בעוד כמה חודשים, כשהסדרה תעלה לשידור ב-HBO, אוכל לראות את הבניין שלי בטלוויזה ולהגיד – כאן אני גר!…
השבוע התעוררתי וכמעט כמו בכל בוקר עליתי לשתות את הקפה שלי על הגג של בית הדירות בו אני מתגורר במיד ווילשר. כיף להתחיל ככה את היום; מהגג אפשר לראות את לוס אנגלס מכיוונים שונים: הדקלים של סנטה מוניקה ממערב, השלט המפורסם בגבעות הוליווד ומצידו האחר של הגג באופק את גורדי השחקים של דאון טאון.
אני אוהב להביט מלמעלה בעיר מתעוררת לאט: מנקי הרחובות אוספים את העלים שנשרו מן העצים, בעלי המסעדות מכניסים את הסחורה שהגיעה לפנות בוקר והאנשים החרוצים שיוצאים לעבודה כבר בשבע בבוקר או סטודנטים צעירים שממהרים להזיז את הרכב מהכניסה השמורה רק לאוטובוסים של בית הספר הנמצא ממש לידי. בעודי יורד במדרגות בדרך לחדר הכושר הקטן של הבניין, הבחנתי בשלט על דלת הכניסה שבישר שבעוד יומיים יחלו צילומים לסדרת טלוויזיה חדשה ברחוב שלנו ושהם מתנצלים על ״אי הנוחות״.
גיחכתי לעצמי וחשבתי מה כבר יכולה להיות האי נוחות. בישראל אתה מקבל בד"כ הודעה דומה על דלת הכניסה לבנין שמבשרת על הפסקת מים לחצי יום, שיבושים באספקת החשמל בשעות הבוקר או ריסוס מזיקים. אז יש צילומי? כייף, נוכל לראות קצת אבק כוכבים, חשבתי לעצמי בהנאה.
לאחר מקלחת וארוחת בוקר מהירה יצאתי לרחוב לכיוון הרכב שלי ולא האמנתי למראה עיניי: כל שלטי החניה ברחוב הוחלפו בשלטים זמניים שמבשרים שממחר לא יהיה ניתן להחנות כאן את הרכבים למשך 48 שעות ואזהרה באדום שבגירסא הישראלית אומרת: ״רכב זר יגרר״. האם יכול להיות שהם ישבשו את חייהם של 200 אנשים החיים ברחוב הזה כדי לצלם את הסרט שלהם? פתאום התגעגעתי להודעות על הפסקת מים בישראל. לאחר יום ארוך מלא בלימודים, עבודה וסידורים עשיתי דרכי חזרה הבייתה וכבר בפנייה לרחוב חיכתה לי הפתעה; כמעט ולא זיהיתי את המקום בו אני גר. הבניין שלי היה מוקף בזרקורים ותאורה מיוחדת, את כל מקומות החנייה תפסו משאיות הפקה ענקיות וטריילר של השחקנים. אנשי ביטחון ושוטרים הקיפו את הבניין ורק דיירי הבניין (ואני בינהם) הורשו להיכנס.
מרחוק זהיתי את ריצ׳ארד מנהל הבניין מתרוצץ עם מכשירי קשר ומוודא שכל הדיירים ימצאו את מקומם ושלא יסתובבו ברחוב שהפך לאתר צילומים אטרקטיבי. its crazy here today, הוא משתף אותי בהתלהבות ותוך כדי שיחה הוא מצלם תמונות בנייד שלו ומעלה לאינסטגרם של הבניין. כן כן, לבניין שלנו מסתבר יש חשבון אינסטגרם, הייתים מאמינים? כאשר ששאלתי אותו מה מצלמים ענה לי שמדובר בסדרה חדשה ל-HBO (רשת הכבלים בתשלום הגדולה בארצות הברית).
אני לא בטוח, אולי היו אלו אורות הזרקורים הרומנטים על הבניין, או האוויר הנעים של שעות הערב, אבל תוך דקות ספורות איבדתי את הכעס והתסכול על כך שאצטרך לחנות את הרכב שלושה בלוקים מהדירה שלי והתחלתי להביט בהנאה ובסקרנות במתרחש סביבי: השחקנים והניצבים שהתהלכו במקום, אנשי התאורה והצלמים, הבמאי ואנשי הסאונד. האנרגיות של הצילומים חדרו גם את מעטפת העייפות שלי לאחר יום ארוך שעברתי וממש נכנסתי לזה. עד שאחד מאנשי ההפקה ביקש ממני להיכנס חזרה לבניין ולא להסתובב על הסט.
עליתי לדירה שלי עם תחושת סיפוק מעניינת; אחרי הכל זו חוויה שבישראל לא תראו כל יום, ובעוד כמה חודשים שהסדרה תעלה לאוויר אוכל לראות את הבניין שלי בטלוויזה ולהגיד כאן אני גר. זה יכול להיות דווקא נחמד ממש כמו הבנין ההוא בסידרה חברים, או בית הדירות המפורסם של סינפלד (הממוקם, אגב, בדאון טאון לוס אנג'לס ולא במנהטן).
רק בלוס אנג׳לס שיגרת היום יום יכולה להיפגע לטובת צילומי טלוויזה או קולנוע שיימשכו עד השעות הקטנות של הלילה, או שבעצם זו השיגרה בבירת תעשיית הסרטים העולמית. כן זה אולי לא חשוב ואולי לא בדיוק מצילים פה את העולם או דואגים לאיכות הסביבה, וגם יש כאלה שיאמרו שאנחנו חיים בלה-לה-לנד.
אבל זו לוס אנג׳לס, הבית שלי כיום, והדבר שאני הכי אוהב כאן הוא שיש פה המון חלומות והמון אנשים שמנסים להגשים אותם.
