מחקר סוציולגי חדש אותו ביצע פרופסור ישראלי-קנדי מגלה תובנות מפתיעות על תרבות הסלבס שכולנו צורכים * הכל נשאר במשפחה
רק על אחי לספר ידעתי; וזה מה שאני הולך לעשות השבוע, במיוחד לאחר שבוע הפסח הארוך והכבד ועם חיוך משוויץ גדול על הפנים. אח שלי, ערן שור, הוא פרופסור, מרצה וחוקר בפקולטה לסוציולוגיה של אוניברסיטת מקגיל (McGill University), מונטריאול; המוסד האקדמי היוקרתי והמוערך ביותר אצל שכנתנו הצפונית ובעולם כולו.
להבדיל ממני, מדובר במשקיען ישראלי לא טיפוסי עוד בימי צעירותו בקיבוץ שבמרום הגליל, בו שבר שיא אחר שיא בקטיף התפוחים העונתי בקולחוז. לאחר השירות הצבאי, ערן סיים בהצטיינות לימודי תואר באוניברסיטת חיפה; זכה במילגה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת סטוניברוק בלונג איילנד, ניו יורק; ולאחר 12 שנות לימודים אקדמאיים, בשיא המשבר הכלכלי של סוף שנות ה-2000 הוא התקבל בזכות כישוריו ועמל כפיו לפרופסורה וצורף לצוות המחקר באוניברסיטה הקנדית, כשהוא משאיר מאחור 300 פרופסורים פוטנציאלים, רובם-ככולם ילידי צפון אמריקה, שביקשו להצטרף למוסד המכובד.
אודה ולא אכחש: דעותינו והשקפותינו בנושאים פוליטיים, כלכליים וחברתיים רחוקות כרחוק מחוז קוויבק הקנדי ממאליבו של קליפורניה. אני רומני, הוא אובמה, אני מתנגד לנישואים חד-מיניים, הוא כמובן בעד. אני בעד כלכלת שוק חופשית וקפיטליזם טהור, הוא סוציאל-דמוקרט בסגנון המערב אירופאי הקלאסי. שלא לדבר על יהדות ומסורת; אחד נושא עיניו שמיימה ומעריך את ההיסטוריה, השני מאמין בלא להאמין ומנתח את דברי ימי עמנו בצורה שכלתנית, לאו דווקא דתית.
אבל חוץ מזה אני אוהב אותו, ממרחק אלפי המיילים ושיחות הטלפון והסקייפ, אהבת נפש ממש. ולכן לא היה מישהו שמח יותר ממני כשמבזק חדשות של "יאהו ניוז" בישר לי השבוע על תוצאות מחקרו הסוציולוגי האחרון של הפרופסור הישראלי המבריק מקנדה.
כותרת המחקר, אותו ערך פרופ' שור יחד עם עמית-מחקר באוניברסיטת סטוניברוק ועם מהנדס תוכנה בכיר בגוגל, היא: "15 שנים של תהילה; לא 15 דקות, לא 15 שעות ואפילו לא 15 שבועות", כפי שמגדיר זאת ערן.
הוא וחבריו סרקו בצורה רנדומלית 100 אלף שמות של סלבריטיז השהתפרסמו ב-2000 עיתונים ומגזינים בצפון אמריקה בשנים 2002-2009.
הם גילו שברגע שסלבריטי בתחומי הקולנוע, הטלוויזיה, האופנה או הספורט זוכה לרגעי התהילה ואור הזרקורים – ביותר מ-90 אחוז מהמקרים הוא גם יישאר שם, ודי לצמיתות. אלו הן חדשות רעות למי שלא יכול לשאת אפילו עוד ניוז אייטם אחד שעוסק בקים קרדשיאן או בלינדזי לוהן; וחדשות עוד יותר רעות לאלו שמחפשים את התהילה בכל דרך ומחיר, ומגלים שרשימת המפורסמים והזוהרים כביכול היא די רציפה ועקבית, ול"ניו קאמר" קשה מאוד להשתחל אליה…
רשימת הסלבס המוזכרים ביותר בעשור הקודם אותה גילו פרופ' שור והקולגות שלו מפתיעה למדי. ברשימת עשרת הראשונים מופיעים השחקנים ההוליוודיים ג'יימי פוקס, נעמי ווטס, ביל מרי, טומי לי ג'ונס, ג'ון מלקוביץ, אדריאן ברודי, סטיבן בוסמי ונטלי פורטמן שלנו. השניים האחרים הם המפיק-הרוצח המוזיקלי פיל ספקטור; והמיליארדר המוזר האגדי הווארד יוז.
ערן: "הנה רשימה של אנשים די מפורסמים אבל לא הכי מפורסמים בעולם הסלב והאינטרטיימנט. וכולם נשארים למעלה, בעין הציבורית. שנה אחר שנה. אנחנו יודעים מי הם, כלי התקשורת ממשיכים לכתוב עליהם ולהזכיר אותם, הם כנראה איתנו להרבה מאוד זמן… מה שמעניין הוא שגילינו, ש-96 אחוז מהסלבס עליהם נכתב יותר מ-100 פעמים בשנה – אוזכרו בהקשר זה או אחר שלוש שנים לפני כן; וסביר מאוד להניח שבעוד שלוש שנים יכתבו ויעסקו בהם שוב".
השורה התחתונה: תהילה אינה חולפת, לפחות לא במושגי תרבות הבידור והסלבריטאיות ההוליוודית-אמריקאית. "רובם המכריע של המפורסמים שבינינו ימשיכו ויישארו מפורסמים, אם אנחנו אוהבים זאת וגם אם לא", קובע האח המלומד שלי. "אנחנו בעצם באים ומצהירים במחקר שלנו באופן נחרץ: תהילה אינה דוהה או נעלמת, היא נדבקת אל ה'פופיולר קאלצ'ר' שלנו ומסרבת להיעלם".
בברכת שבוע מעולה ולהתראות באמריקן איידול או דה וויס!
4 תגובות
Pingback: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » ובחרת בהומניזם
באמת הייתם חייבים להראות בחורה ערומה בכתבה שקשורה למאמר אקדמי? לא עברנו את השלב הזה? ולמה דווקא את התמונה הזאת?
תודה על התגובה, דובי.
הבחורה, ככל שעיניי המזדקנות רואות, אינה עירומה אלא לבושה בחוסר צניעות ניכר.
מדובר בקים קרדישיאן, אחת ממושאות המאמר ודוגמא לתהילה חסרת פשר שאינה נעלמת.
איזה שלב בדיוק היינו אמורים לעבור בהקשר זה?
אני שמח שלמדנו להכיר חלק מהמשפחה
במיוחד את הריאקציונר הקשיש ואחיו ילד הפרחים.