מה קורה עם ישראלים שלא שפר מזלם והם אינם חלק ממושב האלים באולימפוס?
בארץ חלם – ואיני מעונין לפגוע בתושבים המקוריים בחלם אשר היתה בפולין היא מדינת ישראל, קיים פער עצם בין אלו שיש להם ובין אלו שאין להם. דפוס הפעולה של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, המכהן עתה משך זמן ארוך יותר מ"הזקן", לא השתנה. חבריו הקרובים הם יהודים מעשירי העולם (כך יוצא שבנו, בשעת שכרות, פונה לחברו ואומר לו -״אבי
דאג לזיכיון הגז לאביך, תורך לשלם הערב״, ועל כך נאמר ״נכנס יין, יצא סוד״). אך כל אימת שנתניהו מרגיש מאוים, ששלטונו בסכנה (דבר הקורה לעתים תכופות יותר, בד״כ בדיוק לפני בחירות), ״פתאום״ נזכר רה"מ בנתיניו האחרים ומתחיל לדאוג להם. בוא נעיף מבט על מעגלו של השליט וגם על מעגל הנתינים. אולי נלמד דבר או שניים.
שועי עולם
בחדשות: ״גיא פלג חושף תמליל מחקירתו של נתניהו בתיק 1000: החוקרים טענו שהוא סותר את עצמו בשאלה האם מילצ׳ן שוחח עימו בנוגע להארכת ההטבות לתושבים חוזרים"… אין ספק שהחוק שחוקק נועד לשרת את מעגלו של נתניהו ולא לתת מענה פשוטי העם. אך מה הפשע, באופן התנהלות שכה פשה בעם, שהוא כבר דבר שבשגרה?
המולטי-מיליארדר ארנון מילצ׳ן, שעשה רבות למען מדינת ישראל (וודאי יצא נשכר מהעסקאות הרבות שעשה) חיפש מקום מפלט להונו. היה זה לאחר המשבר הכלכלי העולמי של 2009-2008 ובארץ באותה תקופה הכריזו בביטחון ובגאווה רבה שהסערה תחלוף על מדינת ישראל בלי להשפיע עליה. אותו מילצ׳ן וראש ממשלת ישראל חברים טובים (היו), וכשמארחים ומתארחים שועי עולם וראשי מדינות ביחד, נפתחים בקבוקי שמפניה בפופ״ים מצטלצלים ומוגשים מגשי סיגרים וכוסות קוניאק משובח. היתה זו תחילת תקופת האקזיטים שהיפרו את דמיונם של ההמונים ודירבנו כל זאטוט, כל סבתא וכל דוד ודודה להתחיל סטארט-אפ משל עצמם. עד מהרה הפכנו לארץ הסטארטאפים, ונראה שהמדינה עדין נמצאת על אותו גל מהפנט (למעונייינים ביותר פרטים, מומלץ הספר Startup Nation).
יעבור זמן מה, מהלך אותו עשור, ובשל חקירות כספים בינלאומיות, כמו גם חשיפת חשבונות בנקים כחלק משיתוף העולם כולו בידע שג׳וליאן אסאנג׳ החליט שמן הראוי שיראה אור יום ברבים, נודע שישראלים רבים מחזיקים סכומים אדירים בבנקים בשוויץ ובפנמה וכנראה במקלטי מס רבים אחרים). ארץ קטנה ואנשים סופר-עשירים בה רבים, המעדיפים להחזיק את כספם הרחק מעיני השלטונות. ״מה ששלי שלי, ואין שום סיבה להתחלק בו עם רשויות המיסים!״
כולם השתתפו בחגיגה. פרסים יהודים בלוס אנג׳לס, בשיתוף בנק לאומי, העבירו כספים הלוך ושוב בין עיר מלאכים וישראל. בין הבנק הרשום בארה״ב לבין הבנק הרשום בארץ התקיים מקלט מס בפועל; אלא שהוא היה בלתי חוקי, לאחר שהפרשה התפוצצה והמנהלת המקומית הוקרבה ופוטרה, הוטל קנס מאד משמעותי על הבנק. מאז כל אזרח בעל תושבות כפולה נדרש למלא טפסים מיוחדים, ובבנקים בארץ הוקמו מחלקות שלמות האחראיות על העברת אינפורמציה ושליטה מלאה בכדי להימנע מקנסות עתידיים.
לאותם אנשים שלא שפר מזלם והם אינם חלק ממושב האלים באולימפוס, המשבר הכלכלי היה חוויה מאוד קשה. תקופה בה משפחות שהעתיקו מקום מגוריהם מהארץ נאלצו בלית ברירה לחזור, שכן לא היתה בידם אפשרות להמשיך להתקיים. אלא שהארץ, שם האמינו שכוחם כה רב שהמשבר הגלובלי יחלוף מעליהם, נהייתה מקום אטרקטיבי במיוחד לסופר-עשירים. ״רק תחזרו, תעבירו את הונכם, ותקבלו פטור לכל זמן שרק תרצו עשר שנים מספיקות לכם?) והטבות מכאן עד להודעה חדשה". זה היה המסר, וראש הממשלה לו קבוצת תומכים בניו יורק, מיאמי ולוס אנג׳לס, כמו גם במקומות נוספים ברחבי העולם מחוץ לארה״ב, עמד וחיכך ידיו בהנאה, ״עד כמה חשוב להחזיר את בנינו הסלבריטים הביתה!״
הייתה זו פעילות ששכרה הרב בצידה (לחוזרים-לכאורה), שחברם השמיש את מדינת ישראל ככלי עזר עבורם. אין גם ספק שנתניהו האמין שהוא מיטיב עם המדינה, שכן יגיעו אותם סופר-עשירים, יחנו כספם, יוציאו כסף בארץ ואולי כך ייטב לכולם, טיפין טיפין, גם אם לא במישרין. אגב, אם מסתכלים על קודמיו, האם לאהוד ברק החריף והמבריק אין דירות ששוות מיליונים בתל אביב? כספים גדולים מסתובבים שם, בין הפוליטיקאים הבכירים, והם מסובבים את כולנו, כסחרחרת בלונה פארק. למסתכל מהצד זה נראה כך: ״יעבירו כספם למקום בטוח, ברשות ובידיעה, בפטור מלא ממיסים לפחות לעשור הבא אם לא יותר, וימשיכו בצורת חייהם. הם לא ממש יעברו לגור בארץ, אותם חברי חוג הסילון, האלפיון העליון".
אנשים קשי יום
באותו הזמן בדיוק היה יועץ לממשלה, אדם מאוד-מאוד חשוב ועוד יותר עסוק, שנכנס ויצא ממשרדיו של יו״ר הכנסת כאילו שזה הוא משרד הפרטי. הייתי אז בכנסת והרבתי לכתוב על החזרת ישראלים לארץ. בכנס הרצליה הוקדשו מושבים רבים לשיחה איך ניתן למנוע בעיקר את בריחת המוחות מהארץ. הרעיון היה לנסות למזער את זרם היוצאים ולהגביר את זרם החוזרים.
סיפרתי לאותו יועץ בכיר על אשה מאד קשת יום, שעבדה מדי יום מהנץ החמה עד צאתה, שחזרה ארצה, שכן ילדיה ונכדיה שם, דווקא בירושלים הבירה. אך בגילה, הגישה הרווחת בארץ היא שהיא חוזרת בשל מצבה הבריאותי, או בשל הטבות מפליגות אלו או אחרות שאולי תזכה להן בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמובן שלאדם מבוגר יותר בעיות רפואיות. כך גם ברור שהאדם מגיע לארץ בלי שצבר מהלך חייו זכויות פנסיה או ביטוח לאומי. כיוון שלא מדובר באנשים עם כסף, קל להניח שגם הזכויות שהם צברו בארה״ב מועטות ביותר. באו החכמים בארץ, דוגמת אותו יועץ חשוב-ובכיר, והטילו עונש נוסף: חזרתם ארצה, תיזכו בביטוח לאומי וכך בקופת חולים (זיכרו, אלו אנשים שלעיתים אין ידם מספקת לשלם את הביטוח המשלים), אך תצטרכו לחכות שישה חודשים עד כניסת הטבות
הכרחיות אלו לתוקף.
עמד והסביר לי את שלא הבנתי: ״אנחנו לא רוצים שאנשים יבואו לכאן לקבל טיפולים רפואיים על חשבון המדינה!״ כך הוא פסק, וכל החוזרים שמדינת ישראל כל כך רוצה ביקרם, חייבים לשלם כופר של כמה אלפי דולרים, או לחלופין להמתין שישה חודשים. תקפה אתכם מחלה כלשהי, אל דאגה, עוד שישה חודשים תוכלו להתחיל את ההליך להירשם לקופת חולים ורופא אז יראה אתכם! ״אפצ׳י״ או סרטן, למחוקק פתרונים!
כמה קל להעביר החלטות הרות גורל כאלו, שבאמת נראות חסרות חשיבות, כי מה הם כמה אלפי דולרים ביני לבין חשבון הבנק שלי? למה שבר דעת ימתין שישה חודשים?
בין אם אלו יהודים מונצואלה (שהסתפקו בתחנת ביניים במיאמי או בספרד והשתקעו שם, לאחר שנמלטו מהרדיפות במדינתם) או מצרפת (אלו שקנו דירות בנתניה, אשדוד, אשקלון ואילת, ו-חזרו לצרפת), או מאות אלפי הישראלים שעבור ילדיהם ונכדיהם מדינת ישראל והשפה העברית הם דבר השייך להוריהם או להורי-הוריהם, מדינת ישראל אינה ערוכה כראוי לקבלם. מדוע? שכן נקודת המוצא והמבט של המחוקקים ומקבלי ההחלטות היא של אלו שיש להם הכל, שלא התנסו ואינם מבינים את הקשיים האמיתיים בפני החוזרים והבאים.
זהו אחד מכשלונותיו של ראש ממשלה המשרת תקופה כה ארוכה – ניתוק מוחלט וחוסר הבנה משווע. רק בימים לפני בחירות, כשנדמה לשניה חולפת שאולי לא יזכה, נזכר נתניהו בנתיניו האחרים, אלו שבכלל לא היו על הרדאר שלו מהלך כל כהונתו. ״יחי המלך, המלך לעד!״ כמה קל להסביר פנים לשועי העולם; אך האם התפקיד אינו גם לדאוג ל״גר, ליתום ולאלמנה", אלו שיש להם מעט אם בכלל, החוליות השבירות והחלשות יותר בשרשרת האנושית המיוחדת שיוצרת את החברה הישראלית בת ימינו?
