את מרבית חיינו אנחנו מבלים בעבודה * לא במקרה השאלה הכמעט ראשונה שאנחנו שואלים זה את זה היא ״מה את/ה עושה בחיים?״ * התשובה לשאלה הזאת, או כך אנחנו מאמינים, תספר לנו את כל היתר…
נדיר שתיאורים של מחקרים הם דבר מרגש, אבל במקרה הזה בהחלט. המחקר של איימי וז׳סנייבסקי ושותפיה בדק איך עובדי ניקיון בבתי חולים תופסים את העבודה שלהם – מה טוב להם, מה פחות טוב להם, מה הם בעצם עושים ואיך הם חווים את היומיום שלהם? ומה שהם גילו הימם אותם תחילה, ופתח פתח להמון מחקרים נוספים אחר כך.
החוקרים מצאו שתגובות העובדים התחלקו ל-2 קטגוריות: בקבוצה הראשונה, העובדים דיברו על העבודה בדיוק כמו שהייתם מצפים שמנקים בבתי חולים ידברו על העבודה שלהם: זה לא מספק במיוחד, לא צריך יותר מדי כישורים, והם שם בעיקר בשביל התשלום. כשביקשו מהם לתאר את העבודה, הם חזרו על תיאור המשרה הרשמי של בית החולים.
בקבוצה השניה, העובדים דיברו על העבודה במונחים אחרים לחלוטין. הם נהנו מהעבודה, תפסו אותה כמשמעותית וחשבו שהעבודה דורשת כישורים רבים. כשנתבקשו לתאר את העבודה, הם תיארו משימות שונות לחלוטין מהקבוצה הראשונה ומתיאור המשרה הרשמי.חברי הקבוצה השניה תיארו את ניקוי חדרי החולים כל יום תוך כדי שהם נותנים תשומת לב מיוחדת לחולים במחלקה, חולים שצריכים לדבר עם מישהו, או שמרגישים בודדים כי לא ביקרו אותם השבוע. המנקים דאגו לכך שיוכלו לחזור שוב במהלך משמרת כדי לבלות איתם זמן, לדבר איתם ולתת להם הזדמנות לבכות ולפרוק. חלקם ציינו גם את חשיבות הליווי של המבקרים בתוך מבוכי בית החולים, וזאת על אף שבאופן רשמי זה היה אסור. היה להם חשוב שמבקרים ירגישו בנוח. כאשר החוקרים שאלו אותם בפליאה האם זה חלק מהעבודה שלהם, תשובת הרוב הייתה ״לא, זה לא חלק מהעבודה שלי אבל זה חלק ממני״.
כשהמדע מנתח משמעות בעבודה
עבודה משמעותיתהיא כזו שבה האדם תופס את עצמו כמשפיע על חייהם של אחרים, או פועל למען מטרה גדולה מה"אני" הפרטי שלו. אנשים הם יצורים מורכבים מאוד. יש להם היסטוריה, נטיות טבעיות, הטיות חברתיות וחינוך שונה. המחקר הבא הצליח להסביר 50% מהתשובה לשאלה האם אדם ירגיש משמעותי. טטיאנה שנל מאוניברסיטת אינסברוק באוסטריה ועמיתיה אספו למעבדה שלהם 200 אנשים מרקעים מקצועיים שונים ושאלו אותם סוללה של שאלות.
על פי ממצאי המחקר, המרכיב המשמעותי ביותר לתחושת משמעות הוא המידה בה אנחנו מאמינים שהעבודה שלנו חשובה. אם אנחנו מאמינים שלסט הפעולות שלנו יש השפעה על מישהו אחר, ככל הנראה נרגיש משמעותיים. הרכיב הבא הוא האקלים המוסרי – חברתי של הארגון. כלומר, לאיזה מרחב אנחנו מגיעים מדי בוקר. האם זה מרחב המעודד הטרוגניות, פתיחות, אמפתיה ושיתוף פעולה, או שאנחנו מגיעים ליום של לחימה בלהקת זאבים. הרכיב השלישי שייך לתחושת המשמעות הכללית של הארגון ומחויבותו למטרה גדולה יותר. כלומר שהארגון פועל ליצירת עתיד טוב יותר, מעבר לפעולות המצומצמות של כל אחד מעובדיו. ארגון או חברה משמעותיים הם כאלה שיש בהם קודים חברתיים ומוסריים שלא רק כתובים יפה על לוח המודעות, אלא גם על לוח לבם של העובדים. ולבסוף, משמעות תגיע אם אתם מאמינים שאתם, וכישוריכם מתאימים לכל המארג הנפלא הזה.
כשדן אריאלי התארח בפודקאסט שלי הוא סיפר לי על עבודה משמעותית בעיניו: "משמעות קשורה למטרות ארוכות טווח שהדרך אליהן לא תמיד נעימה ומהנה. יצא לי ללוות פרויקט באפריקה שאני מאוד מחובר אליו, אבל בכיתי בו המון. אנשים שרצים מרתון סובלים לא מעט, אבל הם מרוויחים סיפוק, פיתוח יכולות ואמונה עצמית חזקה. רוב הדברים המשמעותיים בחיים לא מגיעים עם שמחות רגעיות".
הסיבה היפנית לחיות ולהיות
אם חשבתם ששאלות על משמעות הן בגדר פריבילגיה בלבד, מסתבר שלשאלה הזו יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת. החוקר דן בויטנר מנשיונל ג'אוגרפיק התעניין במיוחד באנשים החיים ב-1,200 הקילומטרים הרבועים באי אוקינאווה שביפן. מדוע דווקא בהם? תשאלו ובצדק. מסתבר שהתושבים שם נהנים מתוחלת חיים ארוכה במיוחד. היפנים גם ככה מחזיקים בשיאי תוחלת החיים כבר שנים ארוכות, אבל תושבי האי חיים אפילו יותר מיפנים אחרים. הם חיים שבע שנים הממוצע יותר מאמריקאים, ואם תפגשו יפני בן 100, הוא ככל הנראה יהיה מיושבי האי. בויטנר וחבריו עקבו אחר היפנים החביבים באי וגילו שהם מחזיקים בגישה מעניינת לחיים – "איקיגאי".
המונח היפני “Ikigai” הוא בתרגום חופשי "הסיבה להיות ולחיות". הביטוי היפני מתייחס לשאלה "מה גורם לי לרצות לקום בבוקר?" כדי להתאימו לתרבות המערב, אנחנו מדברים על ארבעה מרכיבים שיגרמו לכם למצוא משמעות במקום שאתם מבלים בו את מרבית שעותיכם; העבודה שלכם. ארבעת השאלות הן: מה אני אוהב/ת לעשות? במה אני טוב/ה? מה העולם צריך? וממה אני יכול/ה להרוויח כסף? אם תמצאו את מה שחופף בתשובה על ארבע השאלות הללו – הרי לכם "איקיגאי". היפנים מאמינים שלכל אחד מאיתנו יש איקיגאי, ועל כל אחד מוטלת החובה לחפש אותו.האם השקפת העולם האיקיגאית באמת מובילה לאריכות ימים?
מחקר של טושימסה סון והקולגות שלו באוניברסיטת טוהוקו טהו ביקש לבדוק בדיוק את זה. הם אספו 43,000 (!) נבדקים יפנים, אודותיהם הם רשמו כל פרט רלוונטי: גיל, מין, צורת החינוך, רמות שומן בדם, צריכת סיגריות ואלכוהול, פעילות גופנית, תעסוקה, לחץ נתפס והיסטוריה של מחלות. נוסף לכל אלו, החוקרים שאלו את המוני הנבדקים "האם יש לכם משמעות בחיים?" הנבדקים שענו "כן" לשאלת האיקיגאי היו בעלי סיכוי גבוה להיות נשואים באושר, משכילים ובעלי תעסוקה. כשבחנו את המשתתפים כמה שנים לאחר סיום המחקר הסתבר ש-95% מאלה שדיווחו שמשמעות ממלאת את חייהם נמצאו בין החיים, לעומת רק 83% מאלה שחיו בלי איקיגאי.
תשאלו קודם ״למה״, אחר כך ״איך״, ורק אז ״מה״
סיימון סינק שינה לי את צורת החשיבה בגדול. אחרי ששמעתי את הרעיון שלו פעם אחת, זה השאיר לי תחושה עמוקה של ״כל אחד חייב להכיר את זה״. תכירו – ״מעגל הזהב״. הגילוי הזה של סינק שינה לו את התפיסה לגבי איך העולם עובד. אחרי שנחשפתי לרעיון הוא שינה גם את איך שאני החלטתי לפעול. מסתבר שיש תבנית שהמצליחים, המנהיגים והארגונים המובילים בעולם פועלים על פיה, והיא ההפך מהצורה שבה אחרים פועלים. את הדרך הזו מאחד סינק לכדי "הרעיון הפשוט בעולם" – "מעגל הזהב”. שלוש שאלות פשוטות – למה? איך? ומה?
כל אדם וארגון בעולם יודע מה הם עושים. חלק מהם יודעים איך הם עושים זאת. אבל מעטים אלה שיודעים למה הם עושים את מה שעושים. הכסף או היוקרה הנלווית זו התוצאה, ולא הסיבה. בשאלה ״למה״ הכוונה היא: מהו הייעוד שלכם? מהי הסיבה שלכם? מהי האמונה שלכם? מדוע הארגון שלכם קיים? למה אתם קמים מהמיטה? ולמה שזה ישפיע על מישהו אחר?
הדרך בה אנו חושבים, פועלים ומתקשרים היא מהחוץ פנימה – אנחנו מתחילים במה שאנשים רואים, מתקדמים מהברור ביותר למעורפל ביותר. כלומר בדרך כלל כשאנחנו מתארים את העבודה שלנו, נספר מה אנחנו עושים ואיך, נתאר מערכת יחסים. אנחנו מתארים קודם כל מה קיים, ורק לאחר מכן (אם בכלל) מגיעים ללמה זה קיים.
לעומת זאת, מנהיגים וארגונים מוצלחים ומשפיעים, פועלים ומתקשרים מהמרכז החוצה. בהרצאתו, סינק נותן את הדוגמא של Apple: אם הם היו כמו כולם, הפרסומת שלהם הייתה נשמעת כך: "אנחנו מייצרים מחשבים מצוינים, הם יפים וקל להשתמש בהם, רוצים לקנות?״ וככה רובנו מתקשרים כשאנחנו משווקים, מוכרים, או מסבירים את עצמנו.
מצד שני, כך Apple מתקשרים: "בכל מה שאנחנו עושים, אנחנו מאמינים באיתגור המצב הקיים. אנו מאמינים בחשיבה שונה ואנחנו עושים את זה באמצעות פיתוח מוצרים מעוצבים בצורה יפייפיה, ידידותיים ונוחים לתפעול. כך קורה שאנחנו מייצרים מחשבים מעולים״. זה שונה. עכשיו אנחנו רוצים לקנות. למרות שרק הפכנו את סדר הצגת המידע. אנשים לא קונים את מה שאנחנו עושים, אנשים קונים את הסיבה, למה אנחנו עושים את זה.
המטרה היא לא לעשות עסקים עם כל מי שצריך את מה שיש לכם – המטרה היא לעשות עסקים ולעבוד עם אנשים שמאמינים במה שאתם מאמינים. המטרה היא לא למצוא עבודה נחשבת, עם תנאים מעולים ושורה טובה לקורות חיים, אלא לעשות את מה שתרגישו שיש לכם סיבה טובה לעשות כל יום.
אז מה אתה עושה בעבודה?
את מרבית חיינו אנחנו מבלים בעבודה. לא במקרה השאלה הכמעט ראשונה שאנחנו שואלים זה את זה היא ״מה אתה עושה בחיים?״ התשובה לשאלה הזאת, או כך אנחנו מאמינים, תספר לנו את כל היתר.
אם אנחנו ערים 16 שעות ביממה, אנחנו כנראה מבלים בערך 9 שעות בעבודה. לשאלה אם אנחנו אוהבים את העבודה שלנו יש השלכות כמעט על כל התחומים בחיינו: מידת המוטיבציה, שמחת החיים, תחושת המשמעות, היכולת להשפיע ולחיות חיים מלאי התלהבות ותשוקה. באופן מפתיע, רבים מהאנשים מדברים על העבודה שלהם באדישות ומתייחסים אליה כעוד משימה שעליהם לבצע כדי להבטיח לעצמם ביטחון כלכלי. מותר ואף רצוי לבקש שהקריירה שלנו תהיה יותר מתלוש שכר בסוף החודש. איך עושים את זה? הנה כמה עקרונות בסיסיים:
1. שאלו את עצמכם ״מי אני״. זו אולי שאלת השאלות לכל התהליכים. מה עושה לי טוב? מה אני עושה טוב? מה חשוב לי? נסו תרגיל מחשבתי בו תשאלו: 'אם כסף לא היה שיקול, מה הייתי בוחר לעשות?' לטובת השאלה הזו תוכלו להיעזר בעקרונות של סיימון סינק ושל ה"איקיגאי".
2. עשו בדק בית לעיתים תכופות. זה נכון שכדי להגיע לפסגה יש להזיע, אבל פעמים רבות אנחנו נכנסים למסגרות ומסמנים וי על עוד הכשרה, רק כי אנו מניחים שאלו יובילו אותנו אל המטרה. בחרו את צעדיכם בחכמה, ובדקו כל העת, האם הם מקרבים אתכם אל המטרה.
3. פעלו מתוך מוטיבציה פנימית. מוטיבציה פנימית היא כל אותן הפעמים שעושים משהו, פשוט כי עצם הפעולה עצמה הסבה לכם הנאה. מוטיבציה חיצונית, מהווה את כל הסחות הדעת שמביאות אותנו לעשות דברים; כל הכבוד מהבוס, אישור מהחבר'ה או בונוס שמן.
4. הקיפו את עצמכם באנשים מתאימים. כאלה ששואפים גבוה, מאתגרים את עצמם ועובדים מתוך משמעות. לבחור בקריירה מספקת זה לא מסלול קל. זה לבחור בחיים קצת אמיתיים יותר, נאמנים יותר לעצמכם ולמה שאתם מאמינים בו. הדבר טומן לא מעט אתגרים אבל הוא שווה את זה.
