בלי פייסבוק ומסע יחסי ציבור, מארגנת גליה כהן משרמן אוקס מבצע האכלה וסיוע לחסרי דיור בלוס אנג'לס לכבוד חג ההודיה * ״משנה לשנה גדלה אוכלוסיית מחוסרי הדיור, ובהתאם אנחנו גם מעלים את הרף שלנו״, היא אומרת * דרושים מתנדבים
גלי כהן, חברה מיוחדת שלי, היא ישראלית, לשעבר מדימונה, שבשלושת העשורים האחרונים גרה בשרמן אוקס. גלי היא אמא לשתי בנות, נשואה באהבה לאלדר, אוהבת יוגה, מדיטציות, שלוות נפש ובעיקר – אוהבת בריות. בחצר שלה מסתובבות תרנגולות לצד חתולים וכלב (שאימצה מהשלטר). סיבוב קצר בחצר שלה מסביר כמה אהבה יש לגלי בלב.
בכל שנה בחמש השנים האחרונות, בתקופת החגים האמריקאים, היא מגייסת חברות (וחברים) לפרוייקט מיוחד במסגרתו היא מאכילה כ-500 הומלסים. השנה גלי החליטה לעלות מדרגה, להציב רף גבוה יותר ולהאכיל 600 חסרי בית בלוס אנג'לס. ״משנה לשנה גדלה אוכלוסיית מחוסרי הדיור, ובהתאם אנחנו גם מעלים את הרף שלנו״, היא אומרת .
את כל זה גלי עושה בעצמה ובעזרת חברים כשהיא מנצחת על הפרוייקט, ללא עמותה, ובלי הרבה רעש, מינימום שימוש ברשתות החברתיות ובלי כל פרסום אבל עם אהבה גדולה בלב, ואמונה שרק עם נתינה ואהבת חינם יש טעם לחיים בעולם הזה.
זה התחיל כפרוייקט בבית הספר ״לשון אקדמי״ בוואלי שם למדה בתה, אורי., שם החלה גלי בפרוייקט בשיתוף עם הורים נוספים מבית הספר, כשהיא מנצחת עליו.
הפרוייקט גדל אל מחוץ לבית הספר ומשתתפים בו כ-30 מתנדבים.
גלי: ״אנחנו פשוט התחלנו וגייסנו עוד חברות בעיקר מהקהילה הישראלית, וחברים מבית הספר 'לשון אקדמי', שם שמנו ארגזים וביקשנו שמי שיכול ורוצה לתרום קופסאות שימורים, עוגיות ואפילו סבונים ודיאודורנט, שיניח בארגז. גילינו שכל מי שאנחנו מדברים איתו מתגייס באהבה. אנחנו זוכים להיענות עצומה של חברים בקהילה שרוצים לתת ולעזור ובזכות זה הצלחנו בשנה שעברה להכין 500 ארוחות חמות ומאפים ביתיים, ולגייס פריטים חיוניים להקל את חייהם של ההומלסים בשכונות לוס אנג׳לס. לתת יחס אנושי עם חיוך איכפתי ואמפתי ולזכור שכולנו בני אנוש. השנה איתגרנו את עצמנו ואנחנו רוצים להכין 600 מנות.
״בכל שנה לפני חג ההודיה חברים מכל קצוות הוואלי ילדים ומבוגרים מתגבשים לכוח עצום של נתינה ועזרה לקהילה חסרת הבית. מבשלים, אופים, קונים, אורזים ועושים מה שצריך על מנת שהפרוייקט ייצא לפועל בכל שנה מחדש. כולנו שמנו לב לכך שאוכלוסיית ההומלסים גדלה מאוד בשנים האחרונות. חלק מתעלמים וחלק אומרים 'אוי ווי' אבל ממשיכים הלאה.
"השנה, במיוחד בגלל שזו שנת בחירות וקורונה ובכלל מדובר זמן מאתגר מאוד בעולם כולו, החלטתי לעשות מעשה. אלפי אנשים גרים ברחובות במרכז העיר לוס אנג'לס, חיים ברעב ועם מחסור בפריטים חיוניים ורבים מהם אנשים קשישים. נתקלנו בהומלס ישראלי שחי 8 שנים ברחוב, כאב לב״' היא מגלה .
גלי היא בנאדם של נתינה אינסופית אלטרואיסטית מבסיס טבורה.
היא גדלה בבית של 10 ילדים. ״אתם יכולים לדמיין את האנרגיה של ילדותי התוססת. ״היא נזכרת בחיוך, ״אמי בילתה את רוב יומה בבישול בניקיונות ובטיפול במשפחתה הגדולה. בכל יום שישי, למרות שהיינו משפחה גדולה ולמרות שידיה היו מלאות עבודה, היא הייתה מכינה ארבעה סלים של תבשילים ביתיים, דגים מרוקאים, קוסקוס ירקות, בשר וחלות אפויותץ אחיותי ואני הינו לוקחות את הסלים האלה, ומבקרות את שכנינו הקשישים, וחולקות את ממטעמי השבת עימם.הם הפכו לסבא ולסבתא שלנו. זיכרונות אלו נחקקו בזיכרוננו והשפיעו מאוד על חיינו ועל הדרך בה אנו רואים את העולם״.
אצל גלי אין אנשים שקופים, היא רואה ומרגישה את כולם. ״כשבן אדם ישן ברחוב ורעב זה מכאיב לי, אי אפשר לדעת מה היו הסיטואציות שהביאו אותו למצב הזה, אבל אני יודעת שאף אחד לא היה רוצה זאת מתוך בחירה״.
בשנים הקודמות המתנדבים נהגו להגיע לביתה של גלי ושם כולם עוזרים לאפות לבשל להכין קינוחים וארוחות חמות. השנה כל אחד מכין בביתו בגלל אילוצי הקורונה וביום החלוקה גלי תרכז את הכל ויחד כולם יסעו לנקודת חלוקה בדאון טאון .
״מלבד מזון אנו נערכים לאיסוף שמיכות, בגדים, ופריטים חיוניים אנחנו צריכים תרומות של 600 מברשות שיניים, משחת שיניים, קוצץ ציפורניים, מחטא ידיים, מוצרי היגיינה נשית, טואלטיקה להיגיינה אישית ובעיקר אנחנו שם, להפצת אהבה ולתת הרגשה של אנושיות ואכפתיות לקהילה חסרת הבית שלנו.
"אנחנו מגיעים לדאון טאון בדיוק למקומות שאחרים מתרחקים מהם, פותחים שולחנות פלסטיק ופורסים את הסירים עם האוכל הריחני ואת תבניות הענק עם האוכל שהכנו בבית ויחד עם הילדים מתחילים להגיש באהבה ותשומת לב אוכל לדיירי הרחוב".
מלבד חלוקת מזון במיזם של גלי מגייסים גם פרטי לבוש משומשים לחלוקה לנזקקים.
לכן אם ברשותכם ז'קטים שמיכות, וגרביים ובכלל פרטי לבוש לתרומה גלי תשמח לקבל. ״השאיפה שלי היא שלכולם יהיו את אותם פריטים חיוניים שכולנו לוקחים כמובן מאליו בחיי היום יום״. אומרת גלי.
״אנשים רוצים לתת לזולת אבל לא יודעים איך ומאיפה להתחיל. הכי קל זה לתרום כסף, מוציאים כרטיס אשראי ותורמים ומישהו אחר עושה את התכלס בשטח. בפרוייקט הזה אני עושה את התכלס בשטח וללא תרומות. מדובר כאן בעשייה אמיתית ונתינה אמיתית, אנחנו מסתכלים למציאות בעיניים . אנחנו יורדים עם סירים ואוכל לרחובות שאף אחד לא מתקרב אליהם למקומות שאנשים מאבדים זהות ואנחנו רואות אותם״, היא מסכמת.
איזה כיף שיש אנשים כמו גלי…. הפרוייקט שלה גדל משנה לשנה, ומי שרוצה ליצור קשר מוזמן באמצעות האי מייל Gali111@hotmail.com או טלפונית 818-943-4203.
המבצע לחלוקת מזון יתקיים ב:
11/24 Tuesday 12pm
At union mission shelter
2 תגובות
הומלסים במחוז ל'א–
יש כאן טעות מהותית במחשבה ובהבנה….
והנה הביקורת שלי, והתיקונים שלי, והסברים מלומדים…
כל סיפור ה'מסכנות' וה'רחמים' הזה, זה הדבר הכי מטומטם שראיתי פה….
ל'רחם' על ההומלסים באיזור ל'א?
ל'דאוג' להם? לרצות ל'עזור' להם?
להביא להם אוכל? להביא להם 'מוצרים' ?
זה מראה על טימטום עמוק, על חוסר הבנה, ועל חוסר קשר לעובדות ולמציאות…..
זה מראה על אנשים שאינם חושבים….
ועל אנשים שלא בודקים הנושא לעומקו,
ומראה על אנשים שלא באמת איכפת להם מנושא ההומלסים, או עזרה לאנשים שהינם באמת נזקקים…
אלא על אנשים שרק רוצים לרצות את עצמם ולשמח את עצמם….
והנה העובדות:
*יש במחוז ל'א כ-66 אלף הומלסים (מתוך כ-10 מיליון איש),
ומעל 150 אלף בכל קליפורניה (של 40 מיליון איש),
ובכל ארה'ב, יש כ-550 אלף הומלסים שהם כ-0.2% מכלל האוכלוסיה…
והנה לפרטים:
*1) מזון– אין במחוז ל'א בכללותו שום הומלס רעב, ואף הומלס לא מת מ'רעב',
(הייתי במדינות בהן יש המון הומלסים רעבים באמת, אבל זה לא קיים בארה'ב, ובטח לא במחוז ל'א),
יש להם הרבה אופציות להשגת מזון באיזורנו…
יש להם אוכל בהרבה מרכזי עזרה, בכנסיות שעוזרות, והרבה מהם גם אוספים תרומות עודפי מזון ממסעדות, ויש גם הרבה אוכל טוב בזבל….
ולכן, לא חסר להם מזון !!!
זה שאתם מביאים להם אוכל פעם א-ח-ת בשנה או פעמיים (כאילו הם גמלים שאוגרים מזון מפעם אחת לכל השנה כולה), זה מעשה דבילי ואידיוטי ברמות על…
יש להם אוכל, ולא היה קורה להם כלום גם אם לא הייתם באים לדאוןטאון, ובמיוחד ממש מחוץ למבנה שנותן להם אוכל כל יוםםםםם (ויש כמה שכאלה),
*2) מגורים– אין מה לרחם עליהם בכלל…
יש הרבה מרכזי עזרה 'שלטר' , ויש אופציות עזרה רבות ושונות בעיר,
אבל זה בעצם הם הם הם הם שלא רוצים בכך,
זו בחירה שלהם לגור ברחוב, …. הבנתם?
לרובם יש בעיית סמים, או בעיית אלכוהול, או בעיות נפשיות….
ולכן לא מתאים להם לשהות במסגרת של 'שלטר', כי שם יש כללים והגבלות…. שאותם הם לא אוהבים….
והם רק רוצים חופש ובלי כללים ובלי הגבלות…
ולכן, הם רוצים לחיות ברחוב מבחירתם, וזה מה שהם אוהבים…
הם לא גרים ברחוב כי אין להם ברירה,
הם גרים ברחוב, כי זה מה שהם עצמם רוצים,
ברור?
*3) מקלחות,שירותים, ביגוד,הנעלה, מוצרים חיוניים–
יש להם עזרה כספית חודשית מהמחוז,
ויש להם עזרה במרכזי 'שלטר', וגם בכנסיות שונות,
ויש אירגונים שמביאים להם ציוד ותרומות שכאלה,
ראיתם כאן פעם הומלס 'יחף' שזה לא מבחירתו ?
הם מסודרים פחות או יותר, ואין מה לדאוג…
*4) שמחה–
לדעתי יש לרוב ההומלסים שמחה, גם פנימית וגם בחיים,…. הם שמחים ו'טוב' להם….
וכנראה שהינם שמחים הרבה יותר מאנשים שיש להם נכסים רבים…
ומדוע? כי הם עושים מה שהם הם הם רוצים,
והם פשוט 'שמחים בחלקם',
ועל זה נאמר, איזהו עשיר? השמח בחלקו ….
*5) מסקנתי? אתם משלים את עצמכם ומבזבזים את זמנכם וממונכם…
ועל זה נאמר, 'סוף מעשה במחשבה תחילה'….
ו'מחשבה'? זה לא מה שהיה לכם, ולכן הגיעה תגובתי הארוכה…
והנה הגענו לעצם העניין….
*6) אז מי באמת כן צריך עזרה?
מי באמת ז-ק-ו-ק-י-ם לעזרה מאנשים כמותכם שרוצים לעזור?
זקנים, וגם ניצולי-שואה, וגם חולים קשה שהינם גלמודים….
לדעתי עליכם לעזור ראשית כל לאחיכם….
ככתוב, עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמים,
ולכן,
א) עליכם לעזור לניצולי השואה שלנו בכל האיזור… אלו הם אנשים שכבר עברו את 75 ובודאי צריכים וגם ראויים לכל עזרה…
ב) ואז גם לזקנים, ולהתחיל בזקנים יהודיים משלנו, ובמיוחד אלה שהינם לבדם ואין להם עוזרים….
ג) ואז גם לזקנים בכלל, ולהתחיל באלו שהינם גלמודים… שבאמת זקוקים לעזרה…
גם אלו שגרים בבתיהם, וגם אלו שגרים בבתי-אבות…
והעיקר, שתפסיקו עם כל החרטא של לעזור לכאלו שבכלל לא צריכים את עזרתכם ….
ואח'כ עוד ל'התגאות' בשטות הזו…
הבאתי תגובה ארוכה וחשובה ומפורטת…. וצינזרוה כאן ולא פירסמוה… מפחדים מהאמת