הניצחונות הברורים של ביידן במדינות הדרום ב"יום שלישי הגדול" איחדו סביבו את ההנהגה הבכירה של הדמוקרטים • עבור טראמפ, שזיהה בו את היריב המסוכן יותר, זו התחזקות מדאיגה
קבלו אותו בתשואות מתונות: המועמד המוביל החדש בבחירות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיא ארה"ב – הסנאטור מדלאוור לשעבר, סגן הנשיא לשעבר, ג'וזף רובינט ביידן ג'וניור. או ב'טראמפית': סליפי ג'ו.
בשבועות הראשונים של הבחירות הללו נראה היה שהכל הולך לביידן הפוך. הוא סיים בתוצאות מביכות באיווה וניו המפשייר, הובס בנבאדה, לא הצליח לגייס תרומות וצפה מהצד כיצד תכנית-העל של מייק בלומברג (להמתין עד אחרי ארבע המדינות הראשונות בזמן שסנדרס ממריא וביידן קורס ולהימשח למלכות מטעם הממסד לקראת ואחרי סופר טיוסדיי) הולכת וקורמת עור וגידים. התקשורת כבר קברה אותו, הממים ברשת הספידו אותו, אפילו טראמפ הפסיק להתייחס אליו. ואז הגיעה דרום קרולינה, עם האלקטורט התואם-ביידן שלה (שליש אפרו-אמריקאים, הרבה מתונים) והפכה את הסיפור על ראשו. בעצם, היא פשוט החזירה אותנו לנקודת ההתחלה: ביידן כמוביל הגדול, והיתר – בדרג השני ומטה.
את מה שקרה מיד אחרי דרום קרולינה אפשר לפרש כמעין הפקת לקחים של הממסד ו/או המיינסטרים הדמוקרטי מ-2016: אז רצו מועמדים רבים שפיצלו ביניהם את הקולות ואפשרו לדונאלד טראמפ לעלות גם מבלי לזכות ברוב מוחלט במדינות רבות. הפעם, ככל שההקבלה בין טראמפ לברני רלוונטית בהקשר הזה, הדמוקרטים בחרו לסגת לפני שיהיה מאוחר. בזה אחר זה, פרשו טום סטייר, פיט בוטיג'ג' ואיימי קלובשר ופינו את הדרך במרכז האידאולוגי של המפלגה לביידן (ובלומברג). שני האחרונים גם המליצו עליו ואף נאמו בכנסי תמיכה בו. אליהם הצטרף בטו או'רורק, שנאם אחרון (אחרי ביידן עצמו!) בכנס בטקסס וזכה לתשואות רמות. ואז הלכו הדמוקרטים להצביע.
התוצאות מדהימות – אבל בעיקר עבור מי שטעה לחשוב שביידן גמור אחרי נבאדה (כמו רבים וטובים) או שהימר על בלומברג ולא צפה את קריסתו על במת העימותים, או שחשב שברני ישבור למרכז, לפחות במידה, כדי לגייס תמיכה נוספת. וכמובן גם עבור מי שחשב שאליזבת וורן בעלת סיכוי, מה שמסתבר יותר ויותר כפספוס ענק. עבור מי שעקב אחר התהפוכות של המירוץ בלי להתעלם ממגמות שרחשו תחת פני השטח, כמו החולשה של בוטיג'ג' וקלובשר בקרב מיעוטים, תקרת הזכוכית של בלומברג וכן הלאה, מה שקרה זו לא באמת הפתעת-ענק, ספירת הצירים תימשך עמוק לתוך השבוע הבא ככל הנראה, בעיקר בקליפורניה וטקסס, אבל כבר עכשיו ביידן תפס את ההובלה עם 433 (צפוי להגיע לכמעט 700) לעומת 388 (יגיע לבערך 590) לברני. וורן נותרה שלישית עם 36 צירים לערך (תגיע לכמעט 100 כנראה).
והדובדבן שבקצפת? מייק בלובמרג פורש. כמעט מיד אחרי היוודע רוב התוצאות, ומשנודע שבלומברג ניצח במקום אחד בלבד – סמואה האמריקאית הקטנה והלא-משמעותית (שבה אפילו טולסי גבארד זכתה בציר אחד), הודיע המיליארדר שהשקיע כ-590 מיליון (!) דולר על פרסומות שיביאו אותו ללא יותר מ-105 צירים כנראה, שיפנה את הדרך – ויתמוך מעתה בביידן. בלומברג הסביר את המהלך בקצרה: 'נכנסתי למירוץ כדי לוודא שדונאלד טראמפ לא ייבחר שוב. אני פורש ממנו למען אותה המטרה.'
כעת, ביידן חוזר לעמדה שבה רבים צפו שנמצא אותו לפני שהפך המירוץ הדמוקרטי למירוץ סוסים עמוס מועמדים, שמצריך שני ערבים כדי לקיים עימות ושמציע מועמד/ת לכל אחד ואחת. אלא שהפעם הוא עושה זאת כשהוא נישא על גבי מומנטום אלקטורלי, תמיכה ברורה של הממסד המפלגתי וחשוב מכל, עזרה מכמה מהמתחרים הקשים ביותר שלו עד לפני רגע, שהתגייסותם סייעה לו להעביר אליו למעלה ממחצית המתלבטים ביממה האחרונה שלפני ההצבעה, ותוכל לסייע לו בבניית שני האגפים החסרים בקמפיין שלו – הצעירים, ובמידה פחותה אך קיימת, ההיספנים. בזמן שסנדרס נשען על תנועה פרוגרסיבית ועל סופסטארים כמו AOC, לביידן היה חוסר רציני שם. כעת ייתכן שהיוצרות התהפכו לטובתו.
ביידן הביס במדינת דרום קרוליינה את סנדרס בפער בלתי צפוי של 28.5 אחוזים, והוכיח בכך את יכולתו למשוך שיעור נכבד מקרב המצביעים האפרו-אמריקנים (המהווים כ-60 אחוזים מכלל חברי המפלגה הדמוקרטית במדינה זו). הצלחה מרשימה זו נתפסה על ידי ממסד המפלגה ומנהיגיה הבכירים ככזו המעידה על מידת יכולתו לזכות בפלח ניכר גם בשאר מדינות הדרום, שהרכב האוכלוסייה שבהן דומה. כך החל תהליך התגייסות מואץ למען סגן הנשיא לשעבר, כאשר שובל שלם של ממלאי תפקידים ועסקנים (בהווה או בעבר) מלווה כל תחנה ואתר שאותם פקד ביידן במפגן של תמיכה וגיבוי במועמדותו. הניצחון המכריע בדרום קרוליינה חשף, לכאורה, פוטנציאל אלקטורלי מרשים, ושכנע את מנהיגות המפלגה שחרף המערכה הכושלת שניהל בתחילת המרוץ, וחרף חולשתו של המערך הארגוני והלוגיסטי שלו, לא נס לחו של ביידן וההימור עליו בשלב זה מוצדק וראוי.
התוצאות הוכיחו שההימור השתלם. יתרה מזאת, בשבועות האחרונים חלחלה לתודעתו של הממסד הדמוקרטי ההכרה המדאיגה שסנדרס צבר תאוצה ומיצב את עצמו כמועמד המוביל. נציגי הזרם המרכזי הבינו שאם ייבחר כמועמד, יהפוך סנדרס למטרה קלה ונוחה במיוחד עבור טראמפ, שכבר החל לצייר אותו כדמות שעמדותיה החברתיות והכלכליות חורגות מקווי היסוד של המורשת והתרבות הפוליטית האמריקאית, ונמצאות מחוץ למרחב השיח הקונצנזואלי.
המאמץ להתגייס לדגל ולאחד את השורות סביב מועמדותו של ביידן הפרגמטי והמתון, שקשריו עם האליטה הפיננסית הדוקים ועמדותיו במגוון רחב של סוגיות כלכליות ומדיניות רחוקות ממהפכנות ונמצאות בלב ההסכמה הלאומית, לא פסח גם על שלושת המועמדים המזוהים עם "הדרך המרכזית", שזה עתה פרשו מן ההתמודדות – פיט בוטיג'ג', הסנאטורית איימי קלובושר ומייקל בלומברג. השלושה יצאו בהצהרות תמיכה בביידן, והותירו אותו בפועל ללא יריבים המשתייכים לזרם הדמוקרטי המתון.
כך, בה בשעה שסנדרס ממשיך במסעו לעבר השוליים הרדיקליים והמיליטנטיים ביותר בתנועה – כאשר חלק את בימת הנואמים בעצרת בחירות שהתקיימה בסנט פול, מינסוטה, עם לא אחרת מאשר אילהן עומאר, הנמנית עם האגף הקיצוני ביותר בסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים – עלה ביידן על דרך המלך וממשיך, בגיבוי מלא של כל צמרת המפלגה, להתקדם בבטחה כשהוא נצמד למרכז הפוליטי. העובדה שכמו בני הזוג קלינטון הצליח ביידן לגרוף פלח נכבד מן הקול האפרו-אמריקאי בדרום, ובה בשעה לזכות בהצלחה בלתי מבוטלת בקרב ציבורים לבנים, משכילים ואמידים (בעיקר מעל גיל ,(45 מעידה על יכולתו לפרוץ מעבר לגבולותיו ומגבלותיו של קהל יעד מסוים ומוגדר.
השבועות הקרובים יבהירו אם אכן הפכה הצלחתו של ביידן ב"יום שלישי הגדול" לקרש קפיצה עבורו כדי לדהור לעבר המינוי. העובדה הברורה לחלוטין כבר עתה היא שעבור טראמפ, התחזקותו של ביידן מהווה בשורה מטרידה למדי. הנשיא זיהה בו זה מכבר את היריב המסוכן ביותר עבורו במאבקו לזכות בתקופת כהונה נוספת, ופרשת "אוקראינה גייט" מספקת עדות לכך. שכן, בניגוד לסנדרס (שעם כל ההתלהבות שעורר בקרב רבים מבני הדור הצעיר של אמריקה, לא הצליח עד כה להרחיב את בסיס התמיכה בו), יש בכוחו של סגן הנשיא לשעבר לסלול דרכים לא רק לליבו של המעמד הבינוני הלבן המשכיל והאמיד בפרברים, אלא אף – ובעיקר – לנהל קרב צמוד עם הבית הלבן על קולם של בני מעמד הצווארון הכחול במדינות המערב התיכון, שהביאו לטראמפ את הניצחון ב-2016.
