מכל המגזרים, ילדים ומבוגרים. אני מוכיחה שאפשר להיות מחוברת לעצמך ולנשיות שלך וגם להיות מחובר לבורא. אנחנו עם אחד, כולנו יהודים ולא תמיד אפשר לדעת מי יותר מחובר לבורא מהאחר".
זו תהיה ההופעה הגדולה הראשונה של נרקיס מחוץ לגבולות המדינה. בשנים האחרונות הופיעה בתאילנד ובתצוגת אופנה גדולה בדובאי אבל ההגעה שלה ללוס אנג'לס משדרת וייבים אחרים, פטריוטיים. "ברור לי שאין בינינו באמת פערים אמיתיים. כל התלונות על כך מבחינתי הם רעשים חיצוניים. כולם רוצים לשמוח ולרקוד וליהנות וזכינו להיות בריאים אז יש לנו המון על מה להיות אסירי תודה, עם מוזיקה שמחברת את כולם. הכל יורד מלמעלה, זה נקרא צינור".
מה הם מקורות ההשראה למוזיקה שלך?
"זה בא לי באופן טבעי. אני חצי תימניה וחצי כורדית והכל משתלב בלי שאני שמה לב. סבתא ואמא היו זמרות. אני גם נחשפת להמון מוזיקה מכל העולם. יש לי מאזינים מכל העולם, גם ממדינות ערב. אני גם אני שמה דגש גדול מאוד על מי מלביש אותי, באילו בגדים, מה אני רוצה לשדר בהם. אני מחפשת את היוצא דופן, את הנראות המיוחדת, ומטפחות הן כבר אקססוריז וחלק מהאאוטפיט שלי. כל הסטיילינג, הנראות והאיפור חשובים לי. בת מלך צריכה להיראות כמו בת מלך".
ב-2020 נשאלה נרקיס בראיון ל"ישראל היום" – מתי בפעם האחרונה הגשימה חלום? "בכל שבוע", השיבה. "בכל פעם ששיר שלי מושמע ברדיו זו הגשמת חלום, הוצאת אלבום זה חלום. יש לי עוד חלומות, להרחיב את הקהל ולהיות ממש מיינסטרים רחב, ולעבוד בחו"ל. לעבוד עם מפיקים בחו"ל, לחזור לאנגלית ולהופיע בחו"ל, בלאס וגאס, בלוס אנג'לס. בא לי לפרוץ את גבולות ישראל ולהגיע הכי גבוה. בא לי כמו גל גדות. הכל יכול לקרות, ושום דבר לא נראה לי גדול או מוגזם מדי. אין חלום גדול מדי".