5 דרכים שיעזרו לכם להתגבר על הטיית השליליות ולראות את החיים באור חיובי
"משחקי מוח" היא סדרה דוקומנטרית בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, שבה מוצגים ניסויים אינטראקטיביים, אשליות חזותיות ופעלולי מוח אחרים החושפים את האופן שבו פועל המוח. באחת התוכניות הצליח המנחה למכור שטר רגיל לחלוטין של 20 דולר במחיר מופקע של 40 דולר (כלומר כפול ממה שרשום עליו).
איך זה קרה? הוא הציג בפני המשתתפים את השטר והכריז על מכירה פומבית שמתחילה בדולר אחד. למנחה הערמומי היה עוד שפן בכובע: נוסף על כללי המכירה הפומבית הרגילה, גם מי שיציע את הסכום השני בגודלו יצטרך לשלם את הסכום שהיה מוכן לשלם אם היה זוכה. מספרם של המשתתפים במכירה הצטמצם ככל שהמשחק התקדם עד שנותרו שניים, אחד מהם הציע 20 דולר והאחר 19 דולר. אף אחד לא רצה להפסיד, וכך ההצעות עלו ועלו עד שהגיעו ל-40 דולר! המשמעות היא שהזוכה קנה לעצמו שטר של 20 דולר במחיר מציאה של 40 דולר, והמפסיד תרם 39 דולר. הוגה הניסוי האכזרי הזה הוא פרופ' מרטין שוביק, כלכלן מאוניברסיטת ייל, שרצה להראות כיצד שרשרת פעולות רציונליות יכולה להוביל לתוצאות לא רציונליות.
אם תשאלו את אליסון לדג'רווד, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת ניו יורק, היא תגיד לכם שזה ממש הגיוני: "אנשים נוטים לשליליות. הם שונאים הפסדים יותר משהם אוהבים להרוויח, ונותנים יותר תשומת לב לאירועים שליליים בחייהם. הטיית השליליות הזאת נדבקת אלינו וקשה לנו להתנער ממנה", היא מספרת בהרצאת הטד שלה.
"שמתי לב שבכל פעם שמאמר שלי מתפרסם שביעות הרצון שלי עולה מעט ואז חוזרת במהירות לנקודת המוצא. לעומת זאת, אחרי שמאמר נדחה רמת האושר שלי צונחת והרבה יותר קשה לי לחזור חזרה. גם אחרי שמאמר אחר יתפרסם אני אזכר בדחייה וארגיש רע". הטיית השליליות הזאת עניינה מאוד את לדג'רווד ואת עמיתיה, והם יצרו מערך מחקרי כדי לבחון את התופעה.
המוח שלנו טוב בללמוד מהרע ורע בללמוד מהטוב
בכל שפה כמעט אפשר למצוא את אנלוגיית חצי הכוס המלאה, או חצי הכוס הריקה. בני אדם יכולים למסגר כל מציאות על ידי היתרונות הגלומים בה, או להגדיר אותה באמצעות חסרונותיה. כשמציגים לאנשים בניסוי כוס ואומרים להם: "הביטו לכאן, הנה כוס חצי מלאה", הם אוהבים אותה הרבה יותר מאשר כוס זהה עם אותה כמות נוזל שעליה מכריזים: "היא חצי ריקה".
לדג'רווד ועמיתיה רצו לבדוק אם אפשר לשנות את צורת החשיבה ולהחליף את נקודת המבט של משתתפי המחקר. לשם כך חולקו המשתתפים לשתי קבוצות ועורכי הניסוי סיפרו להם על הליך כירורגי חדש. לקבוצה אחת נאמר: "הניתוח מצליח ב-70 אחוז מהמקרים", ולקבוצה השנייה סיפרו: "30 אחוז מהטיפולים בהליך זה נכשלים". המשתתפים ששמעו על הצלחה תמכו בניתוח המומצא, ואלה ששמעו על כישלון התכווצו בכיסאותיהם וביקשו לנוס על נפשם.
בחלקו השני של הניסוי נכנס לחדר נסיין שפנה אל המשתתפים ואמר: "אתם יודעים מה? אפשר לחשוב על זה אחרת". לקבוצת ההצלחה אמר: "אלה יכולים להיות גם 30 אחוזי כישלון", ולקבוצת הכישלון אמר: "אלה למעשה 70 אחוזי הצלחה". אחרי ההתערבות המקרית כביכול שאלו את הנבדקים שוב מה דעתם על הניתוח המדובר.
האנשים בקבוצה שתמכה בניתוח בזכות סיכויי ההצלחה הגבוהים שלו ואז חשבה על הצד השני של המטבע, כלומר על אחוזי הכישלון, כבר לא חיבבה את ההליך הכירורגי. הקבוצה ששמעה על כישלון צפוי של 70 אחוזים ואז קיבלה טיפ על ההצלחה, עדיין שנאה את רעיון הניתוח המפוקפק. "קשה לנו לראות את הצד החיובי של הדברים, בעיקר אחרי שחשבנו על צדם השלילי", מסבירה לדג'רווד, "צריך לעשות עבודה רצינית כדי לחשוב אחרת".
גם אימא טבע חושבת שלילי
אפשר לאתר את הטיית השליליות הזאת בקלות בחיי היומיום שלנו. אנחנו זוכרים את הטעויות שלנו הרבה יותר מאשר את ההצלחות הכבירות, מתעכבים על ביקורת שלילית יותר מאשר על חיובית, נפגעים מאובדן כסף הרבה יותר מאשר שמחים על שהרווחנו אותו, ובטוחים כמו מרפי שאם משהו יכול להשתבש הוא ככל הנראה ייגמר בפרוסת לחם מרוחה בחמאה על הרצפה.
זה נוגע לכל תחום בחיינו. אנחנו צריכים לקבל חמש מחמאות על כל ביקורת כדי להרגיש מוערכים, ולחוות שלושה רגעי אושר על כל רגע של דכדוך בשביל להיות במערכת יחסים טובה. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, זוכי פרס נובל בכלכלה, הראו שאנחנו שונאים להפסיד פי שניים יותר משאנחנו אוהבים להרוויח. התופעה הזאת אפילו קיבלה שם – שנאת ההפסד.
נשאלת השאלה למה. הרי הנטייה המעצבנת הזאת משבשת לנו המון דברים במהלך החיים. היא גורמת לנו להיות אנשים ממורמרים, מתלוננים ולא נעימים שהודפים מחמאות, חופרים באירועים שליליים שנגמרו מזמן, נעלבים וחוששים מהעולם החיצון. היא גם מושכת אותנו לרכילות ונותנת זמן מסך רב יותר לפיגועים והרבה פחות לפעולות התנדבות הרואיות. אז למה, בשם כל הרוחות, לא ציידה אותנו האבולוציה בנטייה מחשבתית אדפטיבית יותר?
התשובה היא: "מִי שֶׁנִכְוָה בְּרוֹתְחִין נְזְהָר בְּצוֹנְנִין", או "once bitten, twice shy", או "gato escaldado del agua fría huye". כלומר, ניסיון כושל מוביל לזהירות בסיטואציות עתידיות. אבות אבותינו השתמשו בנטייה לזהירות ולחשדנות הזאת כדי להימלט מנמרים רעבים ומלהקת זאבים חולפת. הברנש החשדן והזהיר ביותר היה זה שאיתר סימנים לשיטפון, גללי חיות טרף או סלעים מתגלגלים, הוא גם היה זה ששרד ואנחנו קיבלנו את הגנום שלו במתנה. ריק הנסון, חוקר מוח ופסיכולוג, מסביר בספרו שאבותינו למדו עם הזמן שעדיף להיזהר ממלתעות נמר ולא לחפש איזו פטרייה טעימה לנשנש. מאז ועד היום אנחנו נוטים להתמקד במה שלא עובד ולא במה שיכול להסתדר.
פרופ' ג'ון קסיופו מאוניברסיטת אוהיו הראה במחקר שהמוח שלנו מגיב אחרת לגירויים חיוביים, שליליים ונייטרליים. הוא הציג בפני הנבדקים תמונות חיוביות (שוקולד וחתלתולים מתוקים), שליליות (אנשים פצועים, בעלי חיים מתים) ונייטרליות (צלחת, כיסא ושולחן) ובחן את הפעילות החשמלית במוחם. פעילות חשמלית מוגברת מעידה על עיבוד מעמיק שמתבצע אל מול הגירוי. הוא מצא פעילות מוגברת במיוחד כשהוצגו תמונות גרפיות מזוויעות, ופעילות פחותה כשהוצגו תמונות נעימות, או תמונות נייטרליות.
היום אנחנו כבר לא גרים באחו, במערה או בשפכי נחלים. אין לנו צורך להתגונן, ויותר מזה, מציאות החיים שלנו מעודדת אומץ, העזה ויצירתיות. בעולם שבו אנחנו חיים, דפוסי החשיבה הישנים שלנו כבר לא משרתים אותנו. הם מונעים מאיתנו לחוות את החיים בצורה מלאה, ונוגסים בשביעות הרצון שלנו ממה שכבר הצלחנו להשיג.
אבולוציה 2.0: להוסיף חיוביות ליומיום
אפשר להתמרמר, לקלל את אימא טבע ואת הקדמונים, או לזכור שבמהלך ההיסטוריה קיבלנו עוד תכונות. אחת מהן היא האפשרות להשתנות, או הפלסטיות של המוח שלנו. תרגול, שינוי והחלפה של דפוסים קיימים מאפשרים לשנות בהדרגה את ההתייחסות האוטומטית שלנו לאירועים בחיינו. ריק הנסון קורא לתהליך שבו אנחנו יוצרים את האיזון הזה מחדש ״להכניס את הטוב פנימה״. הוא מציע בספרו תהליך שצריך לחזור עליו שוב ושוב כדי להגדיל את חלקו של החיובי בחיינו:
1. הפכו את העובדות החיוביות לחוויות: עשו מאמץ מודע לחפש את הממד החיובי בכל חוויה. במקום לדעת שקיבלתם במבחן ציון מעולה, הפכו את רגע פרסום הציונים לחוויה שתוכלו להתענג עליה. כשאתם מחפשים ומוצאים נקודות אור, שימו לב לניסיונות שלכם לבטל, להפחית או להכחיש את הרגשות החיוביים. אל תנסו להילחם, לבטל או לשנות את ההתנגדויות הללו, רק רשמו לעצמכם: "היום ניסיתי להשתמש בציניות כדי לצנן את ההתלהבות מהחברה החדשה". ככל שתעשו זאת יותר, זה יהפוך להרגל.
2. היו נוכחים ברגעים החיוביים: תנו לעצמכם מספיק זמן (30 שניות לפחות) כדי ליהנות באמת מהרגע הזה. כשהרשתות העצביות שלנו פועלות בתגובה לגירוי מסוים, הרבה פעמים הן נקשרות לגירוי הזה ועובדות בעוצמה כתגובה אליו. כשנראה בפעם הבאה גירוי חיובי המוח שלנו יגיב בעצימות מוגברת ואנחנו נרגיש אושר ושמחה. כשהחוויות הטובות מעוגנות בזיכרונות עמוקים אנחנו זקוקים לפחות גירויים חיצוניים כדי להרגיש אושר.
3. הרגישו איך החוויה החיובית נספגת בכם: שימו לב לאופנים השונים שבהם חוויות חיוביות משפיעות עליכם. נסו לדמיין את החיוביות מתפשטת ברחבי הגוף שלכם. דמיינו את המוח שלכם משתנה ואת הנוירונים פועלים יחד.
4. שימו לב לתשומת הלב: עצרו רגע וחשבו: "למה מוקדשת תשומת הלב שלי?". התבוננו והבחינו במחשבות שעולות במהלך היום. כדי להתגבר על הנטייה השלילית אנחנו צריכים להבין מאיזה זוג עדשות אנחנו מסתכלים על העולם. כשתבינו איך אתם מפרשים את הסיטואציה תוכלו לאתגר את הפרשנות ולשאול: "האם זו האפשרות היחידה להבין את המצב?".
יחד עם התרגול וחיפוש החיוביות הרשו לעצמכם להרגיש עצב, כעס או תסכול. הם חלק ממכלול הרגשות שלכם, וגם להם יש מקום בחייכם. הסוד הוא לראות אילו רגשות ופרשנויות שולטים בחייכם, ואם הם אלה שאתם רוצים לחוות את העולם דרכם.
