אנשים המשתמשים בתרופות פופולריות לטיפול בסוכרת ובהשמנת יתר דיווחו בשיעורים גבוהים יותר על נשירת שיער ועל בעיות בציפורניים, כך עולה משני מחקרים חדשים שהוצגו בכנס האקדמיה האירופית לדרמטולוגיה ומחלות מין (EADV), המתקיים השבוע בווינה. החוקרים מדגישים כי המחקרים מצביעים על קשר בלבד ואינם מוכיחים שהטיפול התרופתי גרם לתופעות.
המחקרים בחנו משתמשים בתרופות ממשפחת GLP-1, המשמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2 ובהשמנת יתר. למשפחה זו משתייכות תרופות מוכרות כמו וויגובי ואוזמפיק, המבוססות על סמגלוטייד. תרופות מסוג זה מחקות הורמון המסייע בין היתר בוויסות רמות הסוכר, בהאטת התרוקנות הקיבה ובהפחתת תחושת הרעב.
במחקר שעסק בציפורניים נבדקו 575 משתמשים בתרופות לעומת 1,329 בני אדם שסבלו מסוכרת מסוג 2, מהשמנת יתר או משתיהן, אך לא השתמשו בתרופות. 39% מהמשתמשים דיווחו על היפרדות של הציפורן מהרקמה שמתחתיה, לעומת 9% בלבד בקבוצת ההשוואה. החוקרים מצאו כי הפער נותר גם לאחר שהביאו בחשבון את היקף הירידה במשקל.
מחקר נוסף, שהתבסס על אותם משתתפים, מצא כי נשירת שיער שהחלה לאחר תחילת הטיפול דווחה אצל 26% מהמשתמשים, לעומת 12% בקבוצת ההשוואה. ירידה בנפח או בצפיפות השיער דווחה אצל 42% מהמשתמשים, לעומת 19% בקרב מי שלא נטלו את התרופות. אצל רבים מהמשתמשים שדיווחו על נשירה הופיעו גם תסמינים בקרקפת, בהם גרד, אדמומיות או קילוף.
לדברי החוקרים, העובדה שהממצאים אינם מוסברים רק בהיקף הירידה במשקל עשויה להצביע על גורמים נוספים. אחת האפשרויות שנבדקות היא מעורבות של תהליך דלקתי בקרקפת, ולצדה השפעות תזונתיות הנלוות להפחתה משמעותית בצריכת המזון. עם זאת, נדרש מחקר נוסף כדי להבין את המנגנון ולקבוע אם קיים קשר סיבתי ישיר לתרופות.
האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מציינת כי דלדול שיער, ציפורניים שבירות ושינויים אחרים בעור ובשיער כבר דווחו בקרב משתמשים בתרופות מהמשפחה. היא ממליצה למי שמבחינים בתופעות כאלה לפנות לרופא המטפל או לרופא עור, ולא לשנות או להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמם.
