כמה ישראלים חוגגים בערב השנה האזרחית החדשה ולמה סילבסטר מחייך בקיברו
ביום שלישי השבוע הסתיימה שנה, וגם עשור. דיברו על זה ברדיו, במצעדים, בכתבות בעיתון וברשת, בסיכומים. התרגשות חגיגית? נדמה שפחות. החג שישראלים חגגו בשבוע שעבר, מלבד מיעוט נוצרי קטן, הוא חנוכה. אבל כמקובל בתרבות שיש בה הרבה מאוד אלמנטים של פיוז׳ן, מתערבבים לתוכו עוד כל מיני מרכיבים. לדוגמה, מרכיבים מסחריים של מכירות שהם ספק חנוכה, ספק כריסמס, ספק סוף שנה. הישראלי המכיר את עונת הקניות החורפית של חוץ לארץ, קיבל אותה בקטן גם אצלו. הישראלי האוהב את תחושת החגיגיות החורפית של חוץ לארץ, מחפש לטעום ממנה גם בארצו הקדושה.
רוב היהודים בישראל חיים את ענייני היומיום שלהם על פי לוח השנה הכללי, הלועזי. הם קובעים פגישה בסוף דצמבר, לא בתחילת טבת. הם פותחים שנת לימודים ב־1 בספטמבר, לא בא׳ באלול. ומצד שני, לחופשת החנוכה הילדים יוצאים בכ״ו בכסלו, ושבו ממנה בג׳ בטבת. זה היה היום האחרון של השנה, 31 בדצמבר. אבל הילדים לא הרגישו. הם חזרו לשגרת החולין.
השימוש בשני לוחות שנה מבלבל לעתים, מנדנד לעתים. אבל יש בו גם קסם, ייחוד. הוא מחייב את היהודי הישראלי לשמור על ערנות המתייחסת לשני מעגלים של זמן, המעגל הכללי והמעגל היהודי. יום העצמאות יהיה בה׳ באייר. זה יהיה 29 באפריל. גם חגי מדינת ישראל – לא החגים המסורתיים כמו חנוכה, אלא המועדים שקבעה המדינה, כמו זיכרון ועצמאות ויום ירושלים ויום השנה לרצח רבין, מוצמדים ללוח העברי. ולא תמיד קל לזכור.
רוב גדול מהיהודים בישראל, כותב הפרשן ואנליסט הסקרים שמואל רוזנר, אומרים שראש השנה האזרחי, 1 בינואר, הוא, מבחינתם, יום רגיל לגמרי (78%). רק מיעוט קטן אומר שהוא ״ראש השנה האמיתי״ שלהם (6%). בסוף 2019 אפשר לסכם, להצעיד פזמונים, אולי גם ללכת למסיבה. אבל מבחינה רגשית, השנה של היהודים נפתחת בראש השנה. א׳ בתשרי, שנחגג השנה ב־29 בספטמבר. וזה כולל את מי שחוגגים בישראל את נובי גוד, עם תחילתה של שנה אזרחית חדשה. כ־4% מהיהודים מציבים עץ אשוח בבית. 8% חוגגים עם חברים. שלושה מכל ארבעה מיוצאי ברה"מ מציינים באופן כלשהו את נובי גוד. רק 6% ממי שאינם יוצאי ברית המועצות מציינים את נובי גוד באופן כלשהו. ויש עדיין לא מעט יהודים בישראל, ארבעה מכל עשרה, שאינם מודעים לקיומו של נובי גוד.
וכמובן, זה שהם לא יודעים, לא אומר שלא יחגגו. רבים הולכים למסיבה לא בגלל שנובי גוד אלא מכיוון שמסתיימת שנה ומתחילה חדשה. לעתים קרובות הם קוראים לאירוע הזה סילבסטר, על שם הקדוש שכיהן כבישוף של רומא בימיו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדתה הרשמית של האימפריה. כחמישית מיהודי ישראל נוהגים ללכת למסיבה בלילה החוצץ בין שנה אזרחית אחת לזו הבאה אחריה. את סילבסטר זה בטח היה משעשע (שלל פמפלטים ופרסומים המאשימים את סילבסטר באנטישמיות אינם נתמכים על ידי תיעוד היסטורי ממשי).
מסיבה היא דבר נחמד, לא בהכרח אידיאולוגי. כמו קניות לרגל כריסמס, שאולי מעידות על חיבה לחג, אבל סביר יותר שמעידות על חיבה להנחות ולמבצעים (שבחלק מהמקרים הם בעצם מבצעי חנוכה). בקרב הקבוצות הלא דתיות בישראל (ואפילו בקרב דתיים ליברלים) אפשר למצוא שיעור דומה למדי של בילוי במסיבות שנה אזרחית. כמובן, הצעירים קצת יותר. כי צעירים אוהבים מסיבות. רק הדתיים והחרדים (דתי, דתי תורני, חרדי) נמנעים במובהק ממסיבות שנה אזרחית חדשה.
***
ועוד סקרים עדכניים מעניינים:
1. בכל שנה מתים ישראלים משפעת. מוות עצוב, מיותר. כנראה שלא תמיד נמנע. בכל שנה ישנם שבוע או שניים שבהם מתגברת הבהלה. מקרה טרגי, או שניים, מריצים את הבטלנים המאחרים להתחסן. אבל מספר המתים משפעת בכל שנה לא מושפע רק מכמות המתחסנים אלא מעוצמת המחלה וסוגה. בחורף שעבר היו מעט שמתו יחסית לחורף שלפניו. מספר המתחסנים היה דומה. דוח מקיף של משרד הבריאות על סיבות מוות בישראל מצא ירידה בתמותה משפעת ודלקת ריאות בקרב נשים בשנים 2014־2016 לעומת 2005־2007 (־%8), לעומת עלייה בתמותת גברים על פי אותה השוואה (3%). באף קבוצת גיל שפעת איננה גורם מוות מוביל. תמיד טוב להיזהר, גם משפעת, אבל יותר חשוב להיזהר מתאונות.
2. רבע מהילדים באמריקה גרים בבית שבו רק הורה אחד. זה השיעור הגבוה בעולם. ברוסיה אחד מחמישה ילדים (18%), בברזיל אחד מעשרה (10%) ובהודו אחד מ־20 (5%).
3. ב"כדור הבדולח של סבאטו" (אתר אינטרנט לחובבים כבדים המנתח מגמות פוליטיות בארה״ב) מזהים שלוש מדינות מתנדנדות עיקריות לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020: פנסילבניה, ויסקונסין, אריזונה. מצב המרוץ בספירת אלקטורים: 248 לכל צד, ו־42 מתנדנדים. כלומר, שוויון מוחלט בסיכויים.
! Happy New Year
