העברת ביקורת כלפי בן הזוג הפכה כמעט למרכיב בכל מערכת יחסים. בן הזוג שמעביר את הביקורת מנסה, לעיתים באופן בלתי ישיר או מודע, לכפות את דעתו, את הרעיון שלו, או את דרכו (ה'אני מאמין' שלו). כי כך, על ידי העברת הביקורת, הוא מרגיש שולט, חכם או חזק יותר מבן זוגו.
במערכות יחסים ממושכות, ניתן על פי רוב לראות שאחד מתפקד כ'מבקר סידרתי' המשתלט על השני, יודע מה לעשות ואיך, מה לומר וכיצד לנהוג. הוא טורח להסביר עד כמה הוא עצמו מוצלח ומוכשר לעומת בן זוגו שאינו מבין דבר… כשהוא שוכח מה זה בעצם מעיד עליו (על מעביר הביקורת) אם הוא נמצא בזוגיות עם מישהו שהוא כל כך נכשל!
יתרה מכך, מעביר הביקורת מצפה מבן הזוג להיות רק "יס מן". דוגמה טובה הינה ההתבטאות הבאה: "תקשיבי ותשתקי. תלמדי ממי שיודע, אולי בסוף אפילו את תביני משהו…" מצב כזה עלול לגרום למקבל הביקורת להאמין בסופו של דבר כי הוא אכן נחות לעומת בן הזוג הנהדר, החכם, והכל יודע בה בשעה שהוא בעצם מגמד את עצמו ומאדיר את בן הזוג.
התבטאויות נוספות יכולות להיות דומות ל:"תמיד אתה עושה אותו הדבר! תסלח לי שאני אומרת לך, אבל ההתנהגות שלך…., אני למשל…, ואצלי למשל…., ושלי למשל…ותראה אותי…!" תוך התעלמות מוחלטת מכך שהיא בעצם סותרת את עצמה באותו הרגע בו היא מבקרת את בן זוגה, כי הרי היא עושה בדיוק כל מה שהיא באה בטענות כלפיו!!!
אז סליחה, בן זוג יקר, אם אני ארצה בביקורתך, אבקש אותה! ואם כבן זוגי אתה מזהה משהו שכדאי שאשים אליו לב, בקש רשות לשתף אותי באבחנתך, ובדוק האם אני מוכנה ופנויה להכיל את דברייך. אולי כדאי שתשמיע אותם בזמן אחר, כי כרגע אני ממש מוצפת ברגשות חונקים, או כעס, או עצב, או השד יודע מה ממלא אותי! ואם אינך מסכים אז עדיף שתשמור את הביקורת שלך לעצמך…
השאיפה היא להאיר ולא להעיר!
לפעמים אנו נוטים לבלבל ולחשוב שאם נעיר או נבקר את בן הזוג אנו בעצם עוזרים לו. מה שאיננו יודעים הוא שהתת מודע הוא כמו ספוג; ההערות השליליות, או הביקורת, ייקלטו מיד אצלו מודע באופן מסכל, ויזרזו התפתחותה, או גדילתה, של ביקורת עצמית שלילית, העלולה להוביל למלנכוליה, חוסר אמון, יאוש, כעס, תסכול וכדו'. תמיד זיכרו את הילד הדחוי, שעוד מילדותו חש זאת, ופיתח רגשות אשם, ותחושה של לא מוצלח. כמה התקשה כבוגר לחדול מלבקר את עצמו. "אני לא מספיק טוב.. לא עשיתי מספיק טוב.. אף פעם לא יוצא לי טוב." לעומת מי שגדל עם תשומת לב חיובית ואהבה, הפנים מסרים שגרמו לו ללמוד לבטוח בעצמו, ולקבל עצמו ואחרים, ללא צורך בביקורת. כי הרי כל ביקורת היא בעצם 'התקפה עצמית'!
ככל שהביקורת מבחוץ מתמשכת, קשה יותר לעקור את הביקורת העצמית הקפדנית, השלילית והפוצעת. פה מתחילה להיווצר ראשיתה של הפרפקציוניסטיות.
לכן, ככל שנרגיל את עצמנו להשתמש בשפה ובפידבק חיובי, זה יילך ויתעצם, וגם יעצים חלק משמעותי יותר בתקשורת שלנו עם עצמנו, בן זוגנו וילדינו. כי על ידי כך אנו מבססים רגש חיובי אצלנו ואצל אחרים. את ההרגשה שהם אהובים ורצויים, ואת זאת הם יפנימו. כך יתחזקו, אצל כל הנוגעים בדבר, הביטחון העצמי, היכולת לשליטה העצמית, והיכולת לרסן ולווסת דחפים.
אם כבר נותנים ביקורת, עשו זאת ממקום של אמפתיהוהתחשבות בזולת. ללא כפייה של עצמנו ודעתנו. דברו בגובה העיניים ושימרו על כבוד כל הצדדים. אם צריך המתינו לפני שתבטאו עצמכם בקול, ושאלו: האם הפוסל, במומו פסל? אולי זו נקודה רגישה שלנו עצמנו אשר לא הצלחנו להתמודד איתה? האם היינו מוכנים שיפנו אלינו כך? מה אנו היינו מרגישים אם היו פונים אלינו כך? אנו חייבים להעמיד עצמנו במקום האחר, ורק אז להחליט אם ראוי לנו לומר את דברינו. לפני שאנחנו 'מבקרים' עלינו להיות משוכנעים כי גם אנחנו וגם הצד השני יודעים בוודאות שרק טובתו ניצבת על הפרק.
תפקידנו אינו לנהל את השני, אלא להאיר בפניו את הלא נראה בעיניו. לכן זיכרו: הכרחי ש'ביקורת' תועבר בזמן הנכון, בדרך הנכונה, וברגישות הנכונה.
לא כל מקרה בו השמענו ביקורת הופך אותנו לבני אדם הרסניים ולא מתחשבים. כל עוד הדברים נעשים במינון הנכון ותוך תשדורת קבועה הנתפסת בכל החושים, במגע, במבט, במילה, כמו: אני אוהב אותך, כמוני-כמוך…. והכי חשוב: האהבה שלי אינה תלויה בדבר. אז יש מקום גם לטעויות. גם לבקשת סליחה אם צריך, וגם למרחב הזוגי.
מותר לא להיות מושלמים, אלא פשוט להיות עצמנו, ולהינות מכך!
Dr Lami, is a CA Licensed Clinical Psychologist and a Clinical Hypnotherapist. Her book Roadmap to Success co authored with Deepak Chopra is out.
For an upcoming workshop on relationship call:
310.626.0218 * info@drlami.com