"ב־2020 לא הצבעתי לטראמפ. אני לא אוהב אותו. אבל היום אני מרגיש שאין ברירה", אומר רונן הוארד (47) עורך דין מאורנג' קאונטי, המתגורר בארה"ב מאז 2016 * "קשה לי למצוא נימוק הגיוני להצבעה לדמוקרטים, ואני אומר את זה בתור אדם שחשב שהוא בחיים לא יצביע לטראמפ" * האם הוא משקף את הלך הרוח המאפיין של ישראלים-אמריקאים רבים?
הזעזוע מהטבח ב-7 באוקטובר, התדהמה מהעוינות כלפי ישראל, שבמקרים לא מעטים תורגמה לגילויי אנטישמיות, ובעיקר האכזבה מהתמיכה המסויגת בעיניהם שהעניק ממשל ביידן לישראל, הפכו עבור רבים מבני הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל לקו פרשת המים החדש ביחסם לפוליטיקה המפלגתית במדינה. "כלכליסט" ערך ראיונות עם שישה יהודים אמריקאים בעלי זכות בחירה, שלא מסתירים את הסתייגותם ולעתים גם את סלידתם מטראמפ, שהופכים את החלטתם להצביע בנובמבר למועמד הרפובליקני להגיונית יותר בעיניהם. אחד מהם הוא רונן הווארד, עורך דין ותושב אורנג' קאונטי, דרום קליפורניה.
כאדם שמגדיר את עצמו איש מרכז, הווארד אומר כי מעולם לא התייחס אל השמאל או אל הימין כאל בעלי מונופול על הצדק. כיום, לעומת זאת, העדפותיו חד־משמעיות. "במערכת הבחירות הקודמת הצבעתי לדמוקרטים, אבל היום פשוט אין לי שום טענה בראש שמצדיקה הצבעה להם, ויש לי אינספור טענות בעד טראמפ", הוא אומר. "בעיניי, יהודים שלא יצביעו לטראמפ עושים שפגאט מנטלי כדי להצדיק את ההצבעה שלהם, או שהם פשוט דמוקרטים בדם וההשתייכות למפלגה היא כמו דת עבורם. בראש שלהם הם כנראה 'האנשים הטובים', אבל אני לא יכול להתעלם ממה שקרה פה מאז 7 באוקטובר. גם אשתי, שנחשבה תמיד שמאל קיצוני — עברה צד בבחירות האלה".
למה בעצם?
"ב־2020 לא הצבעתי לטראמפ. אני לא אוהב אותו. אבל היום אני מרגיש שאין ברירה. אני לא יכול להתעלם מהאמירה החותכת שלו על כך שאם החטופים לא יחזרו לבתיהם לפני שהוא ייכנס לתפקיד, חמאס ישלם מחיר כבד מאוד. לא שמענו מילים כל כך חזקות לגבי החטופים מביידן וגם לא מאף אחד אחר מהממשל שלו, שלא לדבר על האנטישמיות שראינו בקרב הדמוקרטים. לאור זה, בתור יהודי וישראלי לשעבר — קשה לי למצוא נימוק הגיוני להצבעה לדמוקרטים. ואני אומר את זה בתור אדם שחשב שהוא בחיים לא יצביע לטראמפ".
למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על אנטישמיות במפלגה הדמוקרטית?
"הסקוואד, למשל — חברים דמוקרטים בבית הנבחרים שמזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי. חלק מהם, בהם רשידה טאליב, עודדו את מחאת האוהלים בקמפוסים. טאליב היא מאלה שאומרים From the river to the sea, אז איך אפשר שלא לראות את זה כאנטישמיות? לחשוב שאנטי־ציונות היא לא אנטישמיות זו בדיחה. לטעון שליהודים לא מגיעה מדינה, שאין לה זכות קיום — זה לא אנטישמיות? הדברים האלה גורמים לי להצביע לטראמפ למרות שאני ממש לא בקטגוריה של אלה שחושבים שהוא המשיח. רחוק מזה. יש קבוצה גדולה של אנשים שיעריצו את טראמפ בלי קשר למה שהוא יעשה. אני לא מאלה, אבל עדיין חושב שהוא עשה דברים מאוד חיוביים עבור ישראל. מזכיר המדינה אנתוני בלינקן אמר שאיראן נמצאת במרחק של שבוע־שבועיים מלפתח נשק גרעיני. אני לא מאמין שהיינו מגיעים למצב כזה אלמלא ארבע השנים של ביידן בתפקיד".
לא קשה לך עם החיבור של טראמפ לימין הרדיקלי?
"בארצות הברית תמיד היתה אנטישמיות ימנית של עליונות לבנה אבל מה שלא ראינו עד עכשיו זה את האנטישמיות של השמאל הקיצוני. בשביל הימין הקיצוני אנחנו לא לבנים מספיק ובשביל השמאל הקיצוני אנחנו לבנים קולוניאליסטים מדכאים, אבל התוצאה בשני המקרים היא גזענות כלפינו. מהשמאל, אני מודה, לא ציפיתי לכזאת אנטישמיות גלויה. כששאלו בקונגרס את שלוש ראשות האוניברסיטאות אם קריאה לרצח של יהודים מפירה את כללי ההתנהגות של האוניברסיטה — הייתי המום מהתשובות שלהן. אם דברים כאלה היו נאמרים על קבוצה אחרת של אנשים — נניח על טרנסג'נדרים, או על שחורים — אין מצב שהן היו עונות כפי שהן ענו. זה מראה עד כמה האנטישמיות מהשמאל גלויה ורועמת. הרגשתי שהתגובות של שתי המפלגות למה שקורה בישראל חשפו את הצדדים האמיתיים שלהן. ביידן לא השתיק את הקולות האנטישמיים במפלגה הדמוקרטית, הפוך ממה שקרה אצל הרפובליקנים".
היה אירוע מסוים שגרם לך להחליט שתצביע לטראמפ?
"כמו שפינק פלויד שרו, כל דבר שקרה מאז אוקטובר היה עוד לבנה בחומה הזאת. למשל הדממה מביידן כשהמטורפות האלה מהסקוואד דיברו על דה־קולוניזציה של ישראל. כשצועקים From the river to the sea ו־Globalize the Intifada זו לא קריאה לשלום אלא לאלימות, למלחמה גלובלית. בגלל השקט מביידן ומהממשל שלו לנוכח הקריאות האלה — באוזניים שלי זה נשמע כהסכמה".
הדעות שלך דומות לאלה של יהודים בסביבה שלך?
"לדעתי הרוב המכריע שלהם חושב כמוני, אלא אם הם אנטי־ציונים. להמון אנשים היה טריגר כלשהו שגרם להם להעביר את התמיכה שלהם לטראמפ. אני בטוח שהאיום לא להעביר לישראל תחמושת הזיז משהו אצל הרבה אנשים".