בבית של איליי סיבס מדברים רוסית, חלק מילדותו הוא העביר בשנחאי ועכשיו הוא מסיים שנה הראשונה ב-UCLA במגמת תיאטרון וקולנוע ⋅ מבלי שתיכנן לעשות זאת, הפך סיבס לקול החזק והנמרץ ביותר של הסטודנטים היהודיים במאבקם נגד תומכי חמאס בקמפוסים ⋅ בראיון ראשון הוא מספר על היציאה שלו מאלמוניות גמורה לדובר רהוט באמצעי התקשורת ומספק טיפים לסטודנטים יהודיים בשנים הבאות
מאות שוטרים התייצבו בקמפוס של UCLA לבושים בציוד ומגינים והזהירו את אלפי המפגינים תומכי חמאס שעליהם להתפזר, ולא – ייעצרו. סביב השעה 11:00 בלילה אלפי מפגינים נושאים דגלי פלסטין עדיין המשיכו לנהור לקמפוס ולא נראה היה שמי מהם מתכוון לעזוב. המפגינים הקימו מאהל ענק, צרחו שהם לא מתכוונים לזוז משם וקראו "תתביישו לכם" ו"אינתיפאדה". ממולם, קבוצה קטנה של סטודנטים החזיקו שלטים ודגלי ישראל, אך נבלעו בים של מפגינים חבושי כאפיות ומסיכות על הפנים. תוך דקות נראתה ההסתערות של הישראלים על המאהל – והחלו עימותים האלימים: תומכי ישראל נגד תומכי חמאס. קבוצה של צעירים ישראלים שזה עתה חזרו מחגיגות המימונה בוואלי, הגיעה למקום וניסו לפזר את המאהל. הם השליכו קונוסים כתומים על המאהל, התיזו תרסיס פלפל, הפעילו זיקוקים והפילו את המחסום שהקימו המפגינים. שני הצדדים החלו להתעמת עם אלות, כוחות הביטחון במקום לא התערבו ואיש לא נעצר. לפחות 15 מפגינים נפצעו, ואדם אחד אושפז במצב קל.
התגובה הפושרת של המשטרה וצוות אבטחת האוניברסיטה עוררה ביקורת קשה מצד מנהיגים פוליטיים. סטודנטים יהודים מתלוננים שהמפגינים הפרו-פלסטינים מונעים מהם מלהגיע לכיתות ומאיימים עליהם, אך האוניברסיטה נמנעה מלהתערב. ההפגנות בקמפוס בלוס אנג'לס, בדומה להפגנות דומות בכל רחבי ארה"ב, נראו מתוכננות היטב וממומנות, כנראה על ידי קטאר. "לסטודנטים אין את האפשרות הכספית לממן דבר שכזה" אומר דני שאול, סטודנט ב-UCLA. " כל האוהלים בכל האוניברסיטאות זהים, מביאים להם משלוחים של אוכל, ציוד, מסיכות, שקי שינה, דגלים ועוד
איליי סיבס (19), סטודנט במגמת תיאטרון וקולנוע ב- UCLA, ניסה להגיע לכיתה שלו – אך נעצר על ידי כמה סטודנטים עטופי כאפיות ומסיכות פנים. סיבס, שענד שרשרת מגן דוד, הוציא את תעודת הסטודנט שלו וביקש שיניחו לו לעבור, אבל הם עמדו מולו כחומה. סיבס, שזו השנה הראשונה שלו באוניברסיטה, מרגיש שאינו בטוח יותר בקמפוס. ההנהלה, ציין, לא מגינה על הסטודנטים היהודים שצריכים להתמודד עם גילויי שנאה מילוליים ופיזיים מדי יום. מאות המפגינים שהקימו מחנה על רחבת הדשא ברויס הול וציירו על המדרכה מגן דוד גדול עם הכיתוב: "תדרכו כאן". הם משווים את מגן הדוד לצלב קרס והשחיתו את הקמפוס היפה שלנו עם כתובות גרפיטי", סיפר סיבס. הוא העלה את התקרית למדיה החברתית והסרטון מייד הפך ויראלי. חשבון האינסטגרם שלו גדל בן לילה מאלף ל-20 אלף עוקבים – אבל הפרסום הגיע עם מחיר. "הם יודעים עכשיו איפה אני גר. המשפחה שלי ואנשים נוספים עוזרים לי לקבל אבטחה אישית כי דברים יצאו מכלל שליטה", הוא סיפר. סיבס הגיש תלונה להנהלה אך קיבל את התשובה התמוהה שאין בכוונתם לסלק את "המפגינים השלווים". הוא הגיב: "יש לי תשובה מאוד פשוטה לזה: תתביישו לכם. אלה לא מפגינים שלווים. הם עוברים על החוק, קוראים לאינתיפאדה, שכרוכה ברצח עם של יהודים. לאוניברסיטה יש בהחלט זכות החוקית לקרוא למשטרת לוס אנג'לס לבוא ולסלק ולעצור את כל המפגינים. העובדה שהם לא עושים את זה מראה כמה הם מפחדים מהאספסוף". התיישבנו לראיון בלעדי כשבוע לאחר האירועים המקוממים בפאתי הדשא ליד בנייני רויס הול היפיפיים, שם ביליתי את מרבית שנות השבעים שלי, מתגעגע לימים טובים יותר.
איליי, ספר לנו קצת על עצמך.
"אני בן 19 ונולדתי באל-.איי, גדלתי בסרטוגה, בקליפורניה. כנער גרתי בשנחאי, סין כארבע שנים, אמי עבדה שם בחברת 'אפל' וכולנו נסענו איתה. הלכתי לחטיבה ביניים בסין, לבית ספר בינלאומי פרטי, אני גם מדבר סינית שוטפת. אבי עבד בחברה קטנה, בסין. שם לא הייתה לאף אחד בעיה עם העובדה שאני יהודי, לא ממש היה אכפת להם מזה, זה לא היה אישיו,. נראה לי שהתחושה בסין הייתה שונה בשבילי אם הייתי שם בתקופה העכשווית, כסטודנט או תלמיד תיכון.
"בעשר השנים הראשונות לחיי, גדלתי בסן קרלוס, קליפורניה. העיר הייתה קטנה, כ-20 אלף תושבים והיו לי רק מספר קטן של חברים יהודים. לפני שהגעתי לסין, בגיל 10, לא הייתי מאוד נלהב לגבי ישראל; אבא שלי מבלרוס ולכן, אנחנו מדברים בבית ברוסית. ישראל, לא הייתה חלק מחיי היום-יום שלי, רק ידעתי שישראל היא המדינה של היהודים ואפשר לברוח לשם אם משהו קורה, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. בגיל 12 המורה שלי בסין אמר משהו שנשמע קצת לא במקום: "ישראל היא הבעיה במזרח התיכון". זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי אנטישמיות. הייתי בהלם, הלכתי לאמי ואמרתי לה "אמא, המורה שלי אמר כך וכך, מה קורה?!" ואז, אמי ממש הושיבה אותי והסבירה לי הרבה ועל הכל. היא הסבירה לי על אנטישמיות ואיך המורה הזה, על ידי כך שאמר שהוא חושב שלישראל אין את הזכות להתקיים, זו אנטישמיות טהורה. באותו היום, התחייבתי לעצמי שאם אי פעם אתקל במקרה כזה שוב עם תלמיד (כי, עם המורה לא יכולתי לעשות דבר, יש לו סמכות עליי ולא יכולתי לריב איתו אלא, רק להתדיין) אז, אני אראה לו!
מאז שחזרת מסין והלכת לבי"ס תיכון בקליפורניה, מה היו ההתרשמויות שלך לגבי המצב?
"מאז מאי 2021, יותר ויותר בתי ספר תיכוניים מקדמים אנטי-ציוניות ואנטישמיות בצורה חזקה, ומביאים אל אמריקה ארגונים כמו חמאס. אתה בוודאי מכיר את הסרטונים שלי, כשאני מתווכח עם המרצים. הפעם, ידעתי איך לנהל שיחה ובמשך שנתיים התווכחתי והתדיינתי איתם. בשנה האחרונה של התיכון, הצטרפתי לתכנית בה לימדו אותי לא רק על ישראל אלא איך ללמד ולהסביר על ואת ישראל ולכן, כשהגעתי לקולג' ובפעם הראשונה עמדתי פנים מול פנים עם סטודנט אנטי-ציוני ואנטישמי, כבר לא היה בי את הלהט להרים ידיים ולהכות אותו כי עכשיו, הייתי מיומן ומאומן לנהל שיחה, לענות וידעתי איך לנהל דיאלוג".
אתה לא חושש ללכת עם שרשרת מגן דוד על הצוואר?
"התחלתי לענוד את שרשרת מגן-הדוד כבר בחטיבת הביניים, אני לא מפחד, אני גאה מאוד ולא חושש מאף אחד."
מתי התחלת להיות פעיל הסברה?
"האסימון בנושא היהדות וההסברה הישראלית, נפל אצלי כששמתי לב שאפילו שיש לי תמיכה גדולה בקהילה היהודית, אף אחד אחר לא באמת רצה להיות בשורה הראשונה, באור הזרקורים. אנשים מפחדים ואני מבין אותם, זה באמת מפחיד להיות אחד מול אלפים אבל, אני ידעתי ואמרתי לעצמי שאני חייב! אם אף אחד לא יעשה את זה, אני אעשה את זה וכשאני אעשה את זה, אני מקווה שאני אעודד אחרים לעמוד איתי ביחד. הלכתי ודיברתי בבתי ספר קהילתיים ובבתי-ספר יהודים באל.איי וקיבלתי כל כך הרבה תגובות מתלמידי תיכון שאמרו לי שנתתי להם השראה לדבר גם הם את עצמם, אל מול האנטישמיות. הם רואים את עצמם בי, כי, אני צעיר, אני גדול מהם רק בשנה, הם יכולים להזדהות ואנחנו מבינים שאנחנו יכולים ואני כל כך שמח שאני מעודד את הדור הצעיר, הדור הלוחם הזה".
מה דעתך לגבי ההפגנות בקמפוסים?
"הפגנות כאלה קורות כבר זמן מה בארה"ב, זה לא דבר שחדש כאן ותנועת ה-BDS עובדת חזק בשנים האחרונות. אבל,בהחלט יש הרבה יותר הפגנות ומצעדים לאחר ה-7.10 וזה משהו שניתן לשים לב אליו. למרות זאת, מעולם לא חשבתי שאראה את זה קורה בקמפוסים ובאוניברסיטאות, כשחוסמים פיזית סטודנטים מלהסתובב בחלקים בקמפוס רק בשל מוצאם. זה משהו שלא שמעתי עליו אף פעם ולצערי, זה אכן קורה בשבועות האחרונים.
"האנטישמיות הגואה ב-UCLA, אף פעם לא ראינו דבר כזה בסדר גודל. כלומר, יש שבוע-אפרטהייד בו בונים חומה ואנחנו רואים הפגנות רבות אבל להשתלט על חלקים מבתי-ספר, אוניברסיטאות, לסרב לתת לסטודנטים להיכנס למוסדות לימוד? זה משהו שלא שמענו ולא חשבנו עליו. כמובן שהגשתי תלונה נגד הנהלת האוניברסיטה, שלחתי סרטון בו רואים אותנו, כתלמידי הקמפוס, נחסמים מכניסה אליו וביום שלאחר מכן הדירקטור הגיב לי חזרה ש"זה היה הדדי" ובלה בלה בלה… אז, היו להם את התיעודים אבל, הם לא טיפלו בזה בכובד ראש בכלל. מספר ימים לאחר מכן, המשטרה הגיעה ופינתה סטודנטים-מפגינים פרו-פלסטינים שלא הסכימו לתת לסטודנטים יהודים ו/או ישראלים להיכנס לקמפוס ולהמשיך ללמוד כרגיל במשך ימים שלמים. היה שם כאוס.
"את חלק מהתקיפות תיעדתי באופן אישי למרות שלא הייתי פעיל אקטיבי. באותו הלילה, הלכתי להתראיין ב"פוקס-ניוז" ולכן, הגעתי לראות בעצמי כדי להיות מוכן לראיות ומה שראיתי זה המון זועם שהייתה לו גישה מלאה לקמפוס ובגלל שההנהלה לא עשתה מאומה לגבי כך, החברה' הללו החליטו לקחת את החוק לידיהם. אני לא מתכוון להוקיע את מה שהם עשו ובאותו הזמן, אני אומר שהאוניברסיטה לא הייתה צריכה להיות 'מופתעת' שזה קרה כשיהודים ולא יהודים-ציוניים הופכים למטרה.
"הקטע ב-UCLA זה שלא משנה אם אתה יהודי-ישראלי, יהודי-פרסי, אשכנזי או מזרחי, לכולם מתנהגים דומה וכולם מאוחדים ביחד. האנשים שהכי פוחדים הם הישראלים. כל היהודים פוחדים אבל הישראלים יותר כי הם הופכים למטרה מהירה יותר בכיתה עצמה. המרצים שומעים את המבטא הישראלי ועושים להם בעיות בכוונה, נותנים להם ציונים נמוכים רק כי הם ישראלים. סטודנטים ישראלים צריכים להיות מאוד זהירים ברחבי הקמפוס ועל איזה פרופסור הם נופלים כי הם לא יכולים להסתיר את מי שהם. כל סטודנט/ית שפנו אליי לגבי רצון ללמוד מרחוק (כלומר, לימודים דרך האינטרנט, כפי שהיו בתקופת הקורונה), היו סטודנטים ישראלים.
"טיפים והמלצות שאני יכול לתת לסטודנטים יהודים: אל תיראו מפוחדים מהם. הם רוצים שנפחד, שנהיה שקטים ושלא נתנגד לשנאה שלהם. הם חושבים שכשאנחנו בשקט, הם צודקים כי אין אף אחד שיגיד אחרת מהם ויעמוד על כך ולכן, אנחנו צריכים לעמוד איתן מולם, להיות קולניים, להיות גאים ולא להתקפל אחורה.
"כשרואים הפגנות פרו-חמאס, אל תלכו מסביב; היכנסו לתוך ההפגנה עם דגל ישראל, הניפו אותו בגאווה ותוודאו שלא רק הם יידעו שאנחנו לא הולכים לשום מקום אלא שגם יראו שהסטודנטים היהודים לא פוחדים יותר! שהדגל שלנו מורם, דגל ישראל! התראיינתי על כך ב-"פוקס-ניוז", "BBC", "סקיי", "NBC National" ולעוד המון ערוצים מקומיים. כמו כן, התראיינתי למספר מאמרים בעיתונים.
לאן אתה ממשיך מכאן?
"מה שאני עושה עכשיו מאוד מדרבן אותי להמשיך ולעסוק בעניינים והנושאים הללו, אני לגמרי בתוך זה! השם נותן לי הזדמנות לעשות טוב ואני אקח את ההזדמנות הזו ואשתמש בקולי ובפומביות החדשה שניתנה לי להפיץ את הבשורה בכל אמריקה ובכל העולם – שיהודים בכל רחבי אמריקה ובכל רחבי העולם לא מפחדים יותר ולא נכנעים בקלות, אין לנו ממה להתחבא יותר! לעולם לא נפחד מהם ולא נתקפל לאחור!"
קיבלת הרבה תגובות בזמן האחרון.
"קיבלתי הודעות נאצה רבות מאז שהתפרסמתי, בכל ערוצי המדיה האפשריים. אני מבין שעם התהילה, מגיעה השנאה ועם הפרסום באות הביקורות ובמיוחד בנושא העם היהודי ושנאת היהודים. יש הרבה אנשים שמקללים אותי באמצע הרחוב וברוב המקרים, אני פשוט שואל ברוגע, אם רוצים לנהל שיחה בנושא ולעתים יש מי שכן מוכן להתדיין, להקשיב ולנהל דיאלוג בנושא. זה מה שאני מעודד אחרים לעשות – אם מישהו מתחיל לצרוח עליך, תעצור ותשאל אותו "האם תהיה מעוניין לנהל שיחה על זה בצורה שלווה?", אם הם אומרים שלא אין למה לבזבז את הזמן ולרוב, הם גם פשוט הולכים כשרואים שאתה לא מתעצבן.
"יש גם המון אנשים שמגיעים עצבניים כשהם בכלל אינם מודעים למצב, להיסטוריה; הרוב מהם פשוט לא מודעים. זו אחת הבעיות – כשמסתכלים על האנשים שמפגינים בעד פלסטין יוצאים מכליהם כדי להגן על הפלסטינים, רובם הגדול, אינם ערבים כלל. הם מגיעים מכל מני קבוצות אחרות, מלבד קבוצה ערבית אותנטית. למה זה קורה? האנשים הללו, המיעוטים הללו כמו הספרדים, האסייתים וכהי העור, מרגישים שהם צריכים לתמוך במדוכאים ומבחינתם, הפלסטינים מדוכאים, הם מקבלים את המידע הזה בחדשות ובערוצי המדיה שם יש תמונות של עזה מופצצת אבל, אין שום תמונות מה-7.10. "
מה הפתרון לדעתך?
"אני מאמין שאפשר לחנך את הדור הבא כי את הדור הזה, אי אפשר לחנך מחדש. הדור הבא הם הילדים שבבתי-הספר היסודיים ובחטיבות, שם אפשר לחנך וללמד אותם. בנוסף, צריך לבדוק גם את המורים כיוון שכיום, יש המון מורים אנטי-ציונים בתוך מוסדות החינוך, אנחנו צריכים לדאוג לפיטוריהם. יש מורים המעודדים אנטי-אמריקאיות, בארה"ב, שזה חסר תקדים ולא הגיוני בעליל. בנוסף, קולג'ים לא צריכים לקחת תרומות או עזרה כלשהי כמו קטאר, סעודיה הערבית ועוד מדינות שהן חלק מהבעיה. הממשל באמריקה צריך למנוע את מתן הסיוע לקמפוסים, ממדינות בעייתיות אשר נוגדות את הערכים של אמריקה.
"בדרך זו, אנחנו יכולים ליצור שינוי, אנחנו רק צריכים להתאחד ביחד. קצת שכחנו מה קרה לנו בשואה אבל מאז ה-7.10, ובמיוחד בחודש וחצי האחרון, חזרנו להבין מהי אנטישמיות והתאחדנו מחדש כי הבנו שזה משהו גדול בהרבה ממה שזכרנו. צעד אחר צעד אנחנו הולכים לכיוון טוב, רק נזכור מאיפה באנו ומה המטרות שלנו, אנחנו צריכים לעבוד ביחד. לצערי, יש גם הרבה יהודים אנטי-ציונים שרוצים במותם של יהודים אחרים אבל אנחנו חזקים וצריכים להתחיל ללמד את ילדינו על אנטישמיות ואנטי-ציוניות ועל החוזק של עם ישראל שלעולם ועד יתקיים. תתחילו בלחנך את ילדיכם הפרטיים, אח"כ הילחמו ברמה המקומית, לאחר מכן לכו לבתי-ספר והילחמו בחינוך האזורי וכך, נוכל להגיע למטרותינו".
מה התוכניות שלך לגבי הוליווד?
"אני שחקן ורציתי להתמקצע, אל.איי היא אופציה מצוינת להתפתחות בתחום ולכן החלטתי להגיע ל-UCLA. יש בה תוכנית תיאטרון טובה וכשהתקבלתי, שמחתי מאוד והתחייבתי ללימודים האלה. תמיד רציתי להיות שחקן, כבר מגיל 6. הופעתי בתיאטרון בילדותי וגם כשלמדתי בתיכון, הלכתי למגמת אמנות ועשיתי מספר סרטים קצרים, העליתי תכנים לערוץ היוטיוב שלי, קטעי משחק. תמיד רציתי להיות שחקן בסרטים, אז אמא שלי אמרה לי: "תלמד קודם תיאטרון ואז תוכל לשחק בסרטים" וכך עשיתי. לגבי שינוי מקצועי לכיוון הפוליטי, קודם אהיה שחקן ורק לאחר מכן אהיה פוליטיקאי כמו רונלד רייגן (צוחק)."
איך ישראל משתלבת בתמונה?
"היו לי מחשבות להגיע לישראל בקרוב. ביקרתי כבר פעמיים בארץ אשמח להגיע פעמים נוספות".
