ג'ימי קרטר, נשיאה ה-39 של ארה"ב, מת ביום ראשון בגיל 100. קרטר, חתן פרס נובל לשלום, היה אדריכל השלום בין ישראל למצרים ואחד ממבקריה החריפים של מדיניות ישראל בשטחים. הנשיא האמריקאי לשעבר מת כשנה לאחר שרעייתו, הגברת הראשונה רוזלין קרטר, מתה בגיל 96.
קרטר, שמת בביתו במדינת ג'ורג'יה שבארה"ב, היה הנשיא האמריקאי שהגיע לגיל המבוגר ביותר אי פעם. משפחתו מסרה בפברואר השנה כי הוא עבר כמה טיפולים בבית החולים, וכי הוא בחר "לבלות את הזמן שנשאר לו בבית עם יקיריו" ובטיפול הוספיס שהיה בו. מרכז קרטר, העמותה שהקים הנשיא לשעבר יחד עם אשתו, הודיעה כי הוא "מת בשלווה" וכי טקסים לזכרו ייערכו באטלנטה, בירת ג'ורג'יה, ובוושינגטון. בנו צ'יפ אמר שאביו היה גיבור לא רק עבורו, אלא עבור כל מי שמאמין ב"שלום, זכויות אדם, ואהבה חסרת תנאים". הוא הוסיף שבזכות הדרך בה חיבר קרטר בין אנשים, "העולם הוא משפחתם" והודה למי שמכבד את זכר אביו בכך שממשיך לחיות לפי אמונתו.
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ספד לקרטר ואמר כי מדינתו והעולם "איבדו מנהיג, מדינאי ופעיל הומניטרי יוצא דופן". לדבריו, "בחמלה ומוסריות, הוא פעל למיגור מחלות, יצירת שלום, קידום זכויות אזרח וזכויות אדם, בחירות חופשיות ושיכון חסרי בית". עוד אמר ביידן כי הנשיא המנוח "תמיד דאג לחלשים" וכי "הציל, רומם ושינה את חייהם של בני אדם רבים בכל רחבי העולם". הנשיא הורה לקיים לוויה ממלכתית רשמית לכבוד קרטר בבירת המדינה.
נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ כתב כי "מי מאיתנו שזכו לשרת כנשיאים מבינים שמדובר במועדון אקסקלוסיבי, ורק אנחנו יכולים להזדהות עם האחריות העצומה של הנהגת האומה הגדולה ביותר בהיסטוריה". לדבריו, "האתגרים בפניהם ניצב ג'ימי" הגיעו ברגע מכריע עבור ארה"ב, "והוא עשה כל שביכולתו כדי לשפר את חייהם של כל האמריקאים". טראמפ הוסיף שעל כך "כולנו חבים לו תודה". בהודעה נוספת אמר טראמפ שלמרות שהיו בינו לבין קרטר חילוקי דעות עמוקים מבחינה פילוסופית ופוליטית, הנשיא המנוח אהב וכיבד את ארה"ב. "הוא עבד קשה בשביל להפוך את אמריקה למקום טוב יותר ועל כך אני מכבד אותו מאוד", הוסיף.
קרטר נולד ב-1924 בעיר פליינס שבג'ורג'יה. בצעירותו שירת בצבא והיה חקלאי, ולקראת גיל 40 החל את פעילותו הפוליטית. ב-1962 נבחר לסנאט של מדינת ג'ורג'יה וב-1971 נבחר למושל המדינה. ב-1976 התמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית ונבחר במפתיע כנציג המפלגה לנשיאות, חרף אלמוניותו היחסית. בבחירות שנערכו באותה השנה גבר על הנשיא הרפובליקאי המכהן, ג'רלד פורד.
קרטר כיהן כנשיא במשך כהונה אחת בלבד, בין השנים 1977 ל-1981. אחד מהישגיו הבולטים היה הסכם השלום בין ישראל למצרים. הוא השתתף באופן פעיל בגישור בין הצדדים והגיע כמה פעמים לביקורים באזור. בספטמבר 1978 אירח את מנהיגי שתי המדינות — מנחם בגין ואנואר סאדאת — לפסגה בקמפ דיוויד. במארס 1979, בטקס חגיגי במדשאות הבית הלבן, חתמו השלושה על הסכמי קמפ דיוויד. באותו מעמד הונצח קרטר בצילום המפורסם של לחיצת הילד המשולשת בינו, בגין וסאדאת.
לצד זאת, בתקופתו גם נחתמו הסכמי תעלת פנמה, מוסדו יחסים דיפלומטיים בין ארה"ב לסין, הופשרו היחסים עם ברית המועצות ונחתם ההסכם לצמצום כלי הנשק האסטרטגיים המוחזקים בידי שתי המעצמות.
ההסתבכות באיראן, הכישלון באפגניסטאן
מנגד, באיראן קרטר נחל כישלון מרכזי. לאחר נפילת השאה, שנתמך בידי ארה"ב, וחזרתו ל האייתולה חומייני ב-1979, פרץ משבר בני הערובה האמריקאים בשגרירות בטהראן. ניסיון החילוץ הצבאי נכשל, והסתיים בהרוגים רבים.
ההסתבכות באיראן לצד כישלונות נוספים של קרטר, כמו הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן, הביאו להפסדו בבחירות שנערכו בסוף 1980 מול רונלד רייגן הרפובליקאי. עם זאת, קרטר לא נעלם מהזירה הפוליטית, וייסד את מרכז קרטר, באמצעותו ביקש לקדם ערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם.
במסגרת מרכז קרטר היה הנשיא לשעבר מעורב בניסיונות לפתור סכסוכים במקומות רבים ברחבי העולם, בהם המזרח התיכון, אתיופיה ואריתריאה, צפון קוריאה, ליבריה, האיטי, בוסניה, סודאן, אוגנדה וונצואלה. ב-2002 הוא קיבל את פרס נובל לשלום עבור מאמציו לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ולקידום דמוקרטיה וזכויות אדם.
קרטר נחשב לאחד ממבקריה החריפים של מדיניות ישראל בשטחים, ולאורך השנים האשים את ממשלות ישראל בקידום מדיניות אפרטהייד ובדיכוי אלים של זכויות העם הפלסטיני.
לצד הביקורת שהפגין כלפי ישראל, הוא גילה אהדה לחמאס, שהתבטאה, בין היתר, בפגישתו בדמשק עם חאלד משעל ב-2008, עקב מבצע "עופרת יצוקה". בעקבות מבצע "צוק איתן" ב-2014 הוא גם קרא לארה"ב להכיר בחמאס ולהוציאו מרשימת ארגוני הטרור.
פעולות אלה עוררו תרעומת בקרב ישראל ובקרב ארגונים יהודיים בעולם, שהאשימו אותו בשנאת ישראל ואף באנטישמיות. בישראל אף סירבו ראש הממשלה נתניהו והנשיא ריבלין להיפגש עמו בשל מה שהוגדר כ"עמדות אנטי-ישראליות" שהפגין.
ב-2016, במאמר שפירסם ב"ניו יורק טיימס", הוא כתב כי הוא "חושש לרוחו של קמפ דיוויד", והאשים את ישראל בכך שמחויבותה לשלום "מוטלת בסכנת ביטול". זאת, לדבריו, בשל הבנייה בהתנחלויות, העמקת כיבוש האדמות הפלסטיניות וההפליה בין המתנחלים לפלסטינים שחיים תחת שלטון צבאי ישראלי. במאמר הוא קרא לארה"ב להכיר במדינה פלסטינית גם ללא משא ומתן בין ישראל והפלסטינים.
