התגובה המזלזלת של ילידי סוף המאה הקודמת לוותיקים שבינינו השתלטה בחודשים האחרונים על הרשת – ומסתבר שמדובר בהרבה יותר מסתם בדיחה
נהייתי וגם זקנתי, וממרומי שבתי אני צופה כיום במלחמת הדורות שהגיעה בחודשים האחרונים לכדי פיצוץ, שלא לומר בום: בקצה האחד של זירת ההתגוששות – בני דור ה"בייבי בום", שנולדו מיד אחרי מלחמת העולם השנייה (1946-1965), ובקצה השני דור המילניאלז, הידוע גם כדור ה-Y, ולפעמים גם כשילוב בין Y ל-Z, תלוי את מי בדיוק שואלים. המילניאלים נולדו החל משנת 1980, ויש להם בדיחת רשת חדשה: "אוקיי בומר", ביטוי שמתגלגל ברשתות החברתיות בארצות הברית כבר יותר משנה וחצי, ובחודשים האחרונים עשה עלייה רשמית וקיבל נוכחות גם בשיח הישראלי.
באורבן דיקשנרי (המילון המקוון לסלנג אמריקאי) מגדירים את "אוקיי בומר" כך: "כשבייבי בומר אומר Some dumb shit, ואתם לא יכולים אפילו להתחיל להסביר למה הוא טועה – כי זה אומר לפרק עשורים של מידע שגוי ובורות – פשוט מתנערים מהדיון ואומרים 'אוקיי'". וכך בדיוק החלה התופעה: על אף שהתיעוד הראשון לשימוש במונח "אוקיי בומר" הולך עשור אחורה לדיון באתר רדיט, הוא הפך פופולרי בשנה שעברה עם פרסום סרטון של אדם מבוגר, שמסביר למה דור הילדים והנכדים שלו סובל מתסמונת "פיטר פן" – הם פשוט לא רוצים להתבגר. בתגובות לסרטון החל להופיע הביטוי "אוקיי בומר" – וכיום זו כבר תופעה תרבותית שחורגת מגבולות הרשת.
פער הדורות תמיד היה זירת מאבק חברתית, תרבותית וכלכלית: "פעם היה פה יותר טוב" הוא משפט שגור עד כדי קלישאה, והעובדה היא שגם בני דור הבייבי בום נאלצו להתמודד עם ההורים שלהם, שראו בדור הזה חסר גבולות, שקוע באוטופיה, מופקר מינית ו"מחפש את עצמו".
ובכל זאת, "אוקיי בומר" מבטא לא רק את הפערים עצמם – אלא את חוסר היכולת להתמודד איתם, ואת העובדה שהמילניאלים מרגישים לא רק בלתי מובנים ונתונים לביקורת בלתי מוצדקת – אלא גם מלאי כעס על העולם שנגזל מהם בידי הדור הקודם: משבר האקלים, ניצול של משאבי טבע, מערכות כלכליות קורסות, תהפוכות בשוק העבודה, באקדמיה ובשוק הדיור – כל אלה רק מגרדים את קצה המורכבות של החיים בעולם המערבי עבור מי שרק עכשיו מפלסים את דרכם.
בישראל נעשו כמה ניסיונות לעסוק בסוגיה הזו בהרחבה – בעיקר בסדרת כתבות של נציגת הדור, העיתונאית צליל אברהם (שהיוותה גם בסיס לסדרה הדוקומנטרית "וואי וואי וואי" של כאן). העיסוק של אברהם בנושא הגיע כתגובה ישירה לספרם של הסוציולוגים פרופ' עוז אלמוג ואשתו, ד"ר תמר אלמוג, העוסק בהרחבה בדור ה-Y ובאופן שבו הוא מסכן את החברה הישראלית. "אנחנו בסכנה ממשית וחייבים להתעורר, מכיוון שהבעיות והקשיים שאותרו על ידינו מסכנים את עצם קיום החברה", כתבו אז. אברהם, בתגובה, דווקא לא הסתפקה ב"אוקיי בומר", אלא ביצעה ניתוח מדוקדק של התמורות והתהפוכות שהתרחשו בכל זירות החיים – ונתנה הקשר רחב לעצלנות, לפינוק, לחוסר הבגרות, לאי-לקיחת האחריות, לנרקיסיזם ולשאר ההגדרות שבייבי בומרים ששים להצמיד לבני דור ה-Y.
מאז החל להתגלגל, "אוקיי בומר" הפך למם (Meme) אינטרנטי מובהק: רואים אותו בכל פינה ברשתות החברתיות, בסרטוני יוטיוב וטיקטוק, ובחודש האחרון הוא גם קיבל שורה של כתבות ומאמרים בכלי התקשורת החשובים בעולם. הפופולריות של הביטוי הובילה לכך שבקבוצות פייסבוק בישראל ניסו לגייר את המונח לגמרי, עם ניסיונות כמו "כן, זקן", "סבבה סבא" או "טוב אבא'לה" – אבל בינתיים אף אחד מהם לא תפס וה"אוקיי בומר" נשאר על כנו. בסבב הלוחמה האחרון, התרגום המילולי של "בומר" (מפציץ) קיבל משנה תוקף ברשתות החברתיות.
מסבר שהתופעה קיימת הרבה מעבר למישור הדיגיטלי. רשת הטלוויזיה Fox הגישה בקשה להפוך את "אוקיי בומר" לסמל מסחרי רשום – כנראה לטובת פיתוח סדרה העוסקת בנושא. באופן מדהים, יש כאן זיקוק מוחלט של המונח "אוקיי בומר" שמקופל בתוך עצמו – כשרשת טלוויזיה מנסה לתבוע זכויות על מם אינטרנטי- זו ההגדרה של "אוקיי בומר". ואם זה לא מספיק – יש כבר המנון רשמי תחת השם המתבקש "אוקיי בומר", ושורה של מוצרי צריכה ממותגים, כולל חולצות וסווטשירטים, ארנקים, תיקים, כיסויים לסמארטפון ומה לא.
מי שקיבלה חשיפה גדולה באחרונה היא בומרית מיוחסת במיוחד – אביגיל דיסני, יורשת אימפריית הבידור. לדבריה, "אם המילניאלים כועסים, אי אפשר להאשים אותם". לטענתה, ההחלטות הפיננסיות של בני הדור שלה (הבייבי בומרים) הן אלה שהובילו צעירים רבים כל כך למצב של חובות כבדים לאוניברסיטאות ולעבדות מודרנית: "הגיע הזמן לשבת בשקט ולתת לילדים לנהוג".
אוקיי, בומר וחג אורות שמח!
