הסרט מבוסס על עובדה היסטורית ידועה: בתום מלחמת העולם השניה רבים ממקורביו של הקיסר היפני הועמדו למשפט צבאי והוצא להורג; אבל אמריקה הבינה שאסור לה לשפוט את הקיסר שנחשב בעיני העם לאלוהים * מאת יהודית קטן
Emperor הוא סרט שעוסק בנושא היסטורי מעניין אבל מספק חויה דרמטית חלשה למדי. העלילה מתרחשת אחרי כניעת יפן בסוף מלחמת העולם השניה, ובעיקרה מביאה את סיפור החקירה של קיסר יפן הנערץ הירוהיטו ואחריותו להפצצת Pearl Harbor .
בסרט משולב גם סיפור אהבה מתקתק ולא ממש משכנע. סצנות האהבה האלה מובאות בפלש בק, דבר שמפריעה לזרימת העלילה העיקרית, ונראה ששולבו על מנת לקרב את הסבל של עם שלם ע"י דמות מרכזית אחת וגם להביע את היחס האמריקאי מלא ההבנה לאויב.
הסצנות הרומנטיות הללו נראות כאילו נלקחו מסרטי אהבה נדושים, כמו הסצנה בה האוהבים הצעירים והיפים רצים בין יערות במבו גבוהים בהילוך איטי עם מוזיקה סוחפת, או בסצנה אחרת בה הם רוקדים לפעימות לבם בדממה.
הסרט מצליח יותר כאשר הוא מראה בבירור את ההרס הנורא של הפצצות ארה"ב על עריה של יפן, הירושימה ונגאסקי, ומנסה גם להביא משהו מתרבותה העתיקה.
לעומת זאת מעניין פחות הקשר בין הגנרל מק ארתור, (טומי לי ג'ונס) שנשלח ליפן הכבושה על מנת לעזור בבניתה, ובין הגנרל בונר פלר (מת'יו פוקס), מומחה בכל מה שקשור ביפן והוא שחייב להביא את העובדות שיקבעו באם הקיסר יועמד למשפט צבאי ויוצא להורג על פשעי מלחמה.
הגנרל מק ארתור בגילומו של טומי לי ג'ונס הוא התגלמות הגנרל הזועף שמאחורי הזעף ופקודות שניתנות בצעקות, הצופה אמור להבין שמתחבא אדם רגיש. הגנרל הידוע מוצג כאדם שכל רצונו היה לקטוף את הפרות של עבודתו ביפן. מה שהיה חשוב לו זה להצטלם עם הקיסר ועוזריו שיעזרו לו בבוא הזמן להבחר לנשיאות ארה"ב (הוא לא נבחר).
תפקידו של הגנרל בונר פלר היה לראיין את יועציו הקרובים של הקיסר שחלקם העדיפו להתאבד לפני שהוא הגיע אליהם. הוא מוצג בסרט כאמריקאי שקט והרגיש שעושה עבודתו נאמנה. משחקו של פוקס לא עמוק מספיק על מינת להעביר את הקונפליקט הפנימי של הגנרל בין צדק, נקמה, ורצון להבנה עמוקה של האויב שמתבקש מדמותו.
השיחות עם אנשי הצבא ומקורביו של הקיסר לא נותנות הבנה רבה מדי על הלך המחשבה היפני. הנושאים מועברים בקלישאות ידועות וחוזרות על קודים יפניים על כבוד, נאמנות ועל ההערצה העיורת של העם לקיסר שנחשב בעיניהם לאלוהים.
מעניין יותר מה שגנרל פלר שומע מהדוד של אהובתו, שמסביר לו שמעשיו של האדם היפני מתנהלים בקודים עתיקים של נאמנות ומסירות. או שהיפנים עשו את מה שהבינו שהם חייבים לעשות על פי הקודים של הנאמנות הטבוע בהם אבל הם איבדו את דרכם. הסבר נוסף ומעניין הוא שליפן שני פנים: האחד זה הפנים המערביות שכולם רואים והשני שלא נראה לעין זה הפנים של היסטוריה של אלפי השנים שזר לא יוכל להבין.
הסרט מבוסס על עובדה היסטורית ידועה. בתום מלחמת העולם השניה רבים ממקורביו של הקיסר הועמדו למשפט צבאי והוצאו להורג; אבל אמריקה הבינה שאסור לה לשפוט את הקיסר שנחשב בעיני העם לאלוהים. מעניין היה לראות סרט מעמיק על התהליכים שהביאו למסקנה כזאת בפרט ועל פעולותיו של מק ארתור ביפן בכלל, אבל הסרט הזה לא מצליח בכך.
