מחנה החורף של שבט הראל כלל החלקה במגוון צורות על שלג טרי ומופע 'פסטישבט' על גיבורי ספר הספרים * ככה מחנכים נוער לערכים בקליפורניה * כתבה: זואי שר, צילומים: טליה שיראל שור
שלום לקוראים; כאן זואי שר, מדריכה שנה שניה של שכבת כיתה ז' בשבט הראל. ביום ראשון האחרון חזרנו ממחנה חורף שנערך בביג בר. זהו המחנה החורף השני שלי במסגרת השבט. חשבתי שידעתי בדיוק למה לצפות – הפעם, בנוסף למעיל וכובע ארזנו מכנסי שלג, כפפות חמות וצעיפים.
חשבתי שירד מלא שלג, שיהיה קפוא, שיהיה ארוך ומעייף. חשבתי שידעתי בדיוק מה יהיה ובדיוק איך ארגיש – אבל טעיתי!
היה כל כך כייף, מרגש ואינטנסבי. לא ירד עלינו שלג, לא קפאנו, ובחיים לא יכלנו לחזות שאפשר לצאת למחנה חורף שבו תהיה שמש חמה ושלג בו זמנית. איפשהו בין הנסיעה הארוכה לביג בר לבין עריכת את השולחנות שלנו לקראת הארוחות; לבין להיות "דחוסים" אחד בתוך השני בתוך בקתות; לבין לשיר ולרקוד ולהתגלש במורד הגבעה ולעשות מלחמות כדורי שלג … נהיינו משפחה אמיתית, משפחת הראל. איך אפשר להפוך למשפחה כל כך מהר?
כשחזרתי הביתה אבא שלי שאל, ’אז מה בכל זה היה צופים'?
נושא המסגרת של המחנה היה סיפורי תנך. הפעולות שהעברנו היו קשורות לספר הספרם ולקראת ה’פסטישבט’, פסטיבל השירים והריקודים של שבט הראל, הקבוצות המציאו שירים בנושא סיפורי התנ"ך והציגו אותם מול השבט. פתאום קלטתי שבזמן שכול החברים והשכנים שמסביבנו מתכוננים לחגוג את חג המולד, אנחנו, שבט הראל דיברנו על נושאים יהודיים שמאחדים את כולנו: בראשית, ששת ימי הבריאה, תיבת נח, מגילת אסתר וכדו'.
היינו כ-50 חבר'ה, מכיתה ג’ עד יב’. ילדים ונוער שגדלים באמריקה עם זהות ישראלית אמיתית.
נכון שלפעמים זה בגלל ההורים ואולי הם אלו שדחפו אותנו ללכת לצופים בעיר מלכתחילה. אבל מהפעולה הראשונה שהחלטנו להגיע זה כבר בזכותינו. נכון, זה לא היה בארץ – אנחנו בלוס אנג’לס. זה לא היה בחום של ישראל – היינו בשלג. ועדיין, צופים זה צופים זה צופים. נפגשנו על חאקי, עשינו מסדרים, תיקשרנו בעברית ואכלנו וצחקנו המון.
אין ספק שאני כבר מחכה לפעולה הבאה שלנו, אחרי חופשת החורף.
לפרטים נוספים צלצלו לנועם אביב, מרכז השבט, בטל': 310-579-7902.
