בשעה טובה נשיאת הרווארד קלודין גיי התפטרה. במאמר שכתבה לניו יורק טיימס ומתפרסם בעברית ב"הארץ" היא מודה ב"טעויות" שעשתה אבל בעיקר מגנה על עצמה ומבקשת שנלמד לקח חיובי מהאופן העגום שבו עזבה את תפקידה המכובד.
במקרים כאלה, כותב מורן שריר ב"הארץ", נהוג לומר "מודה ועוזב ירוחם" אבל חשוב בכל זאת להעיר על משהו שאומרת גיי במאמר שלה. "אני מקווה שבהתפטרותי אמנעא מדמגוגים להתשמש בנשיאות שלי כנשק בקמפיין שלהם לערעור האידיאלים שמפיחים רוח חיים בהרווארד מאז הקמתה: מצוינות, פתיחות, עצמאות ואמת", היא כותבת. אם כבר היא מזכירה את ערך האמת אז חובה לציין איך האמת ושאר הערכים שהיא מציינת "הפיחו רוח חיים בהרווארד" תחת נשיאותה. ערך ה"מצוינות" הפך לשולי משום שעצם המינוי של גיי לנשיאה היה לא בעקבות מצוינותה האקדמית אלא בעקבות זהותה האישית.
לגבי "פתיחות" – ראינו כמה פתיחות יש בהרווארד לשמוע דעות לא אופנתיות (כמו שלישראל יש זכות להתקיים) או אפילו לכרזות עם תמונות של חטופים. לגבי "עצמאות" כנ"ל. ראינו בעיקר סטודנטים שהולכים אחרי העדר ומדקלמים סיסמאות שנאה לישראל שמבוססות ברוב המקרים על בורות ו/או גרעין של אנטישמיות.
וה"אמת", כך גילינו, היא יחסית. העדות של גיי עצמה בקונגרס היתה ראיה מרשיעה. אם קריאה לרצח עם של יהודים לא מפרה את הקוד האתי של הרווארד, אז באמת מה שווה כל סט הערכים של המוסד המכובד הזה? בכל מקרה, בהצלחה לקלודין גיי בהמשך דרכה המקצועית. הבאה בתור היא נשיאת MIT.
