כשמסתבכים עם תשובה לשאלה פשוטה, ודאי שיש דברים בגו. במסגרת תוכנית טלויזיה בארה״ב, בה המתחרים צריכים לענות על שאלות בתחומים שונים, נשאלה השאלה בקטגוריה ״היכן הכנסיה הזו: נבנתה בשנה 300 לספירה, כנסיית המולד.״
אלכס טרבק, מנחה התוכנית "ג׳פרדי", פסל את התשובה ״פלסטין״ עבר למתחרה הבא שענה ״ישראל״ וקיבל (כמובן) את התשובה. אך האם הדבר מובן כל כך מאליו?
העיר בית לחם מפורסמת ביותר בעולם שכן בה נולד ישו. ובכן – היכן נמצאת העיר בית לחם? רמז: בין הירדן לבין הים התיכון, מקום שנוי במחלוקת המופיע לרוב תחת השם ״ישראל״ אך במפות אחרות בתור ״פלסטין". שני עמים המתחרים על אותו השטח בדיוק, גוף בריא וגידול סרטני הנאחזים ודורשים בעלות. לפיכך: איזו תשובה נכונה – ישראל או פלסטין? נשאלה השאלה, וגרמה לתוהו ובוהו.
בית לחם היתה מאוכלסת פעם ברוב נוצרי-ערבי, שהדלדל תחת שלטון הרשות הפלסטינית לכדי מיעוט של פחות משני אחוזים. מדוע? הכיצד? האם הועברה האוכלוסיה בעל כורחה (כפי שעושים בסין, לדוגמא) ע״י הכובש הציוני המנסה להרחיב את שליטתו על אזורים-לא-לו? האם הנוצרים עזבו כי החיים תחת הרשות הפלסטינית הפכו לבלתי נסבלים ונשקפה סכנה לחייהם? רדיפת נוצרים ושאר מיעוטים שאינם מוסלמים היא תופעה רווחת בכל יבשת אפריקה ובמזרח התיכון, אולי זו פשוט הרשות הפלסטינית השוקדת על אזור הנקי מיהודים ומנוצרים? האם זה תהליך דומה לתהליך עזיבת הנוצרים מלבנון (מדינה שהנוצרים היוו בה פעם רוב, עת היא נחשבה לקאן של המזרח התיכון, עד שהתבססה האחיזה של חיזבאללה, גרורתה של אירן השולטת למעשה בלבנון)?
תהליך ״ניקוי״ האזור מנוצרים נוגד את חזית ההסברה באנגלית של הרשות הפלסטינית, אוהביה, תומכיה וכל אלו המפרגנים לה. הרשות טוענת שישו היה פלסטיני ועד היום הוא מועסק בשרותה, בעומדו בהתמדה רבה במחסומים נגד עוולות הכיבוש הציוני. ישו ואתו ״נשים בשחור״ וחבר מרעיהן, ״שוברים שתיקה״ ״בצלם״ ועוד גופים שאינם בוחלים באחיהם משכבר הימים, כל זמן שניתן לפגוע בישראל. עומדים רוצחי ישו עם הנרצח באותם מחסומים, ומתנגחים בנאצים החדשים, הם חיילי צה״ל.
איך יכול ישו היה להיות פלסטיני – קרי מוסלמי – למרות שמוחמד הופיע ודת האיסלם החלה שש מאות שנה אחרי שחזר לתחיה? אם ציר הזמן מבלבל, אל דאגה, עובדות אף פעם לא עצרו את הפלסטינים מטוויית סיפורי אלף לילה ולילה שלהם, ממש כפי המנהג הרווח באזור כולו.
לא רק ישו גויס לשירות הרשות. גם כנסית המולד הפכה לכלי שרת בידי הפלסטינים. לפני 18 שנים נסו לתוך הכנסיה ״לוחמים״ מגדודי חללי אל אקצה והתבצרו בה. הם ידעו שצה״ל לא יעז לפגוע במקום קדוש לדת, וכויון שעיני העולם כולו הוסטו לעבר ישראל, הם ניצלו את ההזדמנות עד תום לתקוף את ישראל על תעוזתה וחוצפתה, שהטילה מצור על אנשים חפים מפשע שנסו לאותו מקום מקלט. אפילו האפיפיור נעמד לצד הפלסטינים כשהוא מתרה את ישראל נגד שימוש בכוח נגד ״פעולות לגיטימיות של הגנה עצמית״ הנגרמת מ״התנאים הלא צודקים שנכפים על העם הפלסטיני וההשפלות״ שהן מנת חלקו. יחי לוחמי החרות שחרפו נפשם, כמו דוד מול גולית, בודדים מול מכונת המלחמה הציונית, זו המכונה ״צה״ל".
מהלך השבועות של המצור, הלוחמים האמיצים שהתבצרו בכנסיה עשו בה כבדיר, כולל את צרכיהם בפומבי והרסו חלק מהמבנים בקומפלקס. הם חיללו את המקום הקדוש, אך כאמור, מי יעז להגיד מילה, כשהאפיפיור עצמו מגנה את ישראל?
זוהי בית לחם, שפעם בשנה בערב חג המולד מתכנסים ובאים אליה כל ראשי הממסד הפלסטיני כחלק מהתעמולה הבינלאומית שמטרתה לאחז עיני העולם עד כמה הרשות סובלנית, אוהבת ומחבקת דתות אחרות. הנחש מדבר בשפה אחת לעולם המערבי ובשפה לגמרי שונה בערבית. כמו סרטן המשתלט על הגוף, התאים הם תאי הגוף, נראים ונשמעים מוכרים, רק שמשהו השתבש שם והם מתרבים בכדי להשתלט ולהמית את הגוף.
כאן מגיעים אנו לתוכנית הטלוויזיה ולשאלה היכן היא הכנסיה השוכנת בעיר הולדתו של ישו, היא העיר בית לחם. מה הייתם עונים אתם – בישראל או בבית לחם? השאלה הזו חשובה ביותר, לאו דוקא בחו״ל כי אם לישראל ולישראלים. מעין חשבון נפש שחשוב שנעשה. כי אם אנחנו לא יכולים להחליט על תשובה ברורה, מיידית, שאיננה ניתנת לפרשנות ולמחלוקת, הכיצד נצא כשידינו על העליונה במאבק ההשרדות הנוכחי? ואם אנחנו לא יודעים איך לענות, או לא בטוחים, הכיצד יכולים אנחנו לבוא לעולם בטענות שהוא ״אנטישמי״ ומתייחס אלינו בצורה מוטה ולפי קני מידה שונים מאשר כלפי כל עם, אומה ומדינה אחרים?
לפני למעלה מעשור הייתי בארץ בערב חג המולד, נחרץ בדעתי שלא לבזבז את היום ולנסוע לבית לחם לחוות אותה בעצמי. לא ידעתי כמה רחוקה בית לחם מירושלים, וגם לא ציפיתי את שאעבור. לישראלים-יהודים בעלי תעודת זהות ישראלית, החוק אוסר לעבור לשטחי הרשות. נפגשתי עם ראש לשכת העתונות הממשלתית ושאלתי אם מותר לי ככתב זר לעבור את הגבול בכדי לסקר את ארועי אותו ערב. לא ידעתי שכל עובדי משרד התיירות ילוו מהלך כל הערב והלילה צליינים מירושלים לבית לחם באוטובוסים שממשלת ישראל העמידה לרשותם.
אישר לי ראש לשכת העתונות הממשלתית לעבור, כל זמן שאני עושה זאת עם הדרכון האמריקאי שלי. להגיע מירושלים לבית לחם זו היא נסיעה במיני-אוטובוס בתוך ירושלים עצמה, קרי הערים נושקות זו לזו, ומי שאינו מקומי אינו יכול להפריד בין האחת לשניה, עד שמגיעה חומה בגובה מטרים רבים ומבהירה, עד כאן ישראל, מכאן הרשות הפלסטינית. ישנו גם מעבר גבול, שם צריך להציג דרכון, וכשעוברים מרגישים שעברנו מאור לחושך, מעולם שפוי לעולם אכזר ורע, מניפולטיבי ומשקר, עולם מסוכן עד מאד.
יוצא מהתיאור עד כאן שבית לחם אינה בישראל, ולפיכך התשובה ״פלסטין״ היא אולי התשובה הנכונה? אלא שאין מדינה בשם ״פלסטין״ למרות שהאו״ם מכיר בה וכך גם ארצות רבות ממשפחת העמים. רק אנחנו וקומץ מדינות שפויות ואמיצות יודעות להגיד: יש ישראל, אין פלסטין. היו הסכמי אוסלו, למרות שרק צד אחד מכבד אותם באמת ובתמים, בעוד הצד השני זומם איך להשתמש בהם בתור קרש מקצפה לכיוון היעד הסופי, של אזור מהנהר לים הנקי מיהודים. לפי אותם הסכמים האזור מחולק, לשתי מדינות שבבוא הימים יחיו זו לצד זו, עם זכות שיבה של כל אותם ״פליטים״ נצחיים ובני משפחותיהם לעד ואל קודס עיר הקודש כבירתה הנצחית של האחת, היחידה.
כל שהיה צריך הוא לשאול שאלה פשוטה, תמימה, במשחק של תוכנית טלויזיה, ולגרום לעולם כולו להתעורר בשאלה: היכן היא כנסית המולד שבבית לחם. אם לא נשכיל אנחנו לענות לשאלה בעצמנו לעצמנו, הרי שכל הכבוד לאויבינו, שידם ממשיכה להיות על העליונה. ואם תוהים מדוע אנחנו מפסידים בקרבות מול תנועת החרם והאנטישמיות המודרנית, התשובה פשוטה: אנחנו לא יודעים איך להילחם, אנחנו לא נלחמים ואפילו עוזרים לאויבינו. נגדיר מי אנחנו, ואולי נוכל להמשיך.
הגיע זמן חשבון נפש, והנשיא האמריקאי דחף אותנו לאותו כיוון עת הכריז שירושלים בירת ישראל. גם זה לא היה ברור וגם לא מקובל, לא על העולם וגם לא על הישראלים כולם. נשאלנו ״היכן היא בית לחם״ והשאלה הבאה היא ״היכן היא פלסטין". אל נופתע כשיאמר לנו שהסרטן השתלט על הגוף כולו, ולנו כבר אין זכות קיום.
