יום השואה הבינלאומי שחל בחודש שעבר ב- 27 לינואר מעלה אצל כולנו מחשבות אפילו אם קצרות טווח ורגעיות. מה האנשים שם חוו ואיך הם שרדו. אחד המקרים הנוגעים ללב הוא סיפור של מרסל לדנהיים ואחיו. שני ילדים יהודים שנותרו ללא הורים בפריז הכבושה ומי שנחלצת לעזרתם היא לא אחרת מרקדנית "הקברט" של פריז הפ'ולי ברז'ר. הסיפור הזה היווה השראה לספר רומן היסטורי בשם הקברט של חייו שיצא בסוף שנה שעברה למדפים ועכשיו נמצא בעיצומו של גיוס לטובת תרגומו לאנגלית והפצתו בעולם.
הסופר דורון דרמון, שזה ספר הביכורים שלו, מספר שבערב אחד בשנת 2012 כחלק מהגשמת חלום של רון דרמון, בנו, שדרך אגב היה הישראלי הראשון שהשיג קרטריון אולימפי במקצוע הטריאתלון, התארחנו בבית ידידה, בלונדון. אותה ידידה משמשת כמורה לעברית באחד מהמרכזים היהודים בלונדון. סביב האוכל היא ספרה את סיפור חייו המדהים של אחד התלמידים שלה, בשנות ה- 70 המאוחרות שלו, ניצול שואה., מרסל לדנהיים שמו, אז הוא היה בסביבות גיל 77. הסיפור שלו מתחיל עם פרוץ מלחמת העולם השניה בפאריס.
מרסל היה בן למשפחת מהגרים יהודית שהגיעה לפאריס ונקלעת למלחמה כאשר בירת צרפת נכבשת על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה הצרפתיים. משפחתו נפגעת, אביו נשלח למחנות הריכוז ונרצח, אמו אינה עומדת במעמסה ומאבדת את השפיות ומי שנשאר אילו הם מרסל ואחיו הקטן ממנו. הלא יאומן קורה וכנגד כל הסיכויים הם שורדים את התופת בזכות רקדנית מועדון לילה, שמצילה אותם.
הסיפור לא נגמר שם וממשיך לאחר המלחמה, כאשר המלחמה מייצרת ילדים ניצולים יהודים שניצלו וגדלו בבתים של זרים וכעת נדרש לראות למי הם יוחזרו, הרי משפחתם נכחדת בשואה ועד שיאתרו קרובי משפחה ייקח זמן.
דרמון: "סביב ארוחת הערב, הסיפור הזה היכה בי, ונצרב במוחי. דמיינתי את אותה רקדנית, אישה בעולם של טירוף, בעולם גברי ולוקחת על עצמה אחריות ומצילה את שני הפעוטים האלו מידיהם של משתפי הפעולה הצרפתיים ושל הנאצים.
"כמעט 4 שנים לאחר מכן, אחרי שרון הצליח לעשות היסטוריה ולהשתתף במשחקים האולימפיים בריו, הגשמתי חלום אישי, שאבתי כוח מהסיפור של האשה המדהימה הזו, אולגה, ושל מרסל לדנהיים ודמיינתי את הסיפור ״הקברט של חייו״ שהפך לספרי הראשון, עם סוף מפתיע הרבה שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה.
אולגה העניקה אז את החיים למרסל ואחיו ולי אחרי הרבה מאוד שנים נתנה את ההשראה וגם פרופרציות על החיים שלנו. שנים רבות לאחר מכן, מרסל הפך לסמל של סובלנות, וקידם פעילות אל מול בני נוער וסטודנטים במכללות באנגליה, לסובלנות, מלחמה באנטישמיות וקבלת האחר. הייתה לי הזכות ובתקופת הקורנה הצלחתי לתקשר עימו; איש קטן וסיפור ענק. היה זה שוב בזכות הידידה שלי שקישרה בנינו.
"היום אני מנסה לקדם את החלום שלי ולהפיק את הסיפור בשפה האנגלית, זאת כחלק מהרצון לשמר את ההיסטוריה, את השואה שלא נשכח".
אתם מוזמנים להיות שותפים בפרויקט: https://headstart.co.il/project/60900
