מייקל לוין עלה ארצה לבדו, חדור מוטיבציה ואהבה לישראל, והתגייס לצנחנים * כשהיה בחופשה בפילדלפיה פרצה מלחמת לבנון השנייה, אליה שב ובה נהרג * הוא נקבר בהר הרצל ב-9 באב והשבוע, במלאת עשר שנים למותו, מצויינת דמותו כסמל ומופת ציוני וערכי
מייקל לוין עזב את ביתו בארצות הברית והשאיר מאחור משפחה ועתיד מבטיח על מנת להתגייס ליחידה קרבית. כשכבר הגיע אליהם לחופשה קצרה – נפתחה מלחמת לבנון השנייה. מיד לאחר הידיעה על פרוץ הלחימה הוא עלה על המטוס הראשון ארצה והתעקש להצטרף לחבריו שלחמו בלבנון.
בימיה הראשונים של המלחמה קיבל הכוח של מייקל מגדוד 890 של הצנחנים משימה להיכנס למעוז החיזבאללה בבעיתא אל-שהב. במהלך תנועת הכוח בכפר אירעה היתקלות. הכוח נלחם, השיב אש ונכנס לאחד הבתים שהיו במקום על מנת להיערך בו להגנה. צרור קטלני מבעד לאחד החלונות, פגע במייקל ופצע כמה חיילים נוספים. זה היה הרגע בו איבד מייקל את חייו, ב -1 באוגוסט, 2006.
עשר שנים לאחר מכן אומרת אמו, הריט, שמותו של מייקל היה "bashert" – מיועד ביידיש. הרייט ואביו של מייקל, מארק, התארחו בשבוע שעבר בירושלים. הם עלו לקברו בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בעשור שחלף מאז מותו, הקבר הפך למעין מקדש לטיולים של משתתפי "תגלית" וחיילי צה"ל. הוא מכוסה בסלעים, מזכרות ספורט מפילדלפיה, בפרחים, בקבוקי מים וכל תג יחידה בצה"ל שניתן להעלות על הדעת, בכובעים, קלפים, שרוכים, כיפות, ציורים, wristbands, דגלים, מטפחות, סיכות, מדליות וצמחי כותנה. מארק לוין העיר בהומור כואב שזה נראה לו "כמו חנות יד שנייה"…
בישראל, רוב האנשים מכירים את השם מייקל לוין דרך המרכז, המספק במספר ערים ברחבי הארץ תמיכה פיזית ורגשית עבור חיילים בודדים בצה"ל. מייקל לא היה החייל הבודד הראשון שהקריב את חייו למען ישראל, והוא גם לא היה האחרון; אבל הוא הפך המפורסם ביותר.
בימים ובשבועות שחלפו מאז מותו, הסיפור שלו התפשט כמו אש בשדה קוצים. עיתונים, אתרי אינטרנט, תחנות הטלוויזיה בארץ ובארצות הברית סיפרו על מייקל בן ה- 22 האידיאליסט שוויתר על חייו בהגנה על ארץ שלא הייתה מולדתו. ארבעה חודשים אחרי מותו, סאלי מיטלס, חברתה של הרייט ובעלת חברת הפקות סרטים, השלימה תיעודי על מייקל, "גיבור בגן עדן". הסרט, Hero in Heaven, הוקרן לראשונה בכנס בינלאומי של התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב. מאז, "יותר מ-1,700 עותקים של הסרט נשלחו לארגוני נוער, בתי כנסת ומוסדות יהודיים ברחבי העולם," אומר מארק. הסרט גם משודר בטלוויזיה הישראלית מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. עותק לא חוקי של הסרט התיעודי ובו 40 הדקות המלאות מוצג ב-YouTube, כמו גם וריאציות קצרות ממנו,וכל אחד מהם צבר עשרות אלף צפיות. מארק לוין מעריך כי מיליוני יהודים ולא יהודים מודעים היום לסיפור של מייקל.
למה דווקא מייקל? לאביו מארק, הסיפור של מייקל מהדהד כי הוא היה "פרדיגמה" של הרוח הישראלית. בדומה לישראל, אומר מארק, מייקל היה זעיר – "118 פאונד, אחרי שאכל" – אבל על ה"פריים" של ה-6"5 אינצ'ים שלו, הוא נשא את יכולות התושיה ואת הצרות של 10 גברים, מוסיפה הרייט. "אנשים תמיד שאלו אותי מאיפה מייקל ינק את אהבתו הרבה לישראל; אני חושבת שהשפעה רבה לכך נבעה מהוריי ששניהם ניצולי שואה והייתה להם השפעה אדירה עליו. סיפורו של אבי נטע בו את התשוקה להגן על אדמת ישראל. בתיכון מייקל הגיע לביקור בארץ עם מספר מחבריו ואני באמת חושבת שזו הייתה נקודת השינוי עבורו. הוא התאהב בארץ, בנופיה ואנשיה". הריייט זוכרת את היום בו הודיע לה בנה שהוא עוזב את הבית ועושה עליה לישראל. "'המסמכים שלי מוכנים, אני עוזב ועושה עליה לישראל' הוא אמר לי", סיפרה.
ישנה גם גירסה שמייקל התגייס לצה"ל על ידי פריצה לא חוקית למחנה הבקו"ם, מטפס לתוך חלון חדר אמבטיה במתחם אחרי שהמאבטח בכניסה השיב פניו ריקם. כשמייקל קיבל אישור לנסוע לארצות הברית ביולי 2006. הוא יכל היה ליידע את משפחתו מראש אך הפתיע אותם כשהתחבא מחוץ לדלת הכניסה לבית המשפחה בפילדלפיה כדי שיוכל לקפוץ החוצה ולהבהיל את הוריו כשהם חזרו הביתה מהעבודה – הפתעה כפולה.
אבל בנוסף לרוח השטותניקית, למייקל היה מסירות הבלתי מתפשרות לישראל, נזכרת הרייט. ב 18 ביולי 2006, אחרי שנודע כי ישראל נתונה במלחמה בגבול הצפון, בני המשפחה נסעו לנמל התעופה בניו יורק מוקדם מהמתוכנן כיוון שהוא חש נאלץ להצטרף ליחידתו. "ידענו שהוא חוזר אל אזור מלחמה לעשות את מה שהוא צריך לעשות", אומר מארק. שבועיים לאחר מכן, משפחת לוין השכולה נסעה בחזרה לאותו נמל התעופה, בדרך לטיסה לישראל כדי לקבור בנם בהר הרצל. המועד: תשעה באב, יום האבל מסורתי והצום המנציח את חורבן שני בתי המקדש היהודי. מארק והרייט, שהיו מודאגים שלא יהיו 10 אנשים בהלוויה, כדי שיוכלו לשאת את תפילת קדיש יתום, היו המומים כאשר אלפים הגיעו להלוויה.
מאז, לא נראה שזה משנה להם מדוע הסיפור של מייקל הפך מפורסם כל כך, והם לא מביעים צער שהטרגדיה האישית שלהם הפכה לעניין ציבורי. באמצעות בנם מייקל, הם אומרים, הם הצליחו להביא תשומת לב ותמיכה לנושא שלבנם היה מאוד אכפת ממנו – חיילים בודדים בצה"ל. לפני מותו של מייקל, הרעיון של "חייל בודד" כמעט לא ידוע בישראל, כולל בצה"ל. היום, הכללים והטבות לאוכלוסייה מיוחדת זו הן סטנדרטיים יותר – אם כי הם עדיין חשופים מדי פעם לגחמות של מפקדים בשטח, ונושאי משרה בצבא למדו בצורה ספציפית איך להתמודד עם חיילים בודדים.
ב-2009 נפתח "המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין" בירושלים. בתוך זמן קצר נפתח סניף נוסף בתל אביב, וכיום המרכז מנהל סניפים גם בחיפה, באר שבע ובאשדוד וסניף חדש בירושלים. במרכז מתנדבים 240 איש ולמעלה מ- 2,400 חיילים בודדים נהנים משירותיו. "זה מקום לבוא לאירועים, למסיבות, לחגים, ליום השואה, מן מועדון שאנו מייעצים, מקום לדבר, ייעוץ לאחר הצבא", מסביר צקי, מנהל המרכז . "מקום בו החיילים שאין להם בית יכולים למוצא אוזן קשבת, להרגיש את אווירת החג, ליהנות ממטבחון ובחלק מהמקומות גם מכביסה. מקום בו רוחו וצוואתו של מייקל חייה ונושמת".
