השחקן סם ניל ("פארק היורה") מת ביום שני בגיל 78. בשנים האחרונות הוא היה חולה בסרטן הלימפומה. "בעצב עמוק אני מודיעים על מותו", כתבה משפחתו בפוסט באינסטגרם. "סם היה מוקף בבני משפחתו ומת באצילות שאפיינה את כל חייו. האובדן היה פתאומי ובלתי צפוי, אך מלווה בנחמה על כך שהוא נותר נקי מסרטן". סיבת מותו של ניל לא נמסרה.
באפריל השנה הודיע ניל שהחלים מסרטן אחרי שעבר טיפולים כימותרפיים באוסטרליה. "על פי בית החולים, אין כבר סרטן בגופי וזה דבר נהדר", אמר אז בראיון בטלוויזיה האוסטרלית. "אני ממש ממש נלהב מכך. זה הזמן להצטלם לסרט חדש". הוא חשף לראשונה שחלה בסרטן בממואר שהוציא ב–2023. באותה שנה אמר ל"גרדיאן": "אני לא פוחד למות, אבל זה יפריע לי".
תפקידו הבולט הראשון בהוליווד היה בסרט "המרדף אחר אוקטובר האדום" מ–1990. באותו עשור שיחק בין השאר ב"הפסנתר" ו"פארק היורה", שבו גילם את דמות הפלאונטולוג ד"ר אלן גרנט. הוא חזר להופיע בסרטי ההמשך של סדרת הסרטים המצליחה. סטיבן ספילברג ליהק אותו לתפקיד, אחרי שצפה בו בסרט "סיכון רטוב" מ–1989 שבו כיכב לצד ניקול קידמן. עם זאת, ניל אמר לימים כי חשש לעבור להוליווד. "לא הייתי בטוח שזה מקום טוב לילדיי", הסביר. בהמשך הופיע גם בסדרה "כנופיית ברמינגהאם" ובסרטים עצמאיים. הוא היה מועמד לאמי פעמיים, בין השאר על תפקידו במיני־סדרה "מרלין".
"הייתי רוצה לחשוב שאני מסוגל להראות מורכבות בדמויות שאני מגלם, כי אני חושב שלכולנו יש צדדים נסתרים או תכונות סותרות", אמר ב-2007 לעיתון הניו־זילנדי The Dominion Post. "אני חושב שזה מה שהופך אותנו למעניינים כבני אדם, וזה גם מה שהופך בני אדם למעניינים כדמויות".
הוא נולד בשם נייג'ל ג'ון דרמוט ניל בשנת 1947 בצפון אירלנד, לאם אנגלייה ואב ניו־זילנדי ששירת בצבא הבריטי. משפחת ניל עברה לניו זילנד כאשר היה בן שבע. הוא אימץ את השם סם בגיל 12 כיוון שבבית ספרו היו כמה ילדים בשם נייג'ל, וסיפר: "גיליתי שאני מתנהל בעולם בקלות רבה יותר כסם. נייג'ל הוא שם שמרגיש 'לא נוח' ברוב הסיטואציות. תארו לעצמכם שחקן קולנוע בשם נייג'ל ניל".
במשך חמישה עשורים הופיע ביותר מ–150 סרטים וסדרות. לאחר כמה תפקידים קטנים בטלוויזיה המקומית, הפריצה הגדולה שלו הגיעה בסרט Sleeping Dogs מ–1977, שהיה הסרט הראשון שהופק בניו זילנד לאחר הפסקה של 15 שנים והסרט הניו־זילנדי הראשון אי פעם שהופץ בארצות הברית. תפקידו ב"אייבנהו" מ–1982 הפך אותו לכוכב גדול בשוודיה, שם הסרט משודר בטלוויזיה מדי שנה ביום הראשון של השנה כבר 40 שנה. הוא היה אחד המועמדים המובילים להחליף את רוג'ר מור בתפקיד ג'יימס בונד ואף עבר מבחן בד ב–1986, אך הפסיד את התפקיד לטימותי דלטון. בשנת 2016 כיכב בסרטו של טאיקה ואיטיטי Hunt for the Wilderpeople, מה שהוביל להופעות קטנות בסרטים נוספים של הבמאי הניו־זילנדי, "תור: ראגנארוק" ו"תור: אהבה ורעם".
ניל התגורר בחווה וביקב בשם Two Paddocks שבאזור היין סנטרל אוטגו. הוא תיאר זאת כ"עסק שגוזל באופן מגוחך המון זמן וכסף. לא הייתי עושה את זה אם זה לא היה כל כך מספק ומהנה, וזה גם גורם לי להשתכר מדי פעם". הוא נהג לקרוא לחיות המשק שלו על שם עמיתיו לעבודה, למשל לורה דרן (תרנגולת), קיילי מינוג (ברווזה) והלנה בונהם קרטר (פרה).
"ניל התחיל את דרכו בתקופה שבה בקושי היתה כאן תעשיית קולנוע ראויה לשמה", כתב ראש ממשלת ניו זילנד, כריסטופר לקסון, ברשתות החברתיות. "במשך יותר מיובל שנים הוא הפיץ את הסיפורים של ניו זילנד לעולם, והכישרון שלו סייע להפוך את תעשיית הקולנוע שלנו למה שהיא היום — אחד מנכסי התרבות הגדולים ביותר שלנו. עבודתו תמשיך להישמר ולהיות אהובה עוד זמן רב אחרי שכולנו כבר לא נהיה כאן".
