ירין גלאם נטשה את ערד בגיל 14 לטובת לוס אנג'לס * אחרי תקופת התאקלמות לא פשוטה ומאבקים נפשיים באנרוקסיה ובמוסכמות החברתייות היא מוציאה לאור אבעה סינגלים של מוזיקה פופית,-אורבנית-מזרח תיכונית * "כבר בגיל בת שש, הייתי הולכת לאנשים ואומרת, 'היי, אני אהיה זמרת'" * חשיפה
ירין גלאם הייתה רק בת 14 כשעברה עם משפחתה מערד הקטנה בישראל ללוס אנג'לס. בילדותה, היא צפתה והאזינה לכל כך הרבה טלוויזיה ומוזיקה אמריקאית, עד שלא יכלה לחכות עד שתעבור לאמריקה.
ההורים שלי החליטו לתת לחלום האמריקאי שלהם צ'אנס לשנה", היא משחזרת. "כולנו חלמנו על לחיות באמריקה. בשבילי זה היה בשביל המוזיקה, ואחותי יכולה לנסות את הוליווד במשחק. לראות איך זה לשנה. בראש שלי ידעתי שנישאר יותר משנה וככה הגענו לכאן".
ערד, אומרת ירין, היא עיירה קטנה עם אוכלוסייה בת כ-25 אלף תושבים. המעבר ממקום "ביתי" למשהו מטורף להפליא כמו אל-איי הפך עבורה את כל התהליך למשוגע יותר.
"חשבתי שאני הולכת לעבור ללוס אנג'לס, שזה יהיה כמו 'היי סקול מיוזיקל', אומרת גלאם. "אני אפגוש את טרוי בולטון שלי. אבל המעבר לארץ אחרת לגמרי, התרבות, השפה היה יותר קשה משחשבתי. הגעתי לכאן ונאלצתי להיאבק עם המבטא שלי ועוד הרבה דברים שלא חשבתי עליהם. תוסיף על זה את כל חוסר הביטחון של נערה רגילה – אבל בנוסף את הלחץ לנסות למצוא חברים ולהשתלב בשפה לא שלך ובמדינה חדשה. זה היה מטורף".
גלאם בילתה את שנתה הראשונה בניסיון להתמודד עם התיכון, ונאבקה עם חברים שעודדו אותה לקחת את ה"דרך הקלה "ולחזור הביתה לישראל. אבל היא הייתה נחושה לסיים את הלימודים בית הספר ולפצוח בקריירה.
"כל חיי הייתי ילדה מאוד ביישנית", היא אומרת. "כשעברתי לכאן ובקושי היו לי חברים, פשוט הקשבתי למוזיקה, צפיתי בראיונות ובקונצרטים של האמנים האהובים עלי, דמיינתי את עצמי מצליחה עם המוזיקה שלי.
"חלמתי מאוד גדול ותמיד דיברתי על החלום שלי. הייתי אומרת לחברה שלי, 'אני מרגישה את זה, אני הולכת לעשות מוזיקה עכשיו, זה יקרה, זה יהיה מדהים, אנחנו נהיה במדיסון סקוור גארדן, זה יהיה הזמן של חיינו.' ואז פגשתי בחור שניגש אליי באיי-הופ ושאל אותי: 'היי, את מעוניינת לעשות פרסומות?"
אותו מפגש לילי מאוחר הוביל לכך שגלאם העבירה תזכיר קולי של שירתה, שהועבר בתורו למפיק. היא כבר עבדה עם מפיק בלוס אנג'לס והתוצאה המצטברת היא שהוציאה שלושה שירים כשהייתה בת 17. הכדור התגלגל, אבל היא למדה על העבודה והתעשייה. מאז שהיא הייתה ילדה קטנה, היו לה חלומות גדולים, אבל הביישנות שלה עיכבה אותה מלהופיע.
"מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות מוזיקה", היא אומרת. "אני זוכרת שכשהייתי בת שש, הייתי הולכת לאנשים ואומרת, 'היי, אני אהיה זמרת.' אבל הייתי ביישנית מאוד. הייתי אומרת את זה לאנשים אבל לא הייתי מופיעה עבור אף אחד. זה שם את הספק בראש שלי, כי כל האמנים שאתה מקשיב ומסתכל עליהם הם היו אלה שהופיעו בבית הספר שלהם ובמקומות אחרים. אמרתי, 'איך לעזאזל אני אעשה את זה?' אבל חלק ממני ידע שכשהרגע יגיע, אני אעשה את זה".
גלאם מתארת את מנעד השירה שלה כמיקס של מוזיקה פופית, אורבנית ומזרח תיכונית. כעת היא פורצת עם קובץ מוזיקלי שהיא רוצה להביא לקדמת הבמה ולהפיץ אותו ב EP החדש שלה, Realness.
"רציתי להתרכז בכנות עם הטקסטים שלי, והחומר שאני מדברת עליו, הסיפור שמאחוריו" היא אומרת. "תמיד אמרתי, 'אני לא רוצה לעשות מוזיקה רק כדי לעשות מוזיקה. רציתי ליצור מוזיקה עם מסר. להיות פגיעה ולשתף סיפורים שקשה יותר לדבר עליהם בדרך כלל, אבל עם המוזיקה שלי אני יכולה לבטא את עצמי ולקוות לעזור לאנשים אחרים שעשויים או שעברו את אותן חוויות שהיו לי."
הלהיטים החדשים שלה לא יצאו בדרך המסורתית. כל הארבעה יצאו בבת אחת. במקום זאת, ארבעה סינגלים יצאו לאור אחד אחרי השני ברווח של 3 שבועות.
שניים מהסינגלים כבר יצאו החוצה", היא אומרת. "הראשון היה 'Free’, השני ‘Realness’. לסינגל השלישי קוראים ‘Shut Up’ והרביעי הוא ‘Unbothered’. כולם צריכים לצאת עד 26 בפברואר.
״חלק מהשירים הם מאוד כיפים, וחלקם יותר משתפים לעומק את הסיפור שלי. זה אופטימי. רציתי להוציא את החגיגה הייחודית שלנו. החברה תמיד אומרת לבחורים שהם לא מספיק גבריים, או מכניסה נשים לכל כך הרבה קופסאות במקום לתת לנו לגלות את האני האמיתי שלנו ולחגוג את הייחודיות שלנו. כל הפרויקט הזה הוא על זה – העלאת האני האמיתי שלך ולא להתרכז במה שהחברה מסביב שמנסה שניהיה"
״בפרוייקט הזה שיתפתי את הסיפור שלי. איך מצאתי את האני האמיתי שלי. איך זה היה מרגיש לחיות חיים עם הפרעת אכילה, במקרה שלי אנורקסיה. איך זה מרגיש להיות כלוא בראש של עצמך. אני מדברת על דימוי עצמי. כל חיי סבלתי מדימוי עצמי מאוד נמוך, וזה חלק ממה שגרם לי לפתח את ההפרעת אכילה שלי. צריך להבין שאנחנו כל כך שונים זה מזה, כל כך מיוחדים וזה היופי שבדבר. אסור לנו להשוות את עצמו לאף אחד. אנחנו צריכים לחגוג את האני האמיתי שלנו. וברגע שהתחלתי להבין את זה, אז התחלתי להיות יותר חופשייה, להיות אני".
ירין: "הקורונה איפשרה לי להיות יצירתית יותר. כולנו בבית רוב הזמן, אז כתבתי יותר, התבטאתי יותר, ובאמת התעמקתי עם הרגשות שלי ומה שאני רוצה שהמסר יהיה. שרתי על נושאים שמעולם לא דיברתי עליהם. אפילו לא חלקתי את זה עם המשפחה שלי. להכניס את זה לשיר ולשתף אותו עם העולם הוא בהחלט צעד מטורף עבורי ומקום בו הייתי מאוד פגיעה, אבל אני מרגישה שכל נעילה והסתגרות מאפשרת לנו לשבת עם עצמנו יותר. לחנך את עצמנו לגבי דברים שקורים עם העולם, ומבחינתי זה מאפשר לי להיות יצירתיים יותר בוודאות".
באשר לשנת 2021, גלאם מתכננת הופעה חיה לחגיגת המהדורה של המיני אלבום שלה. עד אז ירין גלאם תמשיך לנסות לשמור על האמת שלה ומעודדת אותנו למצוא את האמת שלנו.
