אריק
"ישראל נפרדה מאריק שרון בשני מטחי כבוד – והחמאס בירי שתי רקטות מעזה" – לשון הכותרות בעיתוני ישראל באמצע השבוע. דומה שלא יכולה הייתה להיות כותרת יותר ציורית ואמיתית כשמדובר בפרידה הממלכתית-עולמית מאחד המנהיגים הכריזמטיים והמשפיעים בתולדות 65 שנות מדינת היהודים המתחדשת.
שרון, מבחינתי, כבר נאסף אל אבותיו לפני שמונה שנים, עת קרסו גופו ומרבית נשמתו בשיא תהילתו הפוליטית. קשה קצת לזכור, אבל ב-2006 היה אריק שרון מנהיגה הבלתי מעורער של ההווייה הישראלית לגווניה, עם רייטניג אדיר בדעת הקהל כמנהיג מפלגת "קדימה" וסיכוי להיכנס להיסטוריה כשני בחשיבות אחרי בן גוריון.
הידיעות על מותו הקליני ששודרו השבוע ברחבי העולם נפתחו בצורה זהה במילים "המנהיג הישראלי מעורר/השנוי במחלוקת"… זו גדולתו לדעתי: לוחם רב אומץ שהפך לדמות פוליטית משפיעה וגורפת. ומעניין שאף אחד בים הדיווחים, הכתבות והפרשנויות שנשפכו השבוע לזכר המנהיג שהלך, לא הבחין בדימיון בין שרון ויריבו הפוליטי לשעבר יצחק רבין ז"ל; שניהם יפי הבלורית והתואר בצעירותם, מצביאים דגולים בבחרותם ומנהיגים שקולים בעלי פרספקטיבה בזיקנתם.
רבין נרצח בגיל 75 ע"י בן העוולה יגאל עמיר; שרון ניפרד מהעולם בדרך הטבע בגיל 77. רבין הוביל בזרוע נטויה ובמצח נחושה את תהליך אוסלו והניסיון לפיוס עם הפלסטינים והעולם הערבי; שרון הצליח לעשות ולבצע מה שאף אחד לא העלה על הדעת שאפשרי: פינוי 8000 ישראלים מישובי גוש קטיף לטובת מה שהאמין שיפור במצבה האסטרטגי של ישראל לעתיד לבוא.
נתניהו, עם כל גדולתו, לא יהיה כנראה המנהיג שיוביל את ישראל לשלב הבא ביחסיה עם שכנותיה במזה"ת והעולם כולו. האידיאולוגיה עימה גדל בבית אבא פשוט תימנע זאת ממנו. כמו שרון ז"ל מסמנים פרשנים פוליטיים בארץ שני פוליטיקאים אופורטיוניסטיים המסוגלים להרים את הכפפה ולעשות "שיפט" חד בנושא: אביגדור ליברמן מצד אחד… ויאיר לפיד מנגד. נשמע הזוי? גם כשבשנות ה-70 נשמעה האימרה המפורסמת על שרון "מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל יקבל אותו כראש ממשלה" אף אחד לא האמין שאריק של אז יהיה אריק של היום.
מנחם
לזכותו של מנחם זילברמן, שנקבר ביום רביעי באדמת לוס אנג'לס אחרי אירוע לב שגרם למותו ביום ראשון, יכולה להיזקף העובדה שבעשור האחרון הוא שימש כפה, גוף ודמות מופת שמייצגת את קהילת המהגרים הישראלים בעיר. מאות ישראלים מהארץ שבילו איתו ברחבי קליפורניה נהנו מהמוח השנון והמבריק שלו וגם משמיעת האידיאולוגיה הסדורה שאצר בליבו אודות המעבר לקליפורניה המבטיחה מהארץ המובטחת.
מנחם יזכר בתולדות הישראליות כאייקון לאומי, ממש כך. איש מבריק, קריאטיבי ובעיקר מצחיק. גם מי שלא גדל על "חדווה ושלומיק" יודע כמעט בעל פה את הסלוגנים, המערכונים והשירים אותם חיבר או שבהם היה שותף ביצירה. אהבתי מאוד להתרועע איתו, אחת לכמה חודשים, במפגשים ישראלים בעיר; האנדר סטייטמנט שלו ויכולתו לספר בדיחות בקול יבש ומונטוני שבסוף מפילות אותך על הריצפה עשו אותו בעניי אחד הדמויות המיוחדות והמרתקות שידעה לוס אנג'לס הישראלית.
מנחם התמודד בשנים האחרונות עם בעיות בריאותיות לא קלות. זה לא עזר גם כשלדעתי הוא אף פעם לא סגר הרמטית את הקטע של היותו פה ולא שם; תמיד חיפש סיבות לעובדה שהוא מדריך טיולים לישראלים בקליפורניה במקום להיות כוכב-על קריאטיבי בגוש דן.
מדריך הטיולים החווייתים דרור עינב, שהיה בקשר עסקי וחברי עם מנחם בשבועות האחרונים לחייו, סיפר לי השבוע שגם מות אביו בן ה-90, לפני חודש וחצי, דירדר את מצבו הפיזי והמנטלי: "אבא שלו היה עבורו עולם ומלואו; הוא היה מתקשר אליו מטיול בסן פרנסיסקו ומבקש עצה או טיפ. הקשר ביניהם היה צפוף ומדהים", אומר עינב.
בהלוויתו בבית עלמין יהודי ביום רביעי התקהלו מאות ישראלים שהכירו אותו, אהבו אותו, נהנו מחוכמתו וטוב ליבו. ואם היו שואלים אותי הייתי מתקנא במנחם ורוצה להותיר מאחורי, בהגיע יומי, מטען וזיכרונות נפלאים אליהם, הודות לנפלאות האינטרנט ויוטיוב, ניתן היום לגשת בכל שעה ועת.
היה שלום איש יקר. בצחוק ודמע, בכאב ובחיוך. ותודה על כל מה שהענקת לנו.
==
