מאירועי השבוע האחרון: יצאתי בעליצות מתפרצת לכיוון שער היציאה של הטיסה הקרבה ושלפתי את הסלולארי בחיפוש אחר שמות חברותיי הווגאסאיות
"WHAT HAPPENS IN VEGAS STAYS IN VEGAS" וזה בדיוק מה שאני צריכה.
ממש עם ירידתי מן המטוס,כשאני מתנהלת לאיטי לעבר קרוסלת המזוודות הזכורה עלי לרעה, הצלחתי להשיג את דנה,חברה שמתגוררת מזה שנה בווגאס ונהנית מכל רגע.
"בובה יפה שלי, מה שלומך?" נהמתי אל תוך הטלפון בהתרגשות "מה את עושה הבוקר?"
דנה צהלה מצדו השני של הקו "אל תגידי לי שאת בדרך,תמיד אמרתי שאת יודעת להפתיע,איזה כיףףףףףף!!! מתי לבוא לאסוף אותך?"
"מה דעתך על,עכשיו?" צחוק משוחרר ואמיתי פרץ מגרוני.
"את לא רצינית!!! טוב מותק, אני רק אודיע שאני מאחרת לעבודה ואני מגיעה!"
גבר גדול מימדים נעץ בי מבטים עורגים ליד הקרוסלה " לא יותר יעיל שיסתכל על תנועת המזוודות, שלא יפספס את שלו" חשבתי לעצמי.
"SIR,
החלטתי "לנצל" את התנאים הקיימים וחייכתי אליו
תוכל בבקשה לעזור לי לשלוף את המזוודה כשהיא מגיעה?" שאלתי בעפעוף ריסים ומתיקות לשון.
"SURE HONEY, NO PROBLEM"
השיב לי הגבר החביב והתקרב אלי מעט.
"אז מהיכן מגיעה בחורה יפה כמוך, ועוד בלי בן זוג?" החליט מיד לדבר "עסקים".
"מישראל,אני אמנם לבד כאן ,אבל אהבה יש לי" שמרתי על ארשת פנים רצינית ואמינה ככל שניתן.
"לא ידעתי שהנשים בישראל כאלה חתיכות,בשביל מה הם נלחמים שם כל הזמן,לא יותר פשוט
JUST TO MAKE LOVE NOT WAR?"
סיכם במחווה לג'ון לנון המנוח.
חייכתי לעברו וסימנתי אל מזוודתי שנפלטה אל הקרוסלה. הוא זינק ושלף אותה עבורי.
"תודה רבה DEAR, באמת תודה" הטעמתי במבוכה.
"אז אין סיכוי להיכרות, זוגיות, נישואין?" שאל בבדיחות.
"אני חייבת לרוץ אבל,תשאיר לי את המספר שלך ונהיה בקשר" עניתי כשאני גוררת את המזוודה לעבר הדלת האוטומטית.
התיישבתי על מזוודתי בהמתנה לדנה. היא הגיעה 10 דקות מאוחר יותר,מנופפת ידיים ומהבהבת באורות המכונית. קמתי בהתרגשות ורצתי לעברה.
"איזו הפתעה יקירתי,לכמה זמן הגעת? איך אני שמחה!!!" פניה הקורנות של דנה מילאו אותי באושר רב שלא חשתי מזה שבועות.
"יש לי כמה שבועות אבל נראה מה יהיה. את ממש חייבת לרוץ לעבודה?"
"אני חייבת מותק אבל את מוזמנת להצטרף אלי,אלא אם כן את רוצה ללכת לנוח אצלי בדירה,אני אתן לך מפתח"
"אני חושבת שאלך אליך להתרענן ולנוח,עברו עלי ימים לא קלים.אני כבר מחכה לשבת ולדבר איתך" תחושת השחרור המטריפה שהעיר הזו העניקה לי והחיוניות של דנה ,נסכו בי רוגע מיידי.
מיד כשסובבתי את מנעול הדלת, זינקה עלי פינצ'רית ננסית ועליזה. הנחתי את מזוודתי וליטפתי אותה,היא השתובבה וליקקה את כפות ידי.
"סיידי, את שוב מציקה לאורחים"? קימברלי עמדה מעליי וסייעה לי להתרומם ממושבי על השטיח עם סיידי.
"הי קים, אני לימור,לא יודעת אם.." קימברלי הדפה את דבריי באלגנטיות.
"בטח ששמעתי עלייך מדנה, אני שמחה שהגעת. רוצה להתקלח,לנוח ,לצאת לאן שהוא? אני ביום חופש" סיכמה בחיוך.
הרגשתי לחלוטין "בבית" לנוכח חביבותה של השותפה לדירה.
"אני מתקלחת ואז נראה,טוב?" היא כיוונה אותי אל ארון המגבות.
האם תצליח לימור "לשנות מקום ומזל" בתחום האהבה? קראו בשבוע הבא..
2 תגובות
מגניב מגניב אך אך אני מחכה תמיד לפרק נוסף כי בכל פעם מלהיב אותי מחדש. בקיצור את נותנת לי תקווה שיום אחד יהיה לי אחת יפה כמוך שנוכל ביחד לבנות חיים משוטפים. איפוא אלוהים נו כבר.
טוב מחכה לפרק נוסף ללא סבלנות יום מדהים שיהיה לך אהבתי מאד.
היי דוקטור את מקפיצה לי את הלב זה משמחה לא ממשהו אחר כי אני מאד מתלהבת מסיפוריך . כל הכבוד תמשיכי עם הסיפורים המדהימים שפו .