ביום שישי האחרון עלו באפל טיוי פלוס שני הפרקים הראשונים של "הבת" (Unconditional), הסדרה הישראלית החדשה מבית קשת של היוצרים אדם ביזנסקי ודנה אידיסיס, ובכך נחשף אליה גם הקהל הבינלאומי. נכון ליום ראשון, על פי אתר FlixPatrol שמרכז טבלאות פופולריות משירותי סטרימינג ברחבי העולם, "הבת" מדורגת במקום החמישי בטבלת הסדרות העולמית של אפל טיוי – נתונים הכמעידים על השקה נאה של הסדרה הישראלית. המבקרים קיבלו לצפייה את כל שמונת הפרקים ועל פיהן אפשר לקבוע שלא מדובר בהתלהבות גורפת, אבל רוב הכותבים מזהים ב"הבת" מותחן יעיל ומרתק, גם אם לעתים מופרך או מוכר מדי. כמעט כולם מסכימים על דבר אחד: לירז חממי היא העוגן של הסדרה.
כותרת הביקורת של אליסון הרמן, מבקרת הטלוויזיה של "וראייטי" מצהירה שהמותחן הישראלי "נעשה אבסורדי יותר, ומהנה יותר, ככל שהוא מתקדם". היא מציינת שהסדרה שואבת השראה ברורה ממקרים אמיתיים כמו אלו של בריטני גריינר, אוון גרשקוביץ' ונעמה יששכר, אבל ככל שאורנה פועלת לשחרור בתה, "הסדרה מתנתקת יותר ויותר מהמציאות. וזה, ברובו, לטובה". לדבריה, הסדרה שואפת לספר "סיפור א-פוליטי על אהבת הורה לילדו, מעוגן בהופעה מאופקת ואפקטיבית של חממי". היא מוסיפה שקל יותר לצפות ב"הבת" כשהיא מתרחקת מהאירוע הדיפלומטי ומתקרבת אל "סיפור מוגזם מדי פעם, אבל שובה לב ובעל קצב טוב.
כמתבקש מעלייתה של סדרה ישראלית בחו"ל באקלים הפוליטי כיום, הרמן מתעכבת על ההקשר שחודר לסדרה למרות שאיפתה להימנע מכך. היא כותבת: "המציאות ממשיכה לפלוש אל מסע החיפושים של אורנה לאורך המחצית הראשונה של הסדרה: התמונה של גלי שהיא משתפת עם התקשורת כדי לעורר אהדה מציגה את בתה במדי צה"ל בזמן שירות חובה, ושיחות עם שר החוץ מפוזרות באזכורים של ראש ממשלה לא נקוב בשם ובמשא ומתן עם רוסיה בנושאים הקשורים לסוריה". על פי הרמן, "אם אתם מחפשים בידור טהור, חופשי מפרטים שמעלים את רוחם של כתבי אישום של בית הדין הפלילי הבינלאומי, תקיפות צבאיות שנויות במחלוקת והפרות זכויות אדם לכאורה, בלי שעושים מהם נקודה מכוונת, 'הבת' מקשה על המטרה הזו".
את חממי היא מתארת כמי ש"אף פעם לא משחקת את הפאניקה של אורנה כהיסטריה, אלא כבלבול שקט", ומגדירה אותה כ"עוגן יציב" לאורך כל הסדרה. בה בעת, היא מודה ש"הסדרה בוודאי מאבדת משהו כשהיא עוזבת את הריאליזם הרגשי", אבל מוסיפה שדווקא בזכות כך קל יותר לסדרה לעמוד בפני עצמה.
מבקר הטלוויזיה של "ההוליווד ריפורטר", דניאל פיינברג, התייחס ל"Unconditional" ברשימת הדיוור השבועית שלו: "'הסדרה ארוכה מדי והתפניות שלה גובלות לעיתים קרובות במגוחך, אבל היא המשיכה לסטות לכיוונים שלא ממש ציפיתי להם", כתב. "בנוסף, היא עושה שימוש מוצלח במבחר לוקיישנים בינלאומיים. חממי טובה מאוד בתור האם הנאבקת ליישב בין אהבה ללא תנאי לבין המציאות, בעוד השחקנית החדשה טליה לין רון נהדרת גם כשהדמות שלה פונה לכיוונים לא משכנעים. הסדרה היא פשוט בידור בוטה וישיר".
באתר Decider, הסוקר סדרות חדשות וממליץ אם לצפות או לוותר, כתב ג'ואל קלר את השורה התחתונה: "צפו בזה". קלר סיכם כי "'הסדרה מנסה להיות יותר ממה שהיא, שזה מותחן די קונבנציונלי. אבל החלקים ה'מסריים' של הסדרה לא מפריעים כל כך, והסיפור בונה מתח היטב".
המבקרת כריסטינה אסקובר כתבה באתר רוגר ואברט ביקורת חיובית הנפתחת בשבח ליוצרים: "ביזנסקי ואידיסיס בונים כאן מותחן משכנע עם תפניות מפתיעות, כאלה שנבנות במקום רק להסיט את הסיפור". היא מוסיפה: "בפלטה חזותית מאופקת ופסקול עוצר נשימה, 'הבת' האיצה את הדופק שלי גם בסצנות פעולה וגם בגילויים רגשיים". עם זאת, אסקובר מסייגת: "אהבת אם ללא תנאי כלפי ילדה היא לא ממש טריטוריה חדשה", והסדרה "אכן נופלת בכמה מהקלישאות הסטנדרטיות". היא גם מפקפקת באמינות: "איך זה שאורנה מסוגלת לגלות מה שהמון אוליגרכים רוסים, משטרה הודית ומרגלים ישראלים אינם מצליחים לפענח? זה משהו שאף פעם לא מסתדר באמת".
אבל אסקובר מוצאת ב"הבת" עומק שחורג מהז'אנר. לדבריה, "הטלוויזיה והקולנוע מלאים בסיפורים כאלה, של הורים שמתגברים על הסיכויים כדי להגן על משפחותיהם. זה ז'אנר בפני עצמו, ויכולת ההורים להזיז הרים היא רק אחת מהמוסכמות שלו. כשמסתכלים על 'הבת' באור הזה, הפגמים שלה נדחקים לאחור, והסדרה מתחילה לזהור כמעניינת יותר מהרבה מעמיתותיה, בזכות האופן שבו היא מעלה שאלות מוסריות". אסקובר גם מציינת שהעמימות של הסדרה חלה גם על האופן שבו היא מציגה את הדמויות הרוסיות, "ונותנת להן סיפורי רקע משמעותיים שמסבכים ניסיון לקרוא את הכל כרע. למעשה, אורנה עצמה מקבלת כמה החלטות מפוקפקות שמציבות סימן שאלה מעל עמדתה המוסרית, בלי לחשוף יותר מדי. הסדרה לא שופטת אותה על זה, אבל גם לא מתיימרת שהכל בסדר. וזה מה שהופך את הסדרה הלא מושלמת הזו לחזקה יותר".
