"המטריושקה של טאקר: על הראיון של קרלסון עם ג׳פרי סאקס" היא כותרת הפוסט של עידו דמבין, עורך דין ישראלי בוגר אוניברסיטת קולומביה ומומחה לפוליטיקה האמריקאית. רשות הדיבור לעידו:
מוקדם יותר השבוע ריאיין טאקר קרלסון – פעם המגיש הכי פופולרי בפוקס והיום ׳עיתונאי עצמאי׳ שעוסק באופן אובססיבי משהו בישראל, רוסיה וסוריה (ותמיד תומך בעמדות הרדיקליות ביותר שבנמצא), את הפרופסור ג׳פרי סאקס (בתצלום מימין), שאני נבוך לציין שהוא מרצה בכיר באוני׳ קולומביה מכורתי, ובשנים האחרונות גם קונספירטור בולט במיוחד. באופן לא מפתיע, הראיון סיפק לא מעט רגעים יוצאי דופן.
הראיון, שנמשך למעלה משעתיים, הוא מופת של שיח קונספירטיבי מהשורה הראשונה, רווי בטענות שנלקחו הישר מדף המסרים של הקרמלין וערוציו (בדגש על RT – לשעבר Russia Today המופעל ע״י אנשי פוטין), בקונספירציות אנטי-אמריקאיות ופרו סיניות (״קוביד נוצר במעבדת נשק אמריקאית״), שמוצג לצרכני התקשורת ה׳עצמאית׳, בהם 15 מיליון העוקבים של קרלסון ברשת X ו-207 מיליון העוקבים של אלון מאסק ששיתף אותו בצד המלים ׳מעניין מאוד׳, כמשהו שבין אירוע חדשותי לבין ערב חשיפת ״האמת״ שמוסתרת על-ידי תקשורת המיינסטרים.
בין היתר, השניים דיברו בשיחתם בהרחבה:
א. על רוסיה ככוח חיובי בעולם שהותקף על לא עוול בכפו, דה פקטו, ע״י נאט״ו ומהלך ההתרחבות מזרחה שלה, ובתוך כך ע״י האוקראינים בעלי השאיפות ה׳מקסימליסטיות׳ לטריטוריה, בשבתם כסוכני המערב בכלל וג׳ו ביידן ומדיניותו ׳ההרסנית׳ בפרט (כולל הפצת תיאוריות בלתי מוכחות על פיצוץ צינור הגז נורדסטרים, בין היתר);
ב. על חשיבותם של חלק מהמינויים של טראמפ – בדגש על טולסי גבארד, שלפחות שמונה סנאטורים רפובליקנים העלו ספקות לגביה, ואותה הגדיר סאקס ׳חכמה, ידענית, פטריוטית׳ למרות עמדותיה הפרו-רוסיות, פרו-דיקטטוריות לפרקים וחיבתה לעמדות הרוסיות בכלל;
ג. על ישראל – שלדברי סאקס ׳מניעה את מדיניות החוץ האמריקאית כבר עשורים, לא משנה מי הנשיא׳ ומבצעת את המתקפה בסוריה ׳כחלק מחזון ישראל הגדולה׳ (לפי גבולות ההבטחה התנכ״ית);
ד. ואפילו על סוריה עצמה, שבעניינה הגנו השניים על משטר אסד – עליו כבר אמר סאקס בעבר ש׳אינו מכיר׳ את הטענות לשימוש בנשק כימי על אזרחים וטען שהוא ׳יודע יותר מכם [העיתונאים – ע.ד] כי הוא עוקב מאז 2011 ואילך׳, וטאקר הוסיף בשיחה, ״למה אני צריך לשנוא אותו בעצם?״ וסאקס השיב – ״זה מבצע תעמולה פסיכולוגית (Psy-op)!״.
הראיון הזה היכה גלים, בעיקר בגלל השירות האדיר שעשה לו אלון מאסק, שמוצא איכשהו זמן לנהל שש חברות בסדרי גודל שנעים בין גדול לעצום, לשמש יועץ קרוב (מאוד) ומעין נשיא-צללים עבור טראמפ, להוביל את מחלקת DOGE החדשה – וגם לצייץ עשרות פעמים ביממה. הציוץ של מאסק הגדיל משמעותית את החשיפה לפרופוגנדה של קרלסון – ומצטרף בכך לשורה ארוכה ומתארכת, לצערנו, של ציוצים שמאשררים תפיסות עולם גזעניות, שוביניסטיות, עמוסות שקרים וקונספירציות ולא אחת גם כאלה שמדיפות ניחוח אנטישמי מצחין במיוחד.
לא ברור, לפי שעה בכל אופן, עד כמה העמדות הקיצוניות של קרלסון וסאקס קונות להן אחיזה אמיתית בציבור האמריקאי. אבל אין שאלה שהן משרתות נראטיב מאוד ספציפי, שפושה והולך בימין הבדלני והאנטישמי מחד (זה שמאמץ אל ליבו את ויקטור אורבן אבל גם את חביאר מיליי) ובשמאל הבדלני והאנטישמי מאידך (זה שמתלהב מגרטה טאנברג אבל גם ממנהיג השמאל הקיצוני בצרפת ז׳אק לוק מלנשון) – לפיו ישראל והיהודים הם גורמים שליליים שמסובבים את ארה״ב על האצבע הקטנה; סין ורוסיה הן מדינות חיוביות שיש לאמץ את עלייתן ואת נסיגתה של ארה״ב מהזירה העולמית; דיקטטורים שפלים ואפלים הם בסה״כ אנשים שהמערב לא מבין; טרוריסטים הם לוחמי חירות וצדק; וכן הלאה וכיוצא בזה.
מעבר לזה, קשה להאמין שיש מי שבאמת חושב בשלב זה שקרלסון – שכבר ביקר ברוסיה פעמיים והפיק מביקורים אלה מספר סרטונים שמציירים את החיים בה כהצלחה מסחררת וגן עדן לתושבים (בוודאי ביחס לארה״ב) – לא נמצא על הפיירול של הקרמלין מאז שעזב את פוקס; אבל מן הראוי לשאול אם לא היה שם עוד *לפני*, כששירת בפועל כקולו של המחנה הטראמפיסטי משך שנים, נאם בעצרות של טראמפ ודיבר בשבחו מעל כל במה. ובהינתן שגם היום הוא לכל הפחות אהוד על מחנה MAGA, מן הראוי לבחון גם עד כמה, אם בכלל, הוא עדיין משפיע עליו. אין ספק שעל האיש השני הכי חזק בארה״ב של טראמפ – מאסק – הוא משפיע לא מעט (והרבה יותר משהיינו מקווים, מן הסתם).